ע"א 2276/10ועד הבית ברחוב וינשל 6 בתל אביב נ. בטנס ושות' חברה קבלנית לב

1.

לפני בקשה לצווי מניעה זמניים, בגדרו של ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ), שהורה למחוק את תובענת המבקש על הסף.

2.

המבקש, ועד הבית ברחוב וינשל 6 בתל אביב, המתיימר לשמש כשלוחם של דיירי הבית ברח' וינשל 6 בתל אביב (להלן: הבנין ), הגיש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה שעניינה הזכויות בשתי חנויות בבנין, ובמחסנים הרבים, המעברים והחניות שהוצמדו לכל אחת מהן, תוך החרגה מיומרת של השטחים האמורים מן הרכוש המשותף של הבנין (להלן: חנות 4 ו- חנות 5 , כתיאורן בבקשה לצווי מניעה זמניים שלפני).

התביעה הוגשה נגד המשיבה 1, שהיא אחד משני הקבלנים בוני הבנין, ומי שהיתה בעלת הזכויות בחנות 4 עד למכירתן למשיבה 3, וכן נגד המשיבה 3, כרוכשת הזכויות, ונגד המשיבה 2, היא הקבלן השני ובעלת הזכויות בחנות 5. לטענת המבקש, החנויות והשטחים הרשומים כצמודים להן לא הוצאו כדין מן הרכוש המשותף, בהתאם להוראת סעיף 6(א) ל חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 , ויש להחזירם לידי דיירי הבנין.

במסגרת התביעה עתר המבקש למתן צווי מניעה זמניים שונים, שימנעו מן המשיבים ביצוע דיספוזיציה בזכויות בשתי החנויות, כאשר צווים ארעיים כאמור ניתנו לו, בכפוף להפקדת ערבויות בסכום כולל של 80,000 ש"ח (להלן: הערובה בבית המשפט המחוזי ).

התביעה נדחתה על הסף, לבקשת המשיבות 2 ו-3, בנימוק שהמבקש כלל איננו מוסמך להגיש את התביעה נוכח הגדרת תפקידו של ועד הבית בסעיף 69 ל חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 , ואף לא מונה כדין כשלוחם של דיירי הבנין לצורך הגשת התביעה, בהתאם להלכה הנוהגת ב-ע"א 98/80 נציגות הבית המשותף רחוב רבי עקיבא 77 לוד נ' קדמת לוד בע"מ , פ"ד לו(2) 21 (1981)).

3.

המבקש מערער על פסק הדין, ועותר בגדר הערעור להוצאת צווי מניעה זמניים, אשר יאסרו על המשיבה 2 לבצע דיספוזיציה (לרבות השכרה, או העברת החזקה לאחר) בזכויותיה בחנות 5, למעט שטחי החנות שהוחכרו על-ידיה זה מכבר, ואשר יאסרו על המשיבה 3 לבצע דיספוזיציה בחנות 4 (לרבות השכרתה, או העברת החזקה בה לאחר). המשיבה 1 הודיעה כי אין לה עוד זכויות בחנויות, אך היא מתנגדת לבקשה. המשיבה 3 ציינה כי בינתיים השלימה את רישום הזכויות בחנות 4 על שמה, והוסיפה כי החנות וכל המחסנים הצמודים לה הושכרו כולם לתקופות של מספר שנים. היא מתנגדת לבקשה לצווים זמניים לגופה, ולחלופין בלבד היא מבקשת להתנות את הצווים הזמניים המבוקשים בהפקדת ערובה להבטחת נזקיה. המשיבה 2 הודיעה כי היא מצטרפת לעמדת המשיבה 3.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובתגובות המשיבות לבקשה, ובחנתי את התנהלות בעלי הדין במכלול, מצאתי כי דין הבקשה – להתקבל, בתנאים שיפורטו להלן . אמנם אין ספק כי דרכו של המבקש להוצאת החנויות מידיהן של המשיבות 2 ו-3 היא ארוכה ורצופת משוכות גבוהות, והצלחה בערעור – עניין שאיננו פשוט כלל ועיקר – היא אך ראשית הדרך. עם זאת, מאזן הנוחות נוטה פה בצורה בולטת לטובת המבקש, באופן שמצדיק הוצאת הצווים הזמניים, הכל כמפורט בהמשך.

