ע"א 152/12 יפה חקק נ. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

א.

בקשה לסעד זמני במסגרת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופטת אגמון-גונן) בת"א 2775/07 מיום 17.11.11. הבקשה הוכתרה "עיכוב הליכים" אך בהחלטה מ-4.1.01 נאמר כי מדובר בבקשה לסעד זמני בערעור.

רקע והליכים

ב.

המבקשת ובעלה (להלן המנוח) ובתו מנישואים קודמים נטלו הלוואה מהמשיב לצורך עסקי המנוח: חברה שבבעלותו (90%) ובבעלות בתו. כנגד ההלוואה מושכנו נכסים עסקיים של החברה, בית המגורים של המבקשת והמנוח ודירתה של בתו של המנוח. המנוח והמבקשת לא עמדו בהחזר ההלוואה. לאחר זמן מה שם המנוח קץ לחייו. לאחר מותו נכנסה החברה שבבעלותו לפירוק, ועזבונו הוכרז כעיזבון פושט רגל. כנגד המבקשת נפתח תיק הוצאה לפועל למימוש משכנתא על בית המגורים. המבקשת פנתה לבית המשפט המחוזי בתביעה, כי הבנק הפר את חובותיו כלפיה בכך שלא הבהיר לה כי היא נוטלת הלוואה לחובות קיימים של חברה בבעלות המנוח.

ג.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה. בית המשפט התרשם מהעדויות שהיו בפניו, כי התעורר סכסוך בין המבקשת לבין המנוח, ככל הנראה עקב קשיים עסקיים או עקב כך שגילתה שנכסים שנרכשו במהלך חייהם המשותפים, רשומים על שם בנותיו מנישואיו הראשונים. הוסבר, כי הסכסוך התגלע עקב הצורך בנטילת הלוואה על ידי המבקשת ובמשכון הבית. המבקשת פנתה לעורך דין, ואף הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בעניין זה. נקבע נוכח האמור, כי המבקשת ידעה שהמנוח משתמש בנכסיו כולם לשם עסקיו, והדבר צוין בהסכם הממון שנחתם בין המבקשת למנוח ובתוספת לו. הודגש, כי המבקשת לוותה בעורכי הדין, דאגה לעצמה ולילדיה והיתה מודעת היטב להתחייבויותיה שבחתימתה. נקבע, כי בניגוד לעדותה, הסכם הממון הסדיר מצב שבו יימכר בית המגורים לצורך החזר ההלוואה. לכך הצטרפו ראיות נוספות, כגון: שימוש בכספי ביטוח החיים שביקש המנוח בצוואתו כי ישמשו לצורך כיסוי משכנתא לצרכיה, ואי העלאת כל טענה בנוגע להפרת חובות הבנק בהליכים הקודמים. על פסק הדין הוגש ערעור ובצידו בקשה לסעד זמני.

הבקשה והתגובה

ד.

בבקשה נטען, כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת. עוד נטען כי אם לא יינתן סעד זמני, ייגרם למבקשת נזק בלתי הפיך, והיא עלולה להיוותר ללא קורת גג. צוין, כי המבקשת אינה עובדת ומטפלת בבנה הסובל מפיגור שכלי והמוגבל בניידותו, וכי הבית הותאם לצרכיו היומיומיים.

ה.

בתשובה לבקשה נטען באשר לסיכויי הערעור, כי המבקשת חפצה לתקוף קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, אשר נסמכו על הראיות שהוצגו בפניו, ובידוע באלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. הוסף,כי הראיות והעדויות שהוצגו במסגרת התובענה, מצביעות על כך שבעת נטילת ההלוואה ידעה המבקשת היטב על מה היא חותמת. כך גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת בהתחשב בעובדה כי המשיב הוא בנק, וכי אין חשש שאם תזכה המבקשת בערעור, לא תוכל להיפרע ממנו. עוד נזכר כי המדובר בבית מפואר ששוויו כ-7 מליון ₪, מעל כפל החוב, ולכן תיוותר ככל הנראה יתרת תמורה גם לרשות המערערת.

הכרעה

ח.

לאחר העיון לא מצאתי להיעתר לבקשה. היא הוגשה כבקשת עיכוב וכוונתה לעכב הליכי מימוש, אך במישור המשפטי הריהי בקשה לסעד זמני; כזו אינה טעונה בקשה לבית המשפט הדיוני; ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 10 (2009) 681-680; מ' קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה כרך ב' (מה' 15 תשס"ז) 1329-1328. כנודע, בקשה לסעד זמני, בדומה לבקשה לעיכוב ביצוע, צריכה להיתמך בשניים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות ( ע"א 9586/09 לייזר נ' אייזו לייזר זיווד אלקטרוני (1992) בע"מ (בפירוק) (לא פורסם)). באשר לסיכויי הערעור, מבלי לטעת מסמרות, המשוכה הניצבת בפני המבקשת גבוהה. המבקשת חפצה לתקוף קביעות עובדתיות מובהקות של בית המשפט המחוזי, וכידוע אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב באלה (ע"א

1918/08

פולר נ' בית חולים "העמק"

(לא פורסם); ע"א 2989/05

קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית חולים "מאיר"

פ"ד נא(4) 687, 695;

ע"א 4126/05

חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים (לא פורסם)

פסקה י'). אשר למאזן הנוחות, אמנם קיימת נטייה בפסיקה לעכב ביצועם של פסקי דין שעניינם פינוי דירת מגורים ( רע"א

6994/00

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1), 529, 534) , מטבע המאטריה אולם לא אוכל להיעתר לבקשה אף מטעם זה, הן נוכח הנאמר בתגובה באשר לטיב הנכס וערכו. והן נוכח האפשרות, בחינת פשיטא, להיפרע חזרה מן הבנק אם תזכה המבקשת בערעורה. ועם זאת, ואף שהמבקשת היתה מודעת לאפשרות פינוי מזה זמן (ההליכים בתיק זה נמשכים מ-2007 ופסק הדין ניתן ב-17.11.11), יינתן לה, בשל מצב בנה, זמן התארגנות עד ליום 22.4.12 .

י.

בנתון למועד האמור אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.