ע"א 1374/19 פרופ' עומר דקל נ. פרוטרום תעשיות בע"מ

1.

פרוטרום נכסים בע"מ (להלן: החברה או

המשיבה ) הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה למחיקת אחת משתי בקשות לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן:

חוק החברות ) שהגישו המבקש והמשיב 2 (להלן: המשיב ), שתיהן כשלב מקדים להגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת על רקע החלטת דירקטוריון החברה לאשר תשלום בונוס חד פעמי לנשיא ומנהל העסקים הראשי בחברה.

2.

בהחלטה מיום 28.1.2019 קבע בית המשפט המחוזי (השופט מ' אלטוביה ) כי יש להעדיף את בקשתו של המשיב על פני זו של המבקש, על אף שהוגשה מספר שעות מאוחר יותר, מהטעם המרכזי שהיא "נסמכת על החזקה משמעותית במניות" המשיבה, בעוד שהמבקש חדל ביום הגשת בקשתו להיות בעל מניות בה, ומשכך כלל אינו רשאי להגיש תביעה נגזרת על-פי סעיף 194(א) לחוק החברות. טעמים נוספים שהביאו למסקנה כי בקשת המשיב מוסיפה "נדבך משמעותי" המצדיק את העדפתה נגעו לתוכנה, דוגמת העובדה שכללה חוות דעת מטעם חברת הייעוץ אנטרופי ומסמך בדבר מדיניות התגמול של נושאי המשרה בחברה, ותקפה לא אך את עצם ההחלטה על הענקת הבונוס אלא אף את גובהו. על כן נקבע כי מתקיים פר משמעותי בין הבקשות "המדבר בעד עצמו בקול רם" (פסקה 8 להחלטה).

על החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה, ובצדו הבקשה שלפני למתן סעד זמני – עיכוב ההליכים בבקשה "הזוכה" עד להכרעה בערעור.

3.

בבקשתו טוען המבקש כי עניינו הוא "מקרה יחיד מסוגו" שבו הורה בית המשפט על מחיקתה של הבקשה המוקדמת בזמן למרות שלא נקבע כי הבקשה המאוחרת עדיפה עליה ומוסיפה לה "נדבך משמעותי" כדרישת ההלכה הפסוקה. אשר למאזן הנוחות, סבור המבקש כי לא ייגרם למי מהצדדים כל נזק עקב התליית ההליך בתביעת המשיב, בעוד שנוכח אי היענות לבקשה עלול גורל ערעורו להיות מוכרע לשבט מחמת חלוף הזמן גרידא ולא משיקולים ענייניים, שכן ההליכים בבקשת המשיב יתקדמו באופן שיקשה על השבת המצב לקדמותו.

המשיבה הבהירה כי אינה נוקטת עמדה בשלה איזו מבין שתי בקשות הגילוי יש לבכר, ואולם היא סבורה כי בטרם תוכרע שאלה זו אין מקום להמשיך בבירור בקשתו של המשיב, מטעמי יעילות דיונית.

המשיב מתנגד לבקשה ומדגיש כי הכרעתו של בית משפט קמא בתחרות בין שתי הבקשות, אשר הוגשו באותו היום, הינה מנומקת ומבוססת. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי ייגרם לו נזק חמור ככל שבקשת המשיב לגילוי מסמכים תתנהל כסדרה, בעוד היעילות הדיונית וטובת החברה נוטים באופן מובהק לבירורה.

4.

כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )), אך בית המשפט רשאי להורות כן (תקנה 467(ב) לתקנות). בעל דין המבקש עיכוב ביצוע כאמור נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי ערעורו טובים; השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. היינו, כי הנזק שעלול להיגרם לו אם לא תתקבל בקשתו וערעורו יתקבל בסופו של יום הוא בלתי הפיך והוא עולה על הנזק שייגרם לבעל הדין שכנגד אם תתקבל הבקשה ( ע"א 553/15 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה קרית אונו נ' האגודה למוסדות ציבור ליוצאי נשלסק בישראל (4.5.2015); ע"א 2468/17 גלריית עדן בע"מ נ' בלכנר (11.6.2017); ע"א 9071/15 קיבוץ מחניים נ' עזבון המנוח סרגיי קשירין ואחרים (8.2.2016)). תנאים אלה מקיימים ביניהם מעין "מקבילית כוחות" במובן זה שככל שתנאי אחד הוא מובהק יותר כך פוחת משקלו של התנאי השני (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 371 (מהדורה שלישית, 2012 )).