נבהיר: המשיבה 3 (שלאחר מתן פסק הדין, וחרף – ואולי נוכח – הערעור שהמבקש הודיע כי בכוונתו להגיש – מיהרה להשלים את רישום הזכויות בחנות 4 על שמה, ולהשכיר את אחד המחסנים לתקופה ארוכה) הודיעה כאמור כי החנות וכל המחסנים כבר הושכרו על-ידה לשנים אחדות. מעבר לכך, היא לא הציגה בתגובתה צורך קונקרטי ומוחשי לביצוע דיספוזיציה בנכסיה (שהמבקש טוען כי הם למעשה נכסיהם של דיירי הבנין), קודם להכרעה בערעור.

זאת ועוד – ככל שהדברים נוגעים למשיבה 2, הרי שזו לא טרחה להידרש בתגובתה כלל לשאלות של מאזן הנוחות, והסתפקה בהודעה לאקונית – באופן המעורר תמיהות – על הצטרפותה לעמדת המשיבה 3.

בנסיבות המקרה שלפני מצאתי איפוא כי יש מקום להיענות למבקש, אך להורות כי צווי המניעה יוכפפו להפקדת ערובה הולמת, אשר תשקף את העובדה שהצווים מטילים על המשיבים מגבלות מסוימות לנהוג מנהג בעלים בקניין הרשום על שמם. בפרט נכון הדבר כאשר המבקש, לטענתו שלו, הוא רק שלוח של דיירי הבנין, ולמשיבות עלול להיות קושי להיפרע מן המבקש, או משולחיו, במקרה הצורך.

5.

ניתן איפוא בזאת, בגדר הערעור, צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 2, עד להחלטה אחרת, לבצע דיספוזיציה (לרבות בדרך של מכירה, או השכרה) בזכויותיה באותם שטחים בחנות 5, אשר עובר להחלטה זו טרם הושכרו על-ידה לאחר. כן ניתן בזאת צו מניעה זמני האוסר על המשיבה 3, עד להחלטה אחרת, לבצע דיספוזיציה בזכויותיה בחנות 4. מובן כי צו המניעה הזמני האמור איננו חל על חוזי השכרה של חנות 4, או השטחים הצמודים לה, אשר נכרתו קודם למתן הצו הנוכחי (בסייג של איסור הארכת תוקפם של אותם חוזים).

ככל שישתנו הנסיבות ויתעורר צורך קונקרטי, מוחשי ודוחק של מי מן המשיבות 2 ו-3 לביצוע דיספוזיציה כלשהי בשטחים האמורים, קודם למועד הדיון בערעור, הן תוכלנה לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, והבקשה תובא לעיוני.

6.

תוקפו של צו המניעה זמני נגד המשיבה 2 מותנה בהפקדה על-ידי המבקש של סכום של 20,000 ש"ח במזומן, או ערבות בנקאית, ותוקפו של צו המניעה הזמני נגד המשיבה 3 מותנה בהפקדת סכום של 50,000 ש"ח במזומן, או ערבות בנקאית, בקופת בית משפט זה. סכומים אלה ישמשו כערבות לפיצוי המשיבות 2 ו-3, בהתאמה, בגין כל נזק שייגרם להן מהוצאת הצווים, ככל שאלה יבוטלו לבסוף, או יפקעו. הסכומים האמורים יופקדו (בנפרד) בקופת בית משפט זה עד לתאריך 25.4.2010, שאם לא כן – יתבטלו הצווים הזמניים מאליהם. בהקשר זה נדחית בקשת המבקש, כי הערובה, שהפקיד בבית המשפט המחוזי בקשר עם הצווים הזמניים שנתבקשו על-ידו שם, תשמש כערובה אף בבית משפט זה. אותה ערובה מוגבלת להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, והיא נועדה להבטחת הנזקים שגרמו הצווים הזמניים שנתבקשו על-ידי המבקש שם ובוטלו (ואשר המשיבה 3 כבר עתרה למימושה).

7.

הבקשה להוצאת צווי מניעה מתקבלת איפוא, כאמור בפיסקה 5 שלעיל, ובכפוף לקיום התנאים המפורטים בפיסקה 6 שלעיל.

בנסיבות הענין – אין צו להוצאות.