ע"א 2442/99 ערן שדך נ. ת. א. ת. תעשיות בע"מ

המבקשים הגישו בקשה למחיקת הערעור, שכן הם "סבורים כי הערעור שהוגש לכאורה כערעור בזכות, חייב היה להיות מוגש אך לאחר קבלת רשות מבית משפט". הטעם לכך שהוא לדעת המשיבים ההחלטה נושא הערעור מהווה החלטה אחרת. המשיבים מתנגדים לבקשה. לשיטתם, ההחלטה היתה בגדר פסק דין חלקי.

מהי השאלה שעוררה מחלוקת זו?

המשיבים הם בעלי מניות בחברות המכונות בפי הצדדים "קבוצת תאת". המבקשים הם אותן חברות ושלושה ממנהליהן. המשיבים יזמו תביעה נגד המבקשים בשל נזקים כבדים שהוסבו להם בשל "מעשים פסולים ובלתי חוקיים" שבוצעו, לפי הטענה, על ידי המבקשים. המשיבים בקשו לברר את תביעתם כ"תביעה נגזרת", ולחלופין, כתביעת בעלי המניות בעילה של קיפוח.

בית המשפט בירר תחילה את שאלת זכותם של המשיבים לברר את התביעה כתביעה נגזרת. ההחלטה ניתנה ביום 3.2.99. על החלטה זו הוגש הערעור נשוא בקשה זו.

המבקשים מסבירים כי בית המשפט דחה, ברובה, את בקשת המשיבים לברר את התביעה כתביעה נגזרת. הם סבורים כי "ההחלטה הראשונה לדחות חלקית את הבקשה לאשר את התביעה כתביעה נגזרת, לא 'סגרה את תיק התביעה' ולא מנעה את המשך ניהול תביעתם האישית של המערערים [המשיבים]. להיפך, מלכתחילה הוגשה תביעה 'דו ראשית' - בקשה לייצוג כתביעה נגזרת ולחלופין כתביעה אישית, כאשר המסכת העובדתית שבבסיס התביעות תמשיך להיות נדונה בכל מקרה". על כן סבורים המבקשים כי מדובר בהחלטה אחרת.

סברה זו, טעות ביסודה. השאלה אם מדובר בהחלטה אחרת או פסק דין חