ע"א 2987/09 קאולה אשרף נ. אהרון ידגר

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע צו המכריז על המבקשת כעל פושטת רגל, שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה, השופטת ו' אלשייך ) – עד להכרעה בערעור שהוגש על צו זה.

2.

המבקשת הגישה בתאריך 2.4.2009 ערעור על פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא, בגדרו התקבלה בקשת המנהל המיוחד על נכסי המבקשת, עו"ד שלמה ובר, להכריז על המבקשת כפושטת רגל, בעקבות החלטת הנושים באסיפת הנושים וכן למנותו כנאמן על נכסיה. כונס הנכסים הרשמי הצטרף לבקשה להכריז על המבקשת כפושטת רגל, ואילו המבקשת התנגדה לה. הרקע להליכים נשוא הבקשה שלפני פורט בהרחבה בהחלטתו של חברי, השופט ס' ג'ובראן , בבקשה קודמת שהגישה המבקשת לעיכוב ביצוע (ראו: ע"א 1146/08 קאולה נ' ידגר

(לא פורסם, 29.9.2008)).

אציין, בקצרה, כי בבסיס ההליכים שלפנינו עומד הסכם הלוואה שלפיו המשיב 1 ילווה לבנה של המבקשת סכום של 100,000 דולרים, כאשר המבקשת ובעלה המנוח הם הערבים, שהתחייבו לשעבד דירת מגורים בבאר שבע כבטוחה לפרעון ההלוואה. המשיב 1 המחה חלק מזכויותיו כמלווה על פי ההסכם למשיב 2. בהגיע מועד פרעון ההלוואה, לא פרע בנה של המבקשת את חובו והמבקשת לא שילמה את חובה על פי הערבות. המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) פנו לבתי המשפט בשתי תביעות שונות ולאחר שניתן פסק דין באחת מן התביעות, הגישו המשיבים לבית המשפט הנכבד קמא בקשה למתן צו כינוס על נכסי המבקשת. המבקשת התנגדה לצו הכינוס והעלתה טענות כנגד עצם החבות. בהמשך, הגישו המשיבים – בעקבות ספק שהעלה כונס הנכסים הרשמי בדבר קיומו של מעשה פשיטת רגל לפי סעיף 7(3) ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 – בקשה להמצאה של התראת פשיטת רגל למבקשת. בית המשפט הנכבד קמא נעתר לבקשה וההתראה הומצאה למבקשת, שהתנגדה להתראה. בית המשפט הנכבד קמא דחה את התנגדותה של המבקשת, ועל החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה (ע"א 1146/08 הנ"ל). לאחר דחיית ההתנגדות כאמור, נעתר בית המשפט הנכבד קמא לבקשת המשיבים ונתן צו כינוס לנכסי המבקשת. גם על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה (ע"א 2340/08). יוער, כי ע"א 1146/08 אוחד בינתיים עם ע"א 2340/08 והדיון בהם קבוע לעת הזו לתאריך 5.5.2010.

3.

לאחר מתן צו הכינוס, התקיימה אסיפת נושים בעניינה של המבקשת, בה הוחלט כי בא-כוחם של המשיבים יגיש בקשה להכריז על המבקשת כפושטת רגל. המבקשת התנגדה בבית המשפט הנכבד קמא להכרזתה כפושטת רגל ובמסגרת זו גרסה כי צו הכינוס שניתן נגדה איננו מעוגן בדין. מעיון בפסק הדין, נשוא הערעור, עולה כי המבקשת טענה לחילופין כי אם תידחה התנגדותה לעניין הכרזתה כפושטת רגל, אין למנות את עו"ד שלמה ובר, המנהל המיוחד, לנאמן, נוכח ניגוד העניינים שבו הוא מצוי לגישתה, בהיותו בא-כוחו של אחד מנושיה.

כונס הנכסים הרשמי סבר מנגד כי יש להכריז על המבקשת כפושטת רגל.

4.

