ע"א 1621/12 עו"ד איימן אבו רייא נ. מנהל מקרקעי ישראל

ההליך שבכותרת נסב על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה, שבו נדחה ערעור שהגיש המערער – כונס נכסים – על החלטה של כבוד ראש ההוצאה לפועל בקשר להליכי מכירה של משק ביישוב תלמי-אל (חיובו של המערער להשיב לרוכשים, המשיבים 3 ו- 4, סכום-כסף ששילמו למנהל מקרקעי ישראל).

במסגרת ההליך שבכותרת הוגשה בקשה בעניין העירבון. במהלך בירור בקשה זו התעוררה מחלוקת בשאלה אם עומדת למערער זכות ערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי (כפי שיטתו), או שמא היה עליו לבקש רשות ערעור (כפי עמדת המשיב 1 – מנהל מקרקעי ישראל). לאחר עיון בטענות הצדדים ראיתי לקבל את עמדתה של המשיבה 1 בשאלה האמורה.

פסק-הדין של בית המשפט המחוזי ניתן, כאמור, בגדרי הליך ערעורי. כידוע, הערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור טעון רשות. עם זאת המערער סבור כי במקרה זה עומדת לו זכות ערעור, ככל שמדובר בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לגבי מנהל מקרקעי ישראל. טעם הדבר הוא שמנהל מקרקעי ישראל צורף כבעל-דין, לראשונה, בשלב הערעור (קרי בבית המשפט המחוזי).

גישה זו אין בידי לקבל. צירופו של משיב נוסף בשלב הערעור אינו מקים, מניה וביה, זכות ערעור על פסק-הדין בעניינו של אותו משיב. מסקנה זו נובעת מן התפיסה הכללית שלפיה "עצם העובדה כי בפסק-דין של ערכאת ערעור מצויים שינוי, תוספת או אף הכרעה חדשה שלא נכללה בהחלטת הערכאה הראשונה, אין בה די כדי להוציא את המקרה מגדר "גל גול

שלישי" ולהקנות זכות ערעור" (בש"א 4511/05 עיריית בת-ים נ' גני יפית חברה לבניין ולהשקעות בע"מ (לא פורסם, 17.7.2005)). אכן, סיווגו של הליך המוגש לבית המשפט העליון כ"גל גול

שלישי" או כ"גל גול

שני" נגזר בעיקרו של דבר מן השאלה אם בית המשפט המחוזי דן בתיק כערכאה ראשונה או כערכאת ערעור. "גל גול שלישי הוא גל גול שלישי, הווה אומר מותב שיפוטי שלישי מתבקש להידרש לתיק" (רע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (טרם פורסם, 25.9.2008); רע"א 6068/07 פז נ' סאדאב (1998) בניין והשקעות בע"מ (לא פורסם, 22.11.2007)). ככלל, אין הסיווג מצריך פילוח של פסק-הדין ואיתור נקודות שנדונו פעם אחת לעומת נקודות אחרות שנדונו פעמיים. אם בית המשפט המחוזי שימש ערכאת ערעור, אזי הערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי טעון רשות אף אם נכללו בו נימוקים, סוגיות או הכרעות שלא בא זכרם בפסק-הדין של הערכאה הראשונה. אכן, "גם נושא שהוכרע לראשונה במסגרת ערעור אינו מוציא עצמו ככלל ממכלול המסכת הערעורית שהוכרעה" (רע"א 11706/05 גבעת נילי, כפר שיתופי בע"מ נ' חיון (לא פורסם, 8.5.2006)).

סבורני כי הדברים האמורים יפים אף במקום שבו נוסף משיב בשלב הערעור בבית המשפט המחוזי. אף במקרה כזה, הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניינו של המשיב הנוסף היא חלק מן ההכרעה בערעור . אין לפצל את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי כאילו מקצתו ניתן כערכאת ערעור ומקצתו ניתן כ"ערכאה דיונית". המנגנון הקבוע בדין, המתיר לצרף משיב בשלב הערעור , אין משמעותו כי ערכאת הערעור הופכת מניה וביה, לגבי הדיון באותו משיב, לערכאה ראשונה-מבררת.

אם כן, מסקנתי היא כי ההליך שבכותרת הוגש שלא כדין, שכן אין עומדת למערער זכות ערעור. הכלל הוא שבמצב כזה דין ההליך להימחק על-הסף. המערער מבקש, לחלופין, "לראות בהודעת הערעור משום הגשת בקשת רשות ערעור". אין בידי להיעתר לבקשה חלופית זו. בהקשר זה אציין כי ההליך הוגש, כפי הנראה, לאחר המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות ערעור, ומכל מקום, לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ניתן להמיר בקשת רשות ערעור (שהוגשה בטעות) לערעור בזכות, אך אין הוראה הקובעת את ההיפך (לאמור: אין אפשרות לדון בערעור בזכות כאילו היה בקשת רשות ערעור). אוסיף כי אין לראות בבקשה החלופית משום בקשה מנומקת ומבוססת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, ואם חפץ המערער להגיש בקשה כזו – אין בהחלטתי-זו כדי למנוע זאת (מבלי להביע כל עמדה לגוף העניין). לבסוף אציין, בהתייחס לסעיף 20 לתגובת המערער, כי איני רואה מקום לקבוע בגדרי ההליך שלפניי קביעה נוספת כלשהי לגבי היחסים בין המערער לבין המשיב 1.

סוף דבר, אני מורה על מחיקת ההליך שבכותרת. המערער יישא בהוצאות המשיב 1 בסך של 3,000 ₪.