ע"א 1453/21 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת הבכירה א' שטיין ) מיום 15.2.2021 בתמ"ש 27174-12-17 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

1.

המערערים והמשיבים 4-1 (להלן: המשיבים ) הם אחים המנהלים ביניהם מספר הליכים משפטיים הנוגעים לעיזבון הוריהם המנוחים. במסגרת זו, הגישו המערערים תביעה לפירוק שיתוף בנכסי העיזבון – היא התביעה נושא הערעור דנן. ביום 29.6.2018 מונה המשיב 5 ככונס נכסים בהליך (להלן: כונס הנכסים ), ובית המשפט קמא הורה לו לערוך בירור בנוגע להיקף הזכויות הכספיות שבעיזבון ולפעול להשגת המתווה המיטבי לפירוק השיתוף. במשך כשנתיים התנהלה בין הצדדים מחלוקת באשר למתווה הרצוי, ונדונו האפשרויות לביצוע פירוק שיתוף בעין, לביצוע התמחרות פנימית על הנכסים בין הצדדים ולביצוע התמחרות חיצונית שבסופה יימכרו הנכסים לכל המרבה במחיר.

2.

המערערים ציינו בדיון שהתקיים ביום 5.7.2020 כי הם עומדים על חלוקה בעין, אך כונס הנכסים הודיע ביום 19.7.2020 כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בנושא זה –ובעקבות כך הורה בית המשפט קמא לכונס הנכסים לממש את נכסי העיזבון. המערערים הגישו ביום 30.7.2020 "בקשה דחופה" ובה ביקשו להורות לכונס הנכסים לבצע חלוקה בעין, אך לאחר קבלת תגובות הצדדים קבע בית המשפט קמא כי בהעדר יכולת להגיע להסכמות, הוראתו לכונס הנכסים למימוש הנכסים עומדת בעינה.

על החלטה זו הגישו המערערים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 52543-08-20). בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי ביום 26.11.2020 טענו המערערים כי הם מבקשים שתיערך התמחרות פנימית, וגם כונס הנכסים הביע תמיכה בדרך זו. בית המשפט המחוזי נתן רשות ערעור וקיבל את הערעור בקבעו שהחלטת בית המשפט קמא לא הייתה מנומקת, ולכן אף שבית המשפט המחוזי סבור כי "הפתרון הינו פשוט והוא קיום התמחרות פנימית כהצעת כונס הנכסים", יש להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא על מנת שידון בטענות הצדדים לגופן וייתן החלטה מנומקת בנוגע לאופן פירוק השיתוף.

3.

ביום 14.1.2021 התקיים דיון בפני בית המשפט קמא, ובו הודיעו המערערים כי הם "כבר לא מסכימים לחלוקה בעין" ודרשו לבצע התמחרות פנימית. בתום הדיון נתן בית המשפט קמא החלטה שלפיה "בית המשפט הולך במתווה אותו הציע בית המשפט המחוזי ולפיו כונס [ה]נכסים צריך להגיש לבית המשפט הצעה עדכנית לביצוע פירוק השיתוף וככל שניתן ביצוע פירוק השיתוף בעין". בית המשפט קמא הבהיר כי תינתן לצדדים זכות תגובה להצעת כונס הנכסים, ולאחר מכן ייתן את החלטתו.

4.

ביום 25.1.2021 הגישו המערערים את בקשת הפסלות נושא הערעור דנן, בה טענו, בין היתר, כי בית המשפט קמא "מתעלם מהחלטתו המפורשת של בית המשפט המחוזי שמדברת על התמחרות פנימית ומבקש מכונס הנכסים לבצע פירוק שיתוף בעין " (ההדגשה הוספה). עוד לפי הנטען בבקשה, בית המשפט קמא התבטא לאורך הדיון באופן לעומתי כלפי ערכאת הערעור, דבר המלמד על "עמדתו הנעולה". לגישת המערערים, ה"התעלמות" מהוראת בית המשפט המחוזי אינה רק "טעות" אלא מגבשת עילת פסלות.

