פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
1281/10
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשות:
1. מירה מרק עו"ד ונוטריון
2. חדוה מרק
נ ג ד
המשיב:
בנק אדנים למשכנתאות
בקשה
לעיכוב
ביצוע
החלטת בית המשפט המחוזי
בתל אביב-יפו מיום 11.1.10
בה"פ 1771/09 שניתנה
על ידי השופטת א' נחליאלי
חיאט
בשם המבקשות:
בעצמם
בשם המשיב:
עו"ד יהודה
גרינהויז-לנדוי
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת נחליאלי-חיאט) מיום 11.1.10 בתיק ה"פ 1771-09 בה הוחלט לסלק על הסף את המרצת הפתיחה שהגישו המבקשות. נאמר כבר כאן, כי למעשה מדובר בבקשה לסעד זמני בערעור.
ב.
אלה עיקרי העובדות, כפי שניתן להסיקן מתוך החומר הרב שהוגש. המשיב ניהל נגד שתי המבקשות בנפרד תיק לביצוע משכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. מתגובת המשיב עולה, כי שתי הדירות נמכרו זה מכבר, והחזקה בהן הועברה לרוכשים (שלא צורפו להליך דנא). ביום 14.10.09 הגישו המבקשות המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי, בה עתרו להורות על איחוד שני תיקי ההוצאה לפועל. נטען, כי די במכירת דירת המבקשת 1 כדי לכסות את החוב בשני התיקים, ואין איפוא הצדקה למכירת שתי הדירות.
ג.
עם המרצת הפתיחה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. רשמת בית המשפט המחוזי הורתה על קבלת הבקשה, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית. ביום 23.12.09 קיבל בית המשפט המחוזי (השופטת צ'רניאק) את ערעור המבקשות, והורה כי התנאים לעיכוב הביצוע יידונו מחדש בפני הרשמת. ברם, ביום 11.1.10 קיבלה הרשמת את בקשת המשיב לסילוק ההמרצה על הסף. נקבע, בין היתר , כי בית המשפט המחוזי אינו מוסמך להורות על איחוד תיקים, כי הדירה נמכרה ומדובר במעשה עשוי, ולבסוף - כי ערעור על החלטת המכירה שהוגש לבית משפט השלום נדחה, ואין מקום לכפל הליכים.
ד.
כלפי החלטה זו, שלמעשה יש לראות בה פסק דין, הוגש ערעור בזכות לבית משפט זה, ובצדו הבקשה הנוכחית, שעניינה הקפאת מכירת הדירות. בתגובת המשיב לבקשה (מיום 3.3.10) נטען בין היתר , כי מכירת שתי הדירות הושלמה; כי המבקשות לא השיגו על החלטת ראש ההוצאה לפועל (מיום 1.9.09) בה אושרה מכירת דירתה של מבקשת 1; כי לא צורפו רוכשי הדירות, שכבר נוהגים בהן מנהג בעלים והשקיעו בהן מכספם; כן הוזכר, כי ערעור המבקשת על החלטת ראש ההוצאה לפועל (מיום 17.9.09) ליתן צו להעברת הזכויות בדירה על שם הקונים נדחה בבית משפט השלום - ובקשת רשות ערעור לגביו תלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי. ולבסוף, נטען לחוסר תום לב מצד המבקשות, בין היתר, בכך שנמנעו מלציין כי היו מגעים לגבי האפשרות לרכז את גביית החובות מדירה אחת, אך הם לא עלו יפה (גם נוכח קיומו של בן משפחה שלישי, שאף נגדו מתנהל הליך נפרד).
ה.
אציין כאן כי המבקשות הגישו (ביום 22.2.09) בקשת פסילה נגד מותב זה, בנימוקים שלא זכיתי לרדת לחקרם. אין ממש בבקשה, ומתוך כבודן של המבקשות לא אאריך.
ו.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב השלמתה של מכירת הדירות - ככל שזו לא הושלמה (וכאמור, בית המשפט קמא קבע כי מדובר במעשה עשוי). אכן, אין בפני תמונה מלאה בשאלה אם ניתן היה לגבות את מלוא החוב באמצעות מכירת אחת משתי הדירות, ואם כן - מדוע לא הסתייעו הדברים. ברם, לא ניתן להתעלם מהעובדה, שהגשת המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי אינה יכולה - על פני ה - להחליף ניהול הליך מתאים בלשכת ההוצאה לפועל. כיון שכך, דומה כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים. אך יתר על כן, בית המשפט קמא קבע כי מדובר במעשה עשוי, וכך עולה גם מהעובדות שבתגובת המשיב (שלוותה בתצהיר). אף אילו היה מדובר בתהליך שלא הושלם לחלוטין, אין חולק כי הדירות כבר נמכרו, והחזקה בהן הועברה. המבקשות לא פעלו (וככל שפעלו ערעורן נדחה) למניעת הליכי המכירה - ובנסיבות אלה אין מאזן הנוחות נוטה לטובתן.
ז.
על כן לא אוכל להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"ב באדר תש"ע (8.3.10).
ש ו פ ט