ע"א 2315/09 אריה פינקוביץ נ. פקיד שומה עפולה

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' אברהם ) בגדרו נמחק ערעור שהגיש המבקש על שומות שנקבעו לו על ידי המשיב. יחד עם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתבקש גם צמצום של העיקולים שהוטלו על נכסיו של המבקש.

2.

בתאריך 16.3.2006 הוציא המשיב צו לשנות המס 2001-1997 כנגד המבקש. לאחר מכן הוצא נגדו צו נוסף לשנת המס 2002. הצווים הוצאו, בין היתר, בשל כך שבשנים הרלבנטיות דיווח המבקש כי העסיק בחברה שהייתה בבעלותו את שתי בנותיו, מבלי שעבדו שם בפועל וזאת במטרה להקטין את הכנסותיו. סכום המס הכולל לשנים 2001-1997 עומד נכון להיום על סך של יותר ממיליון וחצי ש"ח. יוער כי בגין פעולותיו אלה הועמד המבקש לדין פלילי והורשע על פי הודאתו כי שילם שכר פיקטיבי לבנותיו בין השנים 2002-1997.

3.

המבקש הגיש בתאריך 9.5.2006 ערעור על הצו לשנים 2001-1997 לבית המשפט המחוזי בנצרת. בתאריך 15.6.2006 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי הנכבד הודעה המפרשת את נימוקי השומה לצו הנ"ל. כחצי שנה לאחר מכן הגיש המבקש מסמך שכותרתו היתה "נימוקי ערעור". מסמך זה נערך באופן כללי ביותר ללא גרסה עובדתית מפורטת ועל כן המבקש ביקש מבית המשפט הנכבד קמא ארכה להגשת נימוקי ערעור מפורטים, כנדרש בדין. בית המשפט הנכבד קמא נעתר לבקשה ואיפשר למבקש להגיש את נימוקיו תוך 45 ימים. לאחר אורכה זו, שוב לא הגיש המבקש את נימוקי הערעור ועל כן ניתנה לו ארכה נוספת, עד לתאריך 5.5.2007. גם במועד זה לא הגיש המבקש את נימוקיו ועל כן ביקש המשיב כי הערעור יידחה על הסף.

בעקבות בקשת המשיב הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט הנכבד קמא, כי תינתן למבקש אורכה נוספת, לפנים משורת הדין, להגשת נימוקי הערעור וזאת בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח. כאשר חלף חודש לאחר המועד שבו אמור היה המבקש להגיש את נימוקי ערעורו (ולאחר שהמבקש גם לא הפקיד את הערבות הבנקאית, כנדרש), שב והגיש המשיב בקשה לדחיית הערעור ולמתן פסק דין. בית המשפט המחוזי הנכבד מחק את הערעור בתאריך 2.9.2007 וחייב את המבקש בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.

בעקבות פסק הדין הנ"ל, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט הנכבד קמא נעתר לבקשה זו וקבע בתאריך 4.11.2007 כי פסק הדין המוחק יבוטל, בכפוף לתשלום סכום ההוצאות שנקבע. כן ניתנה למבקש ארכה להגיש את נימוקי הערעור ולהפקיד את הערובה – עד לתאריך 30.11.2007. בחודש דצמבר 2007 הגיש המבקש נימוקי ערעור מטעמו, אך אלה התייחסו לצו שהוצא לגבי שנות המס

2001-1997. כן הפקיד המבקש סך של 10,000 ש"ח בלבד (ולא 50,000 ש"ח, כפי שסוכם). בית המשפט נתן למבקש ארכות חוזרות ונשנות להפקדת יתרת הסכום עד לתאריך 28.5.2008. גם לאחר שחלף מועד זה ניתנו למבקש ארכות נוספות להפקדת הסכום ולבסוף בתאריך 30.10.2008 הגיעו הצדדים להסכמה כי אם לא יפקיד המבקש את היתרה תוך 30 ימים – יימחק הערעור לאלתר. לאחר ששוב לא הופקדה הערבות – נדחה הערעור, בתאריך 27.1.2009.

4.

המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה וביקש במקביל כי ביצועו יידחה עד לאחר ההכרעה בערעור. כבר בפתח הדברים יוער כי מבחינה דיונית הסעד הנכון כאן הוא סעד זמני בערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקסד"א ) ולא סעד של עיכוב ביצוע לפי תקנה 468 לתקסד"א, שכן פסק הדין כאן הוא בגדר "החלטה שלילית" (ראו: י' זוסמן סדר הדין האזרחי 864 (1995, מהדורה שביעית); ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 18.3.2003)).

