ע"א 1733/10 אוראל בר אטיאס נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין ההליך שבכותרת. יצוין כי בהתאם לתקנה 432(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ראיתי לבקש את התייחסות המשיב גם לסוגיית הפטור מעירבון (ראו והשוו: ע"א 8183/01

ספיאשוילי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 24.1.02)).

2.

עניינו של ההליך שבכותרת הוא ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' רניאל) מיום 20.1.2010 לפיו נדחתה בקשת המערערת לפשיטת רגל ובוטל צו כינוס נכסים ומרבית המגבלות שנילוו אליו. בבקשה לפטור מאגרה נטען כי המערערת, בת 29, הינה נשואה, אם לשני ילדים קטנים וכעת היא בהיריון. עוד נטען כי המערערת אינה עובדת ואין לה הכנסה משל עצמה; וכי בעלה משתכר בסך של 4,200 ש"ח ומשלם עבור אחזקת שני הקטינים והוצאותיהם וכן עבור כלכלת הבית. עוד נטען כי המערערת ובעלה פרודים מרבית הזמן. הם גרים בשכירות ומשלמים 1,800 ש"ח לחודש דמי שכירות. נטען כי למערערת אין רכוש, נכסים או חסכונות מסוג כלשהוא מלבד הרכב של בעלה המשועבד לבנק. בנוסף נטען כי המערערת ניסתה לקבל עזרה מקרובי משפחתה, אולם כולם מסובכים כלכלית ולא מסוגלים לסייע לה.

3.

המשיב נמנע מהבעת עמדתה לעניין הבקשה לפטור מאגרה אולם התנגד לפטור מהפקדת עירבון. בתגובתו הדגיש המשיב כי המערערת אינה עובדת על-אף שהיא בעלת פוטנציאל השתכרות ועל-אף שלא הציגה אישור רפואי לפיו אין ביכולתה לעבוד עקב היותה בהריון. בהתייחס לטענה זו ייאמר מיד כי בבקשה לפטור מאגרה ומעירבון נבחנת יכולתו האקטואלית – להבדיל מיכולתו הפוטנציאלית – של מגיש ההליך הערעורי. טענת המשיב לפיה המערערת אינה ממצה את פוטנציאל ההכנסות שלה אינה רלוונטית, אפוא, לבקשה שלפניי (ראו למשל: ע"א 8772/09 פחימה נ' קבלני בניין בע"מ (לא פורסם, 24.11.200)).

4.

המשיב אינו חולק על כך שמצבה הכלכלי של המערערת אינו מן המשופרים ואף אינו חולק כי המערערת תתקשה להסתייע בבני משפחתה לצורך הפקדת העירבון עקב מצבם הכלכלי. יחד עם זאת, מקבלת אני את טענת המשיב לפיה המבקשת לא הבהירה כיצד עולה בידה לממן את ייצוגה המשפטי, בהתחשב בכך שלא נטען כי הוא ניתן לה ללא תשלום. לכאורה, המקורות ששימשו לממן את ייצוגה של המערערת עשויים לשמש גם לצורך מימון עלויות ההתדיינות הנוספות ובהם האגרה והעירבון. זאת ועוד; מדפי חשבון הבנק של בעלה של המערערת עולה כי קיימות הוצאות בסכומים שאינם זניחים לצורך שימוש בטלפון סלולארי ותשלומים לחברת הכבלים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הטענות בדבר מצב כלכלי ירוד (השוו: בש"א 8954/08

סיגל נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 11.2.2009) וכן: ע"א 11114/08 ג'רייס נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 10.3.2009); ע"א 1614/10 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 21.3.2010)) .

5.

הנה כי כן, אין חולק כי מצבה הכלכלי של המערערת אינו טוב אולם דומה כי המערערת לא פרשה תמונה מלאה ועדכנית לגבי מצבה הכלכלי כנדרש לצורך פטור מלא מאגרה ומעירבון. זאת ועוד; סיכוייו הלכאוריים של ההליך נחזים להיות נמוכים באשר פסק-הדין המחוזי מבוסס על קביעות עובדתיות בעיקרן. מן העבר השני, יש ליתן משקל לעובדה שהערעור נוגע להליכי פשיטת רגל וכי המשיב אינו בעל דין רגיל אלא בעל תפקיד ציבורי. כבר נקבע כי בנסיבות אלה, ראוי להפעיל בצורה גמישה את סמכות הפטור על-מנת להימנע ממעגל קסמים דיוני ועל מנת שלא לחסום בחסמים כלכליים את זכות הגישה של המערערת לבית המשפט כדי לברר את טענותיה בדבר העדר יכולת כלכלית (ראו: ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה (5) 361).

6.

בהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, באתי למסקנה כי אין לפטור את המערערת באופן מלא מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון. יחד עם זאת, נוכח המצב הכלכלי והבריאותי הנטען של המערערת, ובהתחשב במהות ההליך ובפערי המעמד בין בעלי-הדין, יופחת סכום האגרה ויועמד על 300 ש"ח. אשר לעירבון – רואה אני להעמידו על סכום מופחת של 1,500 ש"ח. האגרה תשולם והעירבון יופקד תוך 21 ימים מעת המצאת החלטתי זו, ולא – יימחק ההליך או יירשם לדחייה, בהתאמה, ללא צורך בהתראה נוספת.