בעקבות ההתפתחויות שנסקרו בסעיף 3 שלעיל, קבע בית המשפט הנכבד קמא כי לא קיימת מניעה להכריז על המבקשת כפושטת רגל. בהקשר זה נקבע כי ההחלטה על מתן צו כינוס נגד המבקשת התקבלה לאחר דיון, הבקשות לעיכוב ביצוע שהגישה המבקשת הן לבית המשפט המחוזי והן לבית משפט זה נדחו ומעיון בפרוטוקול אסיפת הנושים עולה כי לא נפל פגם כלשהו בהליכים ולפיכך יש לכבד את רצון הנושים ולהיעתר לבקשתם כי המבקשת תוכרז פושטת רגל. בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וציין כי מרבית טענותיה של המבקשת בהליך שלפניו ממילא הופנו כנגד ההחלטה במסגרתה ניתן צו הכינוס (שלגביה לא הוצא צו עיכוב ביצוע כאמור). לבסוף הוסיף בית המשפט המחוזי הנכבד ואמר כך:

"נראה כי נסיונותיה של החייבת למנוע הכרזתה כפושטת רגל נובעים, כפי שציין הכנ"ר, מהחשש מפני הליכים שינקוט הנאמן בעתיד לביטול הענקות על פי סעיף 96 לפקודה. זאת, כאשר החייבת איננה משתפת פעולה עם בעל התפקיד ואיננה מראה כי פניה להסדר עם נושיה"

5.

בקשה לעיכוב ביצוע של ההכרזה שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי הנכבד נדחתה על ידי כב' סגנית הנשיא, השופטת ו' אלשיך , בנימוק שהבקשה היא:

"...מקצה שיפורים, העוסק בהליכי פשיטת הרגל של החייבת ולמעשה חוזר על הנמקות וטיעונים שעל בסיסם הוגשו בקשות עיכוב ביצוע קודמות – וזאת כמעט במדויק".

6.

משנדחתה בקשתה לעיכוב ביצוע בערכאה הדיונית, ובחלוף כחודש, הגישה המבקשת את הבקשה שלפני. בבקשתה טוענת המבקשת כי בהיעדר עיכוב ביצוע – פסק הדין יגרום לה ולצדדים שלישיים נזק בלתי הפיך וכי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם תזכה המבקשת בערעורים שהגישה לבית משפט זה. עוד טוענת המבקשת כי לא הוכח שהמשיבים יוכלו לפצותה וכי למשיבים לא ייגרם כל נזק מעיכוב קצר בפירעון החובות הנטענים, מה גם שהמבקשת עדיין כופרת בעצם קיומו של חוב למשיבים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי היא מוכנה להפקיד ערובה על גובה כל הסכום שייקבע על ידי הנאמן כגובהו הנכון והבדוק של החוב הנטען על ידי המשיבים, כך שתהיה בידי המשיבים ערובה לפרעון החוב כולו, מבלי שיהיה צורך בהמשך הליכי פשיטת הרגל.

7.

המשיבים מתנגדים לבקשת עיכוב הביצוע.

המשיבים 2-1 טוענים כי למבקשת אין סיכוי טוב להצליח בערעורה, שכן בערעור זה היא חוזרת על טענותיה במסגרת שני הערעורים הקודמים שהגישה (לפירוטם – ראו סעיף 2 לעיל) וכן כי היא נוקטת בריבוי הליכים וסרבול מיותר בעצם הגשת הערעור כאן. עוד טוענים המשיבים כי ערעורה של המבקשת מכוון כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט הנכבד קמא, ובטענות מסוג זה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב. כן גורסים המשיבים 2-1 כי יש לקיים כאן את הכלל כי פסק דין נועד לביצוע מיידי, בהיעדר קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות עיכוב ביצוע פסק הדין. המשיבים 2-1 מוסיפים כי לא ייגרם למבקשת כל נזק בלתי הפיך מהכרזתה כפושטת רגל, שכן אם יתקבל ערעורה תבוטל ההכרזה וממילא יבוטלו כל הליכי פשיטת הרגל, שלשיטת המבקשת יש בהם כדי לפגוע בה (בגדר ביטול הענקות). לעומת זאת, הנזק שייגרם למשיבים 2-1 אם תיענה הבקשה – יהיה משמעותי לטענתם, שכן עיכוב פסק הדין יוביל לעיכוב נוסף במימוש זכותם הקניינית של המשיבים (שחוב המבקשת כלפיהם ייפרע) וזאת לאחר עיכובים כה רבים עד הנה.

