ע"א 1706/02 לקרדה יצור שיווק והפצה בע"מ נ. דניתם אחזקות(1981) בע"מ

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ו' אלשיך), שניתן בתיק פש"ר 1782/00, מיום 8.1.02, לפיו התקבלה תביעת משיבה 1, דניתם אחזקות בע"מ (להלן: "המשיבה") לפרק את המבקשת.

בפני בית משפט קמא הונחה בקשתה של המשיבה למתן צו פירוק של חברת לקרדה ייצור שיווק והפצה בע"מ (להלן: "המבקשת"), וזאת בשל חדלות פירעון. בבסיס הבקשה עמדה טענת המשיבה כי המבקשת אינה משלמת לה חוב כספי בהתאם לפסק דין חלוט שניתן כנגדה ביום 5.12.94, במסגרת הסכם פשרה, ובו חויבה המבקשת לשלם למשיבה דמי שכירות של נכס מקרקעין הנמצא ברחוב דב פרידמן 14 בגבעתיים.

2.בית המשפט קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, נענה לבקשת הפירוק תוך שהוא דוחה את טענות המבקשת אחת לאחת. בית המשפט קבע, בין היתר, כי אין למעשה מחלוקת על כך שהמבקשת אינה משלמת דמי שכירות מזה מספר שנים, ובכך היא עושה עושר ולא במשפט. עוד קבע בית המשפט, כי טענות המבקשת כנגד פסק הדין משנת 1994, אינן יכולות להישמע כל עוד לא הוגשה בקשה לביטולו של פסק הדין.

על פסק דינה של הערכאה הראשונה הוגש ביום 24.2.02 ערעור לבית משפט זה, ולאחר כחודשיים (ביום 18.4.02) הוגשה הבקשה הנוכחית לעיכוב ביצועו של פסק הדין (שניתן בחודש ינואר 2002), לאחר שבקשה דומה שהוגשה לבית משפט קמא, נדחתה.

עיקרם של נימוקי הערעור מתמקדים בטעויות שנפלו, לטענת המבקשת, בפסק דינו של בית המשפט, ואשר עניינן באי-הגשת ייפוי כוח מטעם המשיבה, ובדבר זהותו של הבעלים האמיתי של המקרקעין לו חייבת המבקשת דמי שכירות.

3.את בקשתה לעיכוב ביצוע סומכת המבקשת על שניים:

ראשית , סבורה היא כי קיימים סיכויים טובים לזכות בערעור; שנית , במידה ובקשתה תידחה, ייגרם לה נזק בלתי הפיך כתוצאה מפירוקה, נזק שחלקו נובע מפינוי המושכר על ידה, וחלקו עקב פגיעה במוניטין שלה.

הן המשיבה והן הכונס הרשמי מתנגדים לבקשה.

4.לאחר שבחנתי את הבקשה ואת תגובת המשיבים, ולאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ונתתי דעתי לסיכויי הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. כידוע, עיכוב ביצועו של פסק-דין הוא החריג ולא הכלל, וצד שזכה בדין זכאי לממש לאלתר את פסק הדין שניתן לטובתו. מכאן, שעל בעל-דין המבקש עיכוב ביצוע, מוטל נטל כבד להראות כי סיכוייו טובים להצליח בערעור, וכי ביצועו המיידי של פסק הדין ימיט עליו נזק חמור שיקשה לתקנו במידה ותצלח דרכו בערעור. המבקשת לא עמדה בנטל זה: ראשית , לא שוכנעתי כי סיכוייה של המבקשת בערעור טובים; שנית , אכן ככלל, צו פירוק הוא צעד דרסטי, אך הנזקים העלולים להיגרם מביצועו, כפי שאלה קיבלו ביטוי בבקשה לעיכוב ביצוע, הם כספיים בעיקרם, ומשכך הם ברי-תיקון. הדברים רק מתחדדים לאור סירובה של המבקשת להצעת בית המשפט קמא להשהות את צו הפירוק בתמורה להפקדת דמי-השכירות השנויים במחלוקת בקופת בית המשפט.

נוכח כל אלה, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 3000 ש"ח.