ע"א 2278/16 פלוני נ. מדינת ישראל

התיק הועבר לטיפולי לצורך הכרעה בבקשה שבכותרת, וזאת בהמשך לאמור בהחלטתי מיום 7.6.2016 ומשהדיון המקדמי בהליך זה בוטל.

עסקינן בבקשה להורות על מחיקת סעיפים מסוימים מתוך הודעת הערעור אשר הוגשה על ידי המערערת. הערעור מופנה כנגד פסק דין אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתובענה בגין נזקי גוף שהוגשה על ידי המערערת, ואשר בגדרו חויבה המשיבה לפצות את המערערת בסכום של 3,760,000 ש"ח. יצוין, כי פסק הדין עוסק בסוגית גובה הנזק וזאת לאחר שהמשיבה חזרה בה, בהמלצת בית המשפט המחוזי, מן הטענות בסוגיית האחריות (ראו פיסקה 2 לפסק הדין).

הסעיפים שמחיקתם מתבקשת כוללים טענות לעניין אופן התנהלות בלתי ראוי ובלתי תקין של המשיבה בגדר ההליך בערכאה הדיונית; כמו גם לעניין דברים אשר נאמרו - כך על פי הנטען - על ידי המותב שדן בתובענה ואשר הובילו את המשיבה לחזור בה מטענותיה בסוגית האחריות. עוד נטען בסעיפים אלה, כי בית המשפט המחוזי צריך היה לפסוק הוצאות מיוחדות לחובת המשיבה בגין התנהלותה.

בגדר הבקשה שלפניי טוענת המשיבה כי הסעיפים האמורים כוללים דברים אשר נאמרו על ידי בית המשפט המחוזי "באופן לא פורמלי, שלא לציטוט, על מנת ללחוץ על הצדדים להגיע להסדר דיוני בנושא האחריות". המשיבה מדגישה כי היא חולקת על תוכן הדברים שנאמרו על ידי הערכאה הדיונית, ומוסיפה כי משעה שחזרה בה מן הטענות לעניין האחריות - ממילא אין לדברים הללו כל רלוונטיות לערעור. נימוק נוסף העומד בבסיס בקשת המחיקה נעוץ בכך, שהסעיפים האמורים כוללים טענות אשר לא נטענו בערכאה הדיונית (ובמילים אחרות: הרחבת חזית). המערערת מתנגדת לבקשה.

בחנתי את טענות הצדדים על רקע אמות המידה החלות בכגון דא, ולא ראיתי להיעתר לבקשה.

כידוע, נקודת המוצא היא כי בית המשפט אינו משמש "עורך על" של כתבי טענות הצדדים, ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן יתערב בניסוחם (ראו,

ע"א 1501/05

כהן נ' מנהל מס שבח תל-אביב

(8.5.2005); עע"מ 4573/08

איזוטופ בע"מ נ' עיריית אשדוד

(16.7.2008) . זאת ועוד, "מקומה הגיאומטרי" של טענה בדבר הרחבת חזית הוא לפני המותב אשר דן בערעור, וממילא אין בטענה מעין זו כדי להקים טעם מבורר להתערבות באופן הניסוח של כתבי בי דין (למשל, ע"א 691/15

פרברי נ' אסולין , פיסקה 2 (10.8.2016)). על רקע דברים אלה, המשוכה העומדת לפני המשיבה בבואה לעתור למחיקת סעיפים מתוך כתב הערעור שהוגש על ידי המערערת, גבוהה.

אכן, כפי שאף מודה המערערת במשתמע (סעיף 18 לתגובתה), האמירות המיוחסות לבית המשפט המחוזי בנוגע לאופן התנהלותה של המשיבה אינן כלולות באופן מפורש בפרוטוקולים של ההליך דשם. עם זאת, עיון בהפניות המערערת לפרוטוקולים מעלה כי הטענות לגבי התנהלות המשיבה אכן עלו במסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי. בא כוח המשיבה אף התייחס אליהן באופן מפורש, במענה לדברים מסוימים אשר נאמרו על ידי בית המשפט ואשר אינם מופיעים בפרוטוקול (ראו פרוטוקול הדיון מיום 5.1.2016). עוד יצוין, כי במסגרת עיקרי הטיעון שהגישה המערערת לבית המשפט המחוזי, נכללה דרישה לפסיקת הוצאות מיוחדות בגין התנהלות המשיבה.

זאת ועוד, המערערת הסבירה, במסגרת כתב הערעור, את הטעם אשר עומד בבסיס החלטתה לכלול את הטענות הנוגעות לאופן התנהלות המשיבה בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. וכך ציינה (סעיף 10 לכתב הערעור):

"לכאורה דברים אלה, כביכול מיותרים, שהרי הערעור אינו על עצם האחריות (שהיא לא נתונה במחלוקת), ואולם נאמרים הם (ויפורטו בסיכומים), שכן לשיטת המערערת היה מקום להטיל על המשיבה הוצאות יתירות בגין הגנה טורפנית, או ריבית מיוחדת (באנלוגיה לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח), שכן יש למנוע התנהגות שכזו מטעם נתבעים, שנועדה להתיש את התובע שנמצא בעמדה מוחלשת, מתוך 'הבנה' שלכל היותר יצטרכו הנתבעים לשלם את מה שהם מחויבים לו היו מודים באחריותם הברורה. דברים אלה נאמרים אף כדי לשלול טיעון כאילו המשיבה הודתה 'לפנים משורת הדין' ובשל רצון טוב".

נוכח כלל האמור לעיל, דומני כי יש לאפשר למערערת להביא לפני ערכאת הערעור את מלוא טענותיה בסוגיה האמורה, וזאת מבלי להביע עמדה כלשהי לגבי תוכן הדברים שנאמרו על ידי בית המשפט המחוזי (הנתונים כאמור במחלוקת) ולגבי הטענות לגופן. מובן, כי טענות הצדדים שמורות להן במלואן.

הבקשה נדחית איפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.