ע"א 1650/10 גד כימיקלים בע"מ נ. BIP CHEMICALS LTD

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' קיסרי ), מתאריך 10.1.2010. בפסק הדין, שעניינו בסכסוך הקשור במיזם משותף של בעלי הדין בתחום התעשייה הכימית באיראן קודם לנפילת השאה, חויבה המבקשת לשלם למשיבה 1 (להלן: המשיבה ) סכום של כשניים ורבע מיליון דולר לערך בתוספת ריבית כמפורט בפסק הדין, ולשאת בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה בסכום של 1,000,000 ₪ בתוספת מע"מ.

2.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין. עוד קודם להגשת הערעור, עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע פסק דינו, כאשר בבקשתה התמקדה בטענה כי המשיבה היא חברת מדף זרה וריקה, המצויה בהליכי פירוק סופיים, כך שאם פסק הדין יבוצע ויתקבל הערעור – לא יושב לה הכסף. המבקשת הטעימה עוד כי בידי המשיבה ערבות בנקאית מסוימת (להלן: הערבות ), שדי בה להבטיח את תשלום הסכומים הקבועים בפסק הדין, אם יידחה הערעור.

המשיבה, בתשובתה לבקשה, הכחישה את הטענה כי היא עומדת בפני חיסול, אך הסכימה "לפנים משורת הדין" כי כל הכספים שתגבה מביצוע פסק הדין יוחזקו בחשבון נאמנות בידי באי-כוחה עד לפסק הדין בערעור, כך שבשיטה זו לא יהיה כל חשש להשבתם על-פי הוראת בית המשפט, אם יהיה צורך בכך. המשיבה טענה עוד כי הערבות מבטיחה רק מחצית מן הסכום שנפסק לחובת המבקש. עוד טענה המשיבה כי המבקשת נמנעה מלקיים רצף החלטות שיפוטיות, שחייבו אותה בתשלום למשיבה, גם אם בסכומים קטנים בהרבה.

3.

בית המשפט המחוזי הנכבד, בהחלטתו מתאריך 7.3.2010, דחה את עיקר הבקשה לעיכוב ביצוע, משיקולים שונים, הנעוצים במאזן הנוחות. בית המשפט אימץ את הצעת המשיבה, כי סכום החיוב שבפסק הדין יופקד בידיהם של באי-כוחה, ואלו יחזיקו בסכום האמור ובפירותיו בנאמנות עד להכרעה בערעור. כן נקבע, נוכח טענות הצדדים הסותרות בעניין הערבות, כי חלף הפקדת מלוא סכום החיוב בידיהם הנאמנות של באי-כוחה של המשיבה, תוחזר הערבות למבקשת.

4.

המבקשת איננה משלימה עם החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא עותרת כאן לעיכוב ביצועו של פסק הדין באופן מלא, עד להכרעה בערעור. בהודעתה מתמקדת שוב המבקשת במצבה הרעוע של המשיבה, על-פי הנטען, ובמיעוט הסיכויים להשבת הכספים מן המשיבה למבקשת – אם יתקבל הערעור. המבקשת מציינת כי במסגרת גלגול קודם של הסכסוך המשפטי בין הצדדים, שאף בגדרו ניתן פסק דין המחייב את המבקשת בתשלום כספים למשיבה, החליט בית משפט זה לעכב את ביצוע התשלום "נוכח מצבה הכלכלי הלא-מוגדר של המשיבה" (ע"א 11829/05 גד כימיקלים בע"מ נ' BIP Chemicals Ltd.

(לא פורסם, 9.2.2006) (השופט (כתוארו אז) א' ריבלין )). המבקשת טוענת כי מצבה של המשיבה אך החריף מאז ההחלטה ב-ע"א 11829/05, וכי ככל שהדברים נוגעים להפקדת הכספים בנאמנות, אף באותו מועד הציעה המשיבה לפעול כך, לפי הנטען, ובית משפט זה החליט בכל זאת להורות על עיכוב ביצוע התשלום. המבקשת מוסיפה בבקשתה כי עצם ביצוע התשלום, ולו בדרך של הפקדת הכספים בנאמנות, יגרום לה "נזק כלכלי בלתי הפיך". כן טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור – טובים.

5.

דין הבקשה – להידחות . כפי שמציינת המבקשת, ובצדק, יכולת השבת המצב לקדמותו היא העיקר. אין בדעתי להידרש איפוא כאן לשאלת סיכויי הערעור, ואסתפק בהערה כי סברת המבקשת כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו "פגמים וטעויות משפטיות קשות וברורות, כמו גם פגמים וטעויות שבעובדה" איננה פשוטה, והמותב, שידון בערעור – יכריע. בעניין מאזן הנוחות, אילו היתה המשיבה עומדת על קבלת כספי החיוב לידה, ייתכן שהיה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין, כפי שנעשה ב-ע"א 11829/05 הנ"ל. אולם משהציעה המשיבה עצמה כי כספי החיוב יופקדו בנאמנות בידי באי-כוחה, ובאין טענה של המבקשת כי קיים חשש כלשהו שאלו לא ישיבו את הכספים לידה במקרה הצורך, הרי שאין עוד נפקות לטענותיה הרבות של המבקשת, הנסמכות על מצבה הרעוע-הנטען של המשיבה. אף הניסיון להקביל את המצב כאן למצב שנדון בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין קודם ושונה ב-ע"א 11829/05 הנ"ל, איננו מחייב מניה וביה עיכוב מלא של ביצוע פסק הדין, נשוא הערעור כאן. יצוין עוד כי בהחלטתו של בית משפט זה ב-ע"א 11829/05 הנ"ל לא נבחנה דרך הביניים, שהוצעה ואומצה בענייננו – של הפקדת כספי החיוב בידי באי-כוח המשיבה בנאמנות, תוך שחרור הערבות הקיימת (שהמבקשת טוענת כי היא "מכסה" את החיוב שבפסק הדין).

6.

הטענה החלופית הנותרת, שהמבקשת מנסה להיאחז בה היא שביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לה נזק שאינו ניתן לתיקון, וזאת שלא מחמת החשש לאי-החזרת הכספים במקרה של קבלת הערעור (ראו: בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174 (1989)). טענה כזו תישמע רק באופן חריג, שכן נקודת המוצא היא שזכותו הפסוקה של התובע-המשיב לקבל את כספי החיוב לאלתר גוברת על אי-הנוחות של הנתבע-המערער הכרוכה בתשלום הכספים. בכל מקרה, על הטוען לנזק שאינו בר-תיקון להציג תשתית ראייתית ברורה לטענתו, על מנת שזו כלל תיבחן. זאת לא עשתה המבקשת, שהסתפקה בטענות בעלמא, נעדרות כל פירוט, או אסמכתא (השוו: ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן (לא פורסם, 28.10.2002); ע"א 2987/09 אשרף נ' ידגר , בפיסקה 9 (לא פורסם, 27.10.2009)).

7.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורכי דינה של המשיבה 1 בסכום של 20,000 ש"ח.