עוד יוער, כי מן הבקשה לעיכוב ביצוע עולה כי קיימות שתי החלטות רלבנטיות נוספות לערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע, אף שהן לא צורפו כנספחים לה: החלטה מתאריך 10.11.2008 בדבר הטלת עיקולים על נכסי המבקש לפי סעיף 194(א) ל פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן – הפקודה ) וכן החלטה בדבר בקשת המשיב לחילוט הערבות שהפקיד המבקש בסך 10,000 ש"ח, מתאריך 8.2.2009. בשולי הבקשה מתבקש גם עיכוב ביצוע של ההחלטה על חילוט הערבות וכן מתבקש לצמצם את העיקולים שהוטלו עליו, בפרט כך שלא יחולו על גמלת אובדן כושר עבודה שהוא מקבל מחברת הפניקס.

5.

המבקש טוען כי סיכויי הערעור שהגיש טובים, שכן בגלל מצבו הבריאותי הקשה ובשל העובדה שכל הכנסתו כעת הינה מגמלאות נכות ואובדן כושר עבודה – לא יכול היה להפקיד את הערבות הנדרשת בקופת בית המשפט ואין זה מוצדק שרק בשל כך יחויב בתשלום חוב אדיר למשיב, שלשיטתו הוא אינו חב בו. המבקש מדגיש כי קיימים בתיק בית המשפט המחוזי נימוקי ערעור מטעמו. לגבי מאזן הנוחות המבקש טוען כי הנזק שייגרם לו מביצוע מיידי של פסק הדין עולה על הזנק שייגרם למשיב, שכן הוא עלול להיות מנושל מזכויותיו ומנכסיו והכל, לטענתו, על לא עוול בכפו ובשל נסיבות אישיות בריאותיות שמנעו ממנו לעמוד במה שהוטל עליו.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי למסקנה כי אין מקום ליתן כאן סעד זמני בערעור. כידוע, סעד זמני לתקופת הערעור יינתן "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (כך לפי תקנה 471 לתקסד"א), וזאת כדי למנוע מצב שבו יסוכל הערעור, או יווצר קושי רב בביצוע פסק הדין נשוא הערעור, אם הוא יתקבל (ראו: ע"א 622/07 שגב נ' פקיד שומה חולון (לא פורסם, 1.3.2007); ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי, מנהל עזבון המנוח זאב בן צבי ברגמן נ' פרידמן , פ"ד נו(2) 529, 532 (2002)). על כן, בית המשפט ייתן סעד זמני, כאשר המבקש מראה כי מתקיימים בעניינו שני תנאים: סיכויים טובים לקבלת הערעור שהגיש ונזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לו אם לא יינתן הצו, או לפחות שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (ראו: ע"א 4090/04 סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 18.11.2004)).

7.

במקרה שלפנינו, שני התנאים אינם מתקיימים. לגבי סיכויי הערעור, מעיון בהחלטות הרלבנטיות (שלא צורפו לבקשת עיכוב הביצוע, אלא לתשובת המשיב) עולה כי בית המשפט גילה אורך-רוח רב ביותר כלפי המבקש, ואיפשר לו דחיות חוזרות ונשנות הן לשם הגשת נימוקי הערעור והן לשם תשלום הערבות. במצב דברים זה, נראה כי טענות המבקש בדבר התוצאה הבלתי צודקת איננה מבוססת, שהרי בית המשפט הנכבד קמא עשה לשיטתי ככל יכולתו, כדי לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט ואף נעתר פעם אחת לבקשה לביטול פסק דין.

לגבי מאזן הנוחות, אף שאין חולק כי למבקש ייגרם נזק מסוים מתשלום של השומה שהוצאה לו, הרי שאם יתקבל ערעורו – ממילא תוכל המדינה להחזיר לו את כספו ואין חשש שהערעור יסוכל. זאת ועוד – המבקש מצביע אף בבקשתו על מקורות הכנסה שונים שיש לו, כך שהוא אינו מחוסר אמצעים לחלוטין ועל פי תשובת המשיב, המבקש קיבל סכומים כספיים נכבדים באחרונה. זאת ועוד – המדינה הצהירה כי על אף שלא נטען על ידי המבקש דבר לענין זה, הרי שככל שהמבקש יוכיח כי בגדר העיקולים נפלו כספים הנהנים מההגנה הקבועה ב חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 –המשיב יסכים לצמצום העיקול, כך שלא יחול על כספים אלה.

אשר על כן, דין הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור – בחלק זה שלה – להידחות.