5.

כפי שיובהר להלן, בחינת שני התנאים האמורים במקרה דנן מובילה למסקנה כי יש לדחות את הבקשה.

6.

אשר לתנאי הראשון, מבלי שאקבע מסמרות, סיכויי הערעור של המבקש נחזים להיות נמוכים. כפי שכבר נפסק, אין הבדל בין בקשה לגילוי מסמכים לבין בקשה לאישור תביעה נגזרת לעניין הכלל לפיו לצורך הכרעה בין תובעים פוטנציאלים תינתן ככלל עדיפות לראשון בזמן, אשר בקשתו מניחה תשתית ראייתית ראשונית לעמידה בתנאים לאישור תביעה נגזרת. ואולם, בקשה מוקדמת תיסוג בפני בקשה מאוחרת אשר תורמת לאיכות התביעה בכך שהיא מוסיפה נדבך משמעותי נוסף. בהקשר זה, נקבע כי ההכרעה בתחרות העיתוי שונה מההכרעה בתחרות האיכות:

"הראשונה עניינה בבחינה טכנית. האחרונה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר יבחן את התרומה הייחודית של הבקשה המאוחרת במכלול הנסיבות. על בית המשפט לשקול הן שיקולים הנוגעים לניהול ההליך הקונקרטי והצלחתו, והן מדיניות שיפוטית כללית, שעניינה שיקולים הנוגעים להוגנות ומערך התמריצים הניצב בפני תובעים פוטנציאלים בתביעות עתידיות" (ע"א 3293/17 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' שלומי טלמור

(12.9.2018), בפסקה 3 לפסק דינו של השופט נ' הנדל ) .

בענייננו, שתי הבקשות הוגשו למעשה באותו יום (4.10.2018). אמנם המבקש הגיש את בקשתו ביום 3.10.2018 אך זאת בשעה 23:57 בלילה, כאשר ידע כי קליטת הבקשה תתבצע רק למחרת בשעה 07:00. ביום 4.10.2018 בשעה 16:10 הגיש המשיב, בעל מניות משמעותי בחברה שמניותיו הומרו למניות בחברה שרכשה את המשיבה, את בקשתו. היינו, הבקשות הוגשו למעשה באותו היום, בהפרש של מספר שעות לטובת המבקש, כאשר באותה עת המבקש אינו בעל מניות בחברה. כעבור מספר ימים, ביום 8.10.2018, הגיש המבקש בקשה לתיקון בקשתו בדרך של צירוף מבקשת נוספת, שהיא בעלת מניות בחברה. בנסיבות אלו, בתחרות העיתוי יש לכאורה להתייחס לבקשתו של המבקש כאילו הוגשה ביום הגשת בקשת התיקון, שרק אז הניח תשתית ראייתית ראשונית לעמידה בתנאים לאישור תביעה נגזרת.

לפיכך, בשלב שבו הוגשה בקשת המבקש המקורית היא לא עמדה בתנאי הסף בשל העובדה שלא הוגשה על ידי "בעל מניות או דירקטור" כדרישת החוק, ובשלב שבו תוקנה ועמדה בתנאי זה, היא נסוגה מפני בקשת המשיב שהוגשה ארבעה ימים קודם לכן. המבקש לא הצביע על טעם כלשהו להעדפת בקשתו בנסיבות אלו, נהפוך הוא – בית המשפט המחוזי נדרש גם לתחרות האיכות וקבע כאמור באופן חד משמעי כי גם בהיבט זה יש להעדיף את בקשת המשיב, גם לוּ הייתה המאוחרת.

7.

אשר לתנאי בדבר מאזן הנוחות, לא התרשמתי כי ייגרם נזק בלתי הפיך ככל שההליכים בבקשת המשיב לא יעוכבו וערעורו של המבקש יתקבל. אף אין ניתן לומר כי המאמצים שתשקיע החברה בהכנת תשובה לבקשת הגילוי מטעם המשיב יהיו לחינם כטענתה, שהרי בקשת המבקש נסובה באותו עניין וצפויה לדרוש, ככל הנראה, את אותם נתונים. בינתיים גם לא נקבעו דיונים לבירור בקשת המשיב על ידי בית המשפט המחוזי. הנה כי כן, גם התנאי בדבר מאזן הנוחות אינו מטה את הכף לטובת המבקש, כאשר טובת החברה מטה את הכף דווקא נגדו.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך של 2,500 ש"ח.