8.

המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי, טוען אף הוא כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן עיקר טענות המבקשת מופנה כלפי צו הכינוס וכנגד דחיית התנגדותה להתראת פשיטת הרגל. לגישת הכונס הרשמי, פסק הדין נשוא הערעור שלפנינו מושתת על אדנים משפטיים מבוססים ואין מקום להתערב בו. לגבי מאזן הנוחות נטען על ידי כונס הנכסים הרשמי כי דין טענות המבקשת להידחות, שכן המבקשת הינה אישה מבוגרת שאיננה מנהלת עסקים כלשהם ולפיכך לא ברורה טענתה לגבי הנזקים שייגרמו לה כתוצאה מהמשך הליכי פשיטת הרגל. מכאן שהנזקים הנטענים על ידי המבקשת הינם נזקים עיוניים ועתידיים, ואין בהם כדי להצדיק היעתרות לבקשתה. באשר להצעת המבקשת כי תפקיד ערובה מציין הכונס הרשמי כי ערובה לא תסייע כאן, בשים לב למטרה העיקרית של הליך פשיטת הרגל כנגד המבקשת במקרה זה, שהיא ביטול תוצאות הסתלקותה של המבקשת מירושת אחיה, הכוללת מספר דירות. בהליכים אלו יש חשש מהברחת נכסים, בפרט נוכח העובדה שאין כרגע "סכום שאושר על ידי הנאמן" שהמבקשת יכולה להפקיד ערובה על פיו. עם זאת, כונס הנכסים הרשמי מציין כי ניתן היה לשקול את עיכוב הליכי פשיטת הרגל אילו היתה המבקשת מציעה להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית על מלוא סכום תביעות החוב, כפי שהוגשו. המבקשת ביקשה להגיש את תשובתה לתגובת המשיב 3 ובה שבה והעלתה טענות שהעלתה בהליך זה ובהליכים קודמים בעבר.

9.

לאחר עיון בבקשה, בתגובות המשיבים לה ובתשובת המבקשת לתגובה – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות .

כידוע, הגשת ערעור איננה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, אלא במקרים שבהם סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש עיכוב הביצוע באופן שאם לא יעוכב פסק הדין, יהיה זה בלתי אפשרי, או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור (ראו: ע"א 8267/06 קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' לאלו (לא פורסם, 29.3.2007)). במקרה שלפנינו, המבקשת מיקדה את טענותיה בעיקר בשיקולים של מאזן הנוחות ופחות בשיקולים של סיכויי הערעור, אולם טענות המבקשת בכל הנוגע למאזן הנוחות אינן ברורות כל צורכן. המבקשת מעלה טענות בעלמא כנגד המשיבים וכנגד יכולתם לפצותה, וכידוע, מבחינה דיונית, על המבקש עיכוב ביצוע מוטל הנטל להוכיח כי לא יוכל להיפרע במידה וערעורו

יתקבל – ובנטל זה המבקשת לא עמדה.

10.

זאת ועוד – אחרת. מבלי לקבוע מסמרות בדבר – יש להעיר כי עיון בנימוקי הערעור מלמד שאלה אינם נראים לכאורה מבטיחים, שכן בערעור שבה ומעלה המבקשת בעיקר טענות הנוגעות לגבי הוצאת צו הכינוס, שאף ביחס אליו בית משפט זה לא ראה לנכון להורות על עיכוב ביצוע.

11.

לסיום אעיר כי בשים לב לקירבה שבין התיקים – רצוי שגם ערעור זה יישמע במאוחד עם ע"א 1146/08 וע"א 2340/08, הקבועים לעת הזו להישמע בפני הרכב בתאריך 5.5.2010.

12.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית איפוא. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.