8.

כאמור, המבקש מבקש עוד כי יצומצמו העיקולים שהוטלו עליו על ידי בית המשפט הנכבד קמא. כעולה מתשובת המשיב, עיקולים אלה הוטלו מכוח סעיף 194(א) לפקודה, המאפשר להטיל עיקול על נישום, אם לפקיד השומה יש סיבה לחשוש כי המס על הכנסה מסוימת לא ייגבה ולאחר שהנישום התבקש ליתן מיד ערובה לתשלום המס או המקדמות. המשיב ביקש להטיל על המבקש את העיקולים וטען בפני בית המשפט הנכבד קמא כי המבקש פועל להברחת נכסיו ובמקביל מצוי בקשיים כלכליים. בין היתר ציין המשיב כי בשנת 2006 קיבל המבקש סכום של 152,000 ש"ח מחברת הביטוח "הפניקס", ולא נודע מה עלה בגורל כספים אלה. המשיב ציין בבית המשפט הנכבד קמא מקרים נוספים שבהם קיבל המבקש סכומי כסף שונים וכן הדגיש כי כבר הוטלו עיקולים אחרים על נכסי המבקש, במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה נגדו. כן הובהר כי המבקש אף איננו משלם את שיעור המס שאיננו שנוי במחלוקת, לאור הודאתו בהליך הפלילי, בסך של 187,000 ש"ח. נוכח כל הטעמים הללו נעתר בית המשפט הנכבד קמא לבקשת המשיב, והטיל עיקול על נכסים וזכויות שונים של המבקש, כולל בחברות ביטוח שונות.

לטענת המבקש, יש לצמצם את העיקולים האלה, כך שלא יחולו על גמלת אובדן כושר העבודה של המבקש וזאת עד להכרעה בערעור זה.

אין בידי להיעתר גם לבקשה זו.

כעולה מן הבקשה, העיקולים הוטלו עוד בחודש נובמבר 2008. לטענת המבקש, הוא ביקש לבטל עיקולים אלה (אם כי העתק מבקשה זו לא צורף לבקשה לסעד זמני שלפני), והדיון בבקשתו זו נקבע לתאריך 27.1.2009. במועד זה הוא לא יכול היה להתייצב לדיון מפאת מצבו הבריאותי. כאמור, במועד זה ממילא נדחה הערעור שהגיש המבקש בגלל האיחור הרב בהפקדת הערובה.

מן הבקשה שלפני לא ברור האם התקבלה החלטה בבקשת המבקש לביטול העיקול והאם הגיש על החלטה זו בקשת רשות ערעור. במצב דברים זה, מובן שפתוחה הדרך בפני המבקש להגיש ערעור על ההחלטה להטיל עיקול במסגרת הערעור (שכן ממילא עם מתן פסק הדין החלטות הביניים "נבלעות" בו, וניתן לערער על ההליך כמכלול, ראו: רע"א 7114/08 שורקא נ' מורעדין (לא פורסם, 12.1.2009)). אולם, אין מקום לשיטתי לצמצום העיקולים בשלב זה, כל עוד לא ברור די הצורך האם אכן השתנו הנסיבות מאז מתן ההחלטה המקורית, ומה עשה המבקש בפני בית המשפט המחוזי הנכבד לשם צמצום, או ביטול העיקול.

9.

באשר לבקשה לעכב את ביצוע חילוט כספי הערובה שהפקיד המבקש– מלבד העובדה שהמבקש אף לא צירף את ההחלטה נשוא בקשתו להודעת הערעור או לבקשה לעיכוב ביצוע, הרי שמדובר בפסק דין כספי לכל דבר ועניין, וכידוע, בית המשפט לא ייעתר בנקל לבקשה למניעת מימושו המיידי של פסק דין כספי (ראו האסמכתאות הנזכרות בפיסקה 6 שלעיל). לגבי הבקשה ליתן צו שיורה לחברה הפניקס להעביר סך של 54,000 ש"ח לקופת בית המשפט בתיק זה (ככל הנראה כדי לשמש כעירבון בערעור זה) – מקובלת עלי עמדת המשיב, כי אם המבקש מעוניין להפחית את סכום העירבון שעליו להפקיד, או להמירו בחלופה אחרת – עליו לפנות בבקשה מתאימה לרשם בית משפט זה, ואין זה המקום לעשות כן במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע, או לסעד זמני בערעור.

10.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לסעד זמני בערעור נדחית על כל ראשיה. בנסיבות העניין, אני נמנע מלהטיל על המבקש הוצאות בגין בקשה זו.