ע"א 1695/19 בריגיטה זיבנברג נ. דנה לוי

ערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה (הרשמת הבכירה מ' בר ) מיום 26.2.2019 בת"ק 37611-07-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

המערערת – עורכת דין בהכשרתה – והמשיבים 2-1 הם צדדים לתביעה ותביעה שכנגד המתנהלת בבית המשפט לתביעות קטנות בפתח תקווה בנוגע להסכם שכירות של דירות מגורים שנחתם ביניהם (להלן: התביעות ). ביום 4.11.2018 קיים בית המשפט דיון בתביעות ולאחר שמיעת טענות הצדדים התקיים בהסכמתם שיח מחוץ לפרוטוקול במסגרתו עמד בית המשפט על הסיכויים והסיכונים הטמונים בהמשך ניהול ההליך ובסופו, הציע בית המשפט לצדדים כי המערערת תשיב למשיבים 2,400 ש"ח, המשקפים מחצית מדמי השכירות החודשיים, וכן את הפיקדון שהופקד בידיה. עוד צוין בפרוטוקול כי ככל שהמערערת לא תקבל את הצעת הפשרה, יקבע דיון נוסף בתביעות ומאחר שהיא הגישה תביעה שכנגד והודעות לצדדים שלישיים, יהיה הדבר כרוך בפסיקת הוצאות. למערערת ניתנו 30 יום להשיב להצעת בית המשפט וביום 5.12.2018 הודיעה כי היא מסרבת להצעה משהיא הוצעה בין היתר " תוך התעלמות מוחלטת מהחקיקה הרלוונטית, מאסמכתאות [...] מעובדות המקרה ". עוד ביקשה המערערת להעביר את ניהול התביעות מבית משפט לתביעות קטנות לבית משפט שלום, ובקשה זו נדחתה.

2.

בחלוף כעשרה ימים נוספים הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב ובה טענה כי בדיון שהתקיים ביום 4.11.2018 גילה בית המשפט יחס עוין ומשפיל כלפיה וגילה שדעתו "נעולה" ומגובשת. כן טענה כי בית המשפט "השתמש בלחצים המלווים באיומים ובהפחדות"

על מנת שתקבל את ההסדר שהוצע על ידו והוסיפה כי החלטת בית המשפט שלא להעביר את הדיון לבית משפט השלום כוללת התבטאויות מגמתיות ומוטות .

ביום 26.2.2019 דחה, כאמור, בית המשפט את הבקשה. נקבע כי די בכך שהמערערת לא העלתה את בקשתה לפסילת המותב בהזדמנות הראשונה, אלא רק לאחר שבקשתה להעברת הדיון בהליך לבית משפט שלום נדחתה כדי לדחותה. נפסק, כי "אין לאפשר לבעל דין להעלות טענת פסלות כמוצא אחרון לאחר שאינו מרוצה מן התפתחויות ההליך [כך במקור]". עוד נפסק כי בית המשפט לא גילה דעתו שהוא אינו אובייקטיבי כנטען, וכי ההתבטאויות שאליהן התייחסה המערערת נאמרו במסגרת דיון שלא לפרוטוקול שהתקיים בהסכמת הצדדים. דיון זה אין בו שמיעת ראיות או טענות לגופו של עניין, ובמסגרתו נוהג בית המשפט להציג בפני הצדדים את האתגרים והסיכויים בטענותיהם, מבלי לקבוע מסמרות בדבר. הודגש, כי הדבר מתבקש ביתר שאת שעה שמדובר בהליך המתנהל כתביעה קטנה, אשר אמור להסתיים בו ביום. מכל מקום, הוטעם כי הצעת בית המשפט אינה מחייבת וכי בית המשפט לא השתמש בלחצים או באיומים ואף ניתנה למערערת שהות בת 30 ימים לשקילת הצעתו ומשכך אין בטענות המערערת כדי להקים עילת פסלות. עוד הוטעם כי הציטוטים שהביאה המערערת הוצאו מהקשרם תוך השמטת חלקים שאינם משרתים את טיעונה.

3.

בערעור שבפניי שבה המערערת ומעלה את הטענות שהועלו ונדחו בפני בית המשפט קמא. לדבריה, פרוטוקול הדיון אינו משקף את מהלך הדיון. לתמיכה בכך היא מציינת כי הדיון הוקלט על ידי בעלה "על מנת [...] להמחיש את אשר התרחש במהלך הדיון". המערערת סבורה, כאמור, שבית המשפט גילה כי דעתו בעניינה "נעולה" ומגובשת. בצד הערעור הגישה המערערת בקשה לצרף את הקלטת הדיון האמורה ו"חוות דעת של איש מקצוע".

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. טענת המערערת כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את שאירע בו מעוררת קושי על פניה, שכן חלק מן הדיון נערך בהסכמת הצדדים שלא לפרוטוקול (וראו פרוטוקול הדיון מיום 4.11.2018, עמ' 4, שורות 29-22). זאת ועוד – אין להלום מצב שבו צד להליך מקליט את הדיון שלא כדין מבלי שניתן לו היתר לכך מאת בית המשפט בהתאם להוראת סעיף 68ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (השוו ע"פ 9055/18 ליולקו נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (13.1.2019)). בנסיבות אלה, אין מקום לאפשר למערערת להסתמך על אותה ההקלטה.

אף לגופם של דברים, לאחר שעיינתי בטענות שמעלה המערערת באשר להתבטאויות המיוחסות למותב, לא מצאתי כי מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים. כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו, מדובר בדיון שהתקיים בהסכמת הצדדים מחוץ לפרוטוקול בניסיון לסיימו ללא ניהול הוכחות. על כן, בית המשפט סבר כי נכון יהיה להציג בפני הצדדים את הסיכויים והסיכונים שבהמשך ניהול התביעות. הצעה זו, כפי שציין בית המשפט בהחלטתו, אינה מחייבת וממילא אין בה כדי להוביל למסקנה כי יש לפסול את המותב (השוו ע"פ 7100/18

זנגול נ' מדינת ישראל – הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פסקה 4 (24.10.2018) ). זאת, בפרט בשים לב לתפקידו האקטיבי של בית המשפט בבירורן של תביעות קטנות (רע"א 5234/17 דרייבר ישראל בע"מ נ' ג'נח , פסקאות 8 ו-20 (4.7.2018); ראו עוד טל חבקין ויגאל נמרודי התביעה הקטנה 51-41 (2017); כן ראו פסקה 15 להחלטתו של בית המשפט קמא). לבסוף, בצדק קבע בית המשפט קמא כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי, לאחר שבית המשפט הכריע בבקשה להעברת הדיון בהליך ודי בטעם זה כדי להביא לדחיית הבקשה והערעור עליה (ע"א 4844/18 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (5.7.2018)).

מטעמים אלו כולם, הערעור נדחה וכן נדחית הבקשה לצירוף ההקלטה וחוות-הדעת.