ע"א 2400/16 מ.א. עליאן בע"מ נ. הרצל אברהמי

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.2.2016 ב-פש"ר 25770-01-11 (כב' השופט י' פבלו אקסלרד ), בגדרה אושר הסדר למתן הפטר לחייב.

רקע

1.ביום 29.5.2011 ניתן צו כינוס נגד המשיב 1 (להלן: החייב ) לבקשת המשיבה 3, וזאת לאחר שהוגשו בקשות למתן צו כינוס ולהכרזתו של החייב כפושט רגל על-ידי שתי נושות – המבקשת והמשיבה 3. כמו כן, הושת על החייב צו תשלומים בגובה אלפיים וחמש מאות ש"ח, אשר הופחת בהמשך לסך של אלפיים ש"ח. יצוין, כי נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך כולל של למעלה משבעה מיליון ש"ח, כאשר חובו למבקשת עומד על כשלושה מיליון ש"ח. כל זאת, לאחר שניהל חברה קבלנית שעסקה בפרויקטים רחבי היקף בתחום הנדל"ן, אשר קריסתה הובילה גם לחובות גדולים של החייב, בין היתר, בשל ערבויות אישיות שנטל על עצמו. ביום 6.2.2012 הוכרז החייב פושט רגל, ועו"ד איתי הס, אשר הוחלף בהמשך במשיב 5 (להלן: הנאמן ), מונה כנאמן לנכסיו.

2.במהלך ניהול התיק בעניינו של החייב התקיימו הליכים שונים, המרכזי שביניהם הוא בקשה להעברה של כמיליון וחצי ש"ח לקופת הכינוס – כספי תמורת מכר נכס מקרקעין של החייב במודיעין, וזאת בניגוד לטענתה של המשיבה 4, חברה המצויה בבעלות אחיו של החייב, לקדימות בנשייה המצדיקה את העברת מלֹא הסכום האמור לידיה.

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 16.10.2013 (כב' השופטת נ' נצר ), הועברו הכספים לקופת הכינוס לטובת כלל נושי החייב, לאחר שנקבע כי רישום המשכון לטובת המשיבה 4 היווה העדפת נושים. יצוין, כי בהמשך הוגשה בקשה על-ידי המשיבה 2, רעייתו בנפרד של החייב, במסגרתה טענה כי מחצית מהסכום שהתקבל תמורת מכירת הנכס במודיעין שייך לה. יובהר, כי טענה זו טרם הובררה. עוד יצוין, כי בבעלות החייב מחצית מהזכויות בנכס מקרקעין בערד, בו מתגוררים המשיבה 2 וילדי הזוג. בהתאם להחלטת בית המשפט העריך שמאי מקרקעין את שוויו של נכס זה בסך של 2,155,000 ש"ח, כאשר נכון ליום 7.10.2015 יתרת ההלוואות המובטחות במשכנתא הרובצת על הנכס עמדה על סך של 280,437 ש"ח.

3.ביום 8.10.2015 הוגשה הודעה משותפת מטעם החייב, הנאמן והמשיבה 2 הנוגעת להסדר אליו הגיעו הצדדים האמורים, ולפיו המשיבה 2 תפדה את זכויותיו של החייב בביתם שבערד בסך של חצי מיליון ש"ח שיועברו לקופת הכינוס, כאשר המשיבה 2 תפעל למחיקת הבקשה שהגישה לקבלת מחצית מן התמורה שהתקבלה בגין מכירת הנכס במודיעין, ובכפוף לאלה יינתן לחייב הפטר. בית המשפט המחוזי התבקש לאשר את ההסדר המוצע. ביום 7.2.2016, לאחר שהוגש תסקיר הנאמן בדבר התנהלות החייב, התקיים דיון בבקשה, אליו הוזמנו גם נושי החייב. במסגרת הדיון נעתר בית המשפט לבקשת בא-כוח המבקשת לחקור את החייב והמשיבה 2. המבקשת הציגה בדיון את התנגדותה לאישור ההסדר המוצע, והעלתה טענות שונות, בין היתר, כי נוכח תפקידו הבכיר של החייב כמנהל פרויקטים בחברה שבבעלות אחיו אין זה סביר שמשכורתו עומדת על ששת אלפים ש"ח לחודש בלבד, כפי שדיווח; כי החייב יוצר מצג של פירוד מהמשיבה 2 כאשר בפועל הוא ממשיך לנהל חיי משפחה עמה; כי הנאמן אינו ממלא תפקידו נאמנה; וכי שמאות הנכס בערד אינה משקפת את ערכו.

4.עוד באותו היום אישר בית המשפט את ההסדר שהוצע. בהחלטה צוין, כי בא-כוח המבקשת אמנם העלה סימני שאלה רבים ביחס להתנהלות החייב במסגרת הליך פשיטת הרגל, אשר הועלו בעבר גם על-ידי הנאמן, אך למעשה לא הציג כל ראייה שיש בה כדי לבסס חשד זה או אחר. עוד הובהר, כי בית המשפט לא מצא ממש בטענות המבקשת ביחס לפסול בעבודת הנאמן, שכן גם במקרה זה מדובר בחשדות שאינם מבוססים. מכל מקום נקבע, כי לא נמצא שיש בטענות המבקשת כדי להביא לדחיית הצעת הנאמן למתן הפטר לחייב, כאשר זו מעמידה דיבידנד בשיעור גבוה יחסית לחלוקה לנושים, ואף מגלמת בתוכה את ויתור המשיבה 2 על טענותיה באשר לזכויותיה בכספים המצויים בקופת הכינוס. הובהר, כי אמנם טענה זו טרם נבחנה, אך חזקה על הנאמן כי בדק את סיכוייה בבואו להמליץ על המתווה להפטר האמור. עוד צוין, כי אמנם טרם נבדקו מרבית תביעות החוב שהוגשו, וביניהן תביעתה של המשיבה 4, אך אין בכך כדי לעכב את אישור ההפטר המותנה, שכן ככל שלא תאושר תביעת חוב כזו או אחרת, הדבר יפעל לטובתם של יתר הנושים. לפיכך, הורה בית המשפט כי הנאמן יסיים את בדיקת יתר תביעות החוב תוך תשעים ימים, וכי המשיבה 2 תשלם סכום של חצי מיליון ש"ח לקופת פשיטת הרגל תוך שבועיים, כאשר לאחר העברת הסכום יהיה החייב זכאי לקבל הפטר חלוט.

5.לשלמות התמונה יצוין, כי במעמד מתן ההחלטה ביקש בא-כוח המבקשת את עיכוב ביצועה לצורך הגשת ערעור. בית המשפט המחוזי סבר כי אין צורך בעיכוב ביצוע, שכן נקבע כי "גם אם יוגש ערעור, וגם אם לא תיוותר החלטת בית המשפט לעיל בתוקפה, ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור, בקלות יתרה". לפיכך, נקבע כי כל שיש להורות הוא שלא יחולק דיבידנד לנושים בטרם יחלפו מאה עשרים ימים מיום מתן ההחלטה, כאשר בתקופה זו תכלכל המבקשת את צעדיה.

כלפי ההחלטה לאישור ההסדר למתן הפטר לחייב הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, כמו גם בקשה לעיכוב ביצוע.

טענות הצדדים

6.המבקשת טוענת בבקשתה כי סיכויי ערעורה טובים, כשהיא חוזרת על נימוקי הערעור שהגישה. בתמצית ייאמר, כי המבקשת טוענת לפגמים חמורים שנפלו בהתנהלות החייב, כמו גם בהתנהלותו של הנאמן. לטענתה, החייב לא שיתף פעולה כראוי במהלך ההליך באשר לגילוי נכסיו, הכנסותיו ומצבו האישי. לגישתה, היה על בית המשפט המחוזי לזקוף לחובת החייב את הספקות והחשדות הכבדים שהתעוררו בכל הנוגע להתנהלותו, וזאת, בין היתר, בשים לב לקביעת הנאמן כי אין בדוחות שהוגשו על-ידי החייב כדי לשקף נאמנה את התנהלותו במציאות. נטען, כי למצער היה על בית המשפט להמתין עם החלטתו, ולהורות לנאמן להשלים חקירתו, בין היתר, ביחס למשכורת הנמוכה שדיווח החייב שהוא מקבל מהמשיבה 4, על-אף תפקידו הבכיר בה, וביחס לטענה כי הליכי הגירושין בין המשיבה 2 לחייב הם פיקטיביים ונועדו להתחמקות מפירעון חובות. לגישתה, לא ניתן לקבוע כי ההסדר שהוצע הוא לטובת הנושים, בהיעדר פרטים רלוונטיים אלו. מכל מקום נטען, כי לא היה מקום לדון בבקשה להפטר בטרם סיום בירור תביעות החוב, שכן היקף החובות המאושרים מהווה שיקול משמעותי בבחינת סבירות הצעת ההסדר ומתן ההפטר.

באשר למאזן הנוחות נטען, כי ככל שיועברו זכויות החייב בנכס שבערד למשיבה 2, הרי שזו האחרונה עשויה להעבירן לצדדים שלישיים – פעולה שעלולה להיות בלתי הפיכה. עוד נטען, כי ככל שיחולקו כספי הנשייה, כולל לנושים שלטענת המבקשת סכום נשייתם הוא פיקטיבי, עלולה להיווצר בעיה בהשבת הכספים. נוכח הקשיים האמורים שבהשבת המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. לבסוף הובהר, כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר שכן היא נסמכת על טענות משפטיות, פרוטוקול הדיון וההחלטה שניתנה.

7.החייב טען בתגובתו כי הבקשה והערעור הוגשו בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). לטענתו, המדובר בערעור על החלטת ביניים אשר ניתן להשיג עליה או לבקש את עיכוב ביצועה בדרך של בקשת רשות ערעור בלבד, תוך שלושים יום. משהוגש ערעור בזכות ובחלוף שלושים יום ממתן ההחלטה, אין מקום להידרש אליו או לבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה ויש לדחותם על הסף. לגופו של עניין נטען, כי טענות המבקשת בערעורה הן חסרות בסיס עובדתי ומשפטי, כאשר זו מונעת מ"שנאה של ממש והתנהגות אובססיבית חסרת גבולות" כלפי החייב. לפיכך נטען, כי סיכויי הערעור קלושים. עוד נטען, כי למשיבה 2 ולחייב אין כל כוונה למכור את הנכס בערד, וכי ממילא עוכבה ההחלטה הנוגעת לחלוקת דיבידנד לנושים למשך מאה ועשרים ימים. לפיכך, לגישתו, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת, וזאת תוך הדגשת קביעתו של בית המשפט המחוזי כי ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו "בקלות יתרה".

8.המשיבה 2 טענה אף היא כי יש לדחות את הערעור והבקשה על הסף בשל הגשתם באופן המנוגד לדין ולתקנות. לגופו של עניין נטען, כי אין ממש בערעור המבקשת, כאשר טענותיה נבחנו לפני ולפנים בבית המשפט המחוזי ונדחו. עוד נטען, כי כל מטרתה של המשיבה 2 בהסדר שהוצע הייתה להגן על זכויותיה הרכושיות, וכי במידה שתתקבל הבקשה יגרמו לה "נזקים כלכליים כבדים ובלתי הפיכים". יצוין, כי המשיבה 2 עדכנה בתגובתה כי שילמה חצי מיליון ש"ח לקופת הכינוס, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי.

9.לטענת המשיבה 3, סיכויי הערעור אפסיים, שכן מדובר בהחלטה המבוססת על ממצאי עובדה ומהמנות בהם לא נוטה ערכאת הערעור להתערב, כאשר בנוסף, המבקשת כלל לא הוכיחה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. על כן נטען כי יש לדחות את הבקשה, וזאת גם בהתחשב בעובדה שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת הנושים אשר ממתינים שנים לפירעון חובות החייב כלפיהם. עוד נטען, כי היה על המבקשת לצרף תצהיר לבקשתה, ורק מטעם זה דין הבקשה להידחות על הסף.

10.המשיבה 4 טענה בתגובתה כי יש לדחות את הבקשה על הסף נוכח העובדה שזו הוגשה בניגוד להוראות התקנות, ונוכח היותה בקשה טורדנית וקנטרנית המבוססת על עובדות מסולפות, עד כדי הטעיית בית המשפט.

11.הנאמן מציין בתגובתו כי טענות המבקשת בערעור, הן בנוגע להתנהלות החייב והן בנוגע לעבודתו שלו, מבוססות על חשדות בלבד, כשאין בידה כל תשתית ראייתית להוכחתן, ולאחר שאלו כבר נדחו בבית המשפט המחוזי. לפיכך נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים. בהקשר זה מבהיר הנאמן, כי אף הוא העלה בעבר חששות לפיהן פרידת החייב והמשיבה 2 היא פרידה פיקטיבית גרידא, ודיווחי החייב אינם משקפים נאמנה את הוצאותיו והכנסותיו, אך מאחר שלא מצא ביסוס ממשי לחששות אלו, לא היה באפשרותו לייחס להם משמעות. לטענת הנאמן, אין כל מניעה לחלק דיבידנד לנושים, שכן גם אם יתקבל הערעור, המבקשת לא הצביעה על כל קושי שייווצר בהשבת המצב לקדמותו. הנאמן מדגיש כי בקופת הכינוס הצטבר עד כה סכום של שני מיליון ומאתיים אלף ש"ח (הכוללים חצי מיליון ש"ח ששולמו על-ידי המשיבה 2) – ואין כל הצדקה להותיר סכום כה גבוה בקופת הכינוס. באשר להעברת זכויות החייב בנכס בערד לידי המשיבה 2 נטען, כי אין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט גם בנושא זה, ולכל היותר ניתן לאסור על המשיבה 2 לערוך כל דיספוזיציה בנכס עד למתן פסק דין בערעור, וזאת בכפוף להסכמתה של המשיבה 2. לבסוף, טוען הנאמן כי היה על המבקשת לצרף תצהיר לבקשתה.

12.כונס הנכסים הרשמי טוען אף הוא בתגובתו כי סיכויי הערעור נמוכים וכי המבקשת לא הוכיחה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. עם זאת, גם כונס הנכסים הרשמי סבר כי לא נראה שייגרם למשיבה 2 כל נזק במידה ובית המשפט יאסור על עשיית דיספוזיציה בזכויותיה בנכס בערד עד לסיום הליכי הערעור, אך טען כי יש לקבל את עמדתה בסוגיה זו.

דיון והכרעה

13.לאחר העיון בבקשה ובתגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כמפורט להלן.

14.אכן, על-פני הדברים התרשמתי, מבלי לקבוע מסמרות, כי סיכויי ערעורה של המבקשת אינם גבוהים. המבקשת אמנם מעלה תהיות וחששות באשר להתנהלותו ולתום-ליבו של המבקש, אך ספק אם יש באפשרותה לבססם בראיות ממשיות שיביאו לקבלת ערעורה, כפי שאף טענו המשיבים בתגובותיהם. בנוסף, המבקשת טוענת בבקשתה כי במידה ויחולק דיבידנד לנושים, עלולה להיווצר בעיה בהשבתו לקופת הכינוס ככל שיתקבל ערעורה, נתון שיש בו כדי להטות את מאזן הנוחות לטובתה. עם זאת, גם במקרה זה היא אינה תומכת טענתה בראיות שיש בהן כדי להצביע על מצב כלכלי רעוע של מי מהנושים, וכדומה. במצב דברים מעין זה, אין הבדל של ממש בין המבוקש בבקשה שבפנַי לבין כל בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיובים כספיים, אשר כידוע יעוכב רק במקרים חריגים בהם הוכיח המבקש באמצעות תשתית ראייתית מוצקה כי לא יוכל להיפרע מן המשיב במידה ויתקבל ערעורו (וראו למשל: ע"א 1334/16 הדרי אשקלון אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ש.ש. אשקלון יזמות ופיתוח בע"מ , פסקה 18 (14.3.2016)).

15.בצד האמור, המבקשת מעלה חשש עיקרי ומוצדק בכל הנוגע לאפשרות העברת זכויותיו של החייב בנכס בערד, אשר הועברו למשיבה 2, לצדדים שלישיים, באופן שיביא ליצירת עובדות מוגמרות במקרקעין ולא יאפשר את החזרת המצב לקדמותו, היה ויתקבל הערעור. לפיכך, מצאתי כי יש להורות על איסור דיספוזיציה של זכויות המשיבה 2 בנכס בערד (נכס צמוד קרקע המצוי ברחוב גל 3 בערד, בגוש 38214, בחלקה 27, מגרש 9), באופן האוסר עליה למכור או לשעבד זכויותיה האמורות, וזאת עד למתן פסק דין בערעור. כל זאת, על-מנת שלא לייתר את ערעורה של המבקשת. ויובהר, כי המשיבה 2 אמנם טענה בתגובתה כי עיכוב ביצוע בכל הנוגע לזכויותיה בנכס האמור יגרום לה לנזקים חמורים, אך טענה זו כלל לא פורטה ולא הוברר מהם אותם נזקים צפויים. יתרה מזאת, לא מצאתי כיצד עלולה הוראה שכזו לגרום לנזק למשיבה 2. עוד יצוין, בהתייחס לטענה שהועלתה על-ידי חלק מן המשיבים, כי מקום בו ניתן ללמוד על החשש להיווצרותו של מצב בלתי הפיך מהנתונים הקיימים, אין צורך בצירוף תצהיר לבקשה לעיכוב ביצוע (ראו בהקשר זה: רע"א 7799/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני , פסקה 7 (26.11.2013), והאסמכתאות הנזכרות שם). במקרה הנוכחי, כאשר בזכויות בנכס מקרקעין עסקינן, דומה כי החשש משינוי המצב הנוכחי הוא ברור, ואינו דורש תמיכה בתצהיר. במקביל, על-מנת להבטיח את כספה של המשיבה 2 ככל שיתקבל הערעור, חצי מיליון הש"ח אשר שילמה המשיבה 2 לקופת הכינוס במסגרת ההסדר המוצע ובתמורה לזכויות החייב בנכס בערד, לא יחולקו לנושים עד למתן פסק דין בערעור המבקשת. מאידך, כאמור, איני סבור שיש מקום לעכב חלוקת סכומים נוספים שבקופת הכינוס. זאת ועוד, לא נטענו טענות ספציפיות בכל הנוגע לצורך בעיכוב ביצוע מתן ההפטר לחייב, ועל כן לא מצאתי לנכון לעכב את שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי ביחס לעניין זה.

16.בטרם סיום אבקש להידרש לטענה שהועלתה בתגובותיהם של חלק מהמשיבים. נטען, כי ערעור המבקשת, כמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע על ההחלטה, הוגשו בניגוד להוראות התקנות, שכן ההחלטה מושא הערעור מהווה החלטת ביניים עליה ניתן להשיג באמצעות הגשת בקשה למתן רשות ערעור בלבד. לפיכך, נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף. טענה מעין זו דינה להתברר כטענה מקדמית במסגרת הערעור שהגישה המבקשת, או בגדר בקשה נפרדת, ולא בגדרי הבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת אציין, כי דומה שהמשיבים אשר העלו את הטענה האמורה התייחסו אך להוראות התקנות, תוך התעלמות מהאמור בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, אשר ייתכן שיש בו כדי להשפיע על טענתם (וראו בהקשר זה גם: רע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 7 (26.10.2011)). לפיכך, איני סבור שדין הערעור נחרץ להידחות על הסף על-יסוד טענת הסף האמורה, ועל-כן לא מצאתי לנכון לדחות בקשה זו לסעד זמני על בהתבסס על טענה זו.

17.סוף דבר – הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת באופן חלקי, כאמור בפסקה 15 להחלטה דנא, ובלבד שעד ליום 18.4.2016 תפקיד המבקשת בקופת בית המשפט סך של 50,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית לפיצוי מי שאליו מופנה עיכוב הביצוע בגין כל נזק שייגרם עקב עיכוב הביצוע, לרבות אם יבוטל העיכוב, יידחה הערעור או יתברר כי לא היתה הצדקה לעיכוב הביצוע.