לאחר קבלת תגובות המשיבים וכונס הנכסים – אשר טענו שדין הבקשה להידחות – ולאחר קבלת תשובת המערערים לתגובות, ביום 15.2.2021 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בית המשפט קמא הבהיר כי הדברים שייחסו לו המערערים בנוגע לערכאת הערעור לא נאמרו "ברוח" שבה הוצגו, וכי הוא אך הבהיר לצדדים שלהתרשמותו הליך של התמחרות פנימית הוא "מורכב במיוחד" בנסיבות. לגופו של עניין ציין בית המשפט קמא כי החלטתו אינה מנוגדת להחלטת בית המשפט המחוזי, אשר קבע מפורשות כי בית המשפט קמא ידון בטענות הצדדים וייתן החלטה מנומקת. בית המשפט קמא הבהיר כי דעתו כלל אינה נעולה וכי החלטה מנומקת תינתן רק לאחר קבלת עמדות הצדדים.

5.

מכאן הערעור, בו חוזרים המערערים על טענותיהם ומוסיפים כי גם בדחותו את בקשת הפסלות, בית המשפט קמא "[ה]משיך להתווכח עם פסק דין חלוט של ערכאת הערעור" בכך שהבהיר כי התרשמותו היא שהתמחרות פנימית תהיה מורכבת במיוחד. לפי המערערים, בית המשפט קמא אמר דברים קשים בנוגע להוראת בית המשפט המחוזי אשר לא נרשמו בפרוטוקול, המצביעים על "עמדתו הנעולה". המערערים מפנים להחלטות דיוניות שונות שנתן בית המשפט קמא, וטוענים שגם החלטות אלה מצביעות כי "דעתו נעולה" ועל כך ש"הוא עוין אותם וזאת מבחינה אובייקטיבית".

ביום 2.3.2021 הוסיפו המערערים וביקשו את עיכוב ההליך בפני בית המשפט קמא, והבקשה נדחתה ביום 4.3.2021.

6.

דין הערעור להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 , ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. בניגוד לטענת המערערים, בית המשפט קמא לא "התעלם" מפסק דינו של בית המשפט המחוזי – שכלל לא הורה על ביצוע התמחרות פנימית, כפי שעולה מטענות המערערים, אלא אך ציין כי " להתרשמותו " זוהי הדרך העדיפה, והורה לבית המשפט קמא לבחון את אופן פירוק השיתוף המיטבי וליתן בעניין החלטה מנומקת. טענות המערערים בנוגע להחלטת בית המשפט קמא לגופה, כמו גם בנוגע להחלטות דיוניות אחרות שהתקבלו בעניינם לאורך ההליך הינן טענות "ערעוריות" באופיין, ומקומן בהליכי הערעור המתאימים ולא בהליך פסלות (ראו: ע"א 53/21 פלוני נ' פלונית ואח' , פסקה 9 (19.1.2021)). למעלה מן הצורך יצוין כי הוראת בית המשפט קמא לכונס הנכסים לבחון את ביצוע פירוק השיתוף בעין "ככל שניתן", תואמת את עמדת המערערים עצמם לאורך חלק ניכר מההליך.

בכל הנוגע לאמירות שהמערערים מייחסים לבית המשפט קמא כלפי ערכאת הערעור, הובהר בהחלטה בבקשת הפסלות כי טענות המערערים אינן תואמות את הרוח שבה נאמרו הדברים. בהחלט מוטב היה שבית המשפט יימנע מאמירות העשויות להתפרש ברוח בעייתית, אך לא כל התבטאות שטוב היה אלמלא נאמרה, תצדיק את פסילת המותב ( השוו: ע"א 645/19 פלוני נ' פלוני ואח' , פסקה 5 (12.2.2019) ). רק במקרים חריגים, שבהם התבטאויות בית המשפט הן בעלות אופי מובהק ונחרץ אשר מוביל למסקנה שאכן קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו, תקום הצדקה לפסילת המותב עקב כך (השוו: ע"א 3814/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (27.7.2020)) , והמערערים לא הרימו את הנטל הכבד להראות שעניינם בא בגדר מקרים חריגים אלה.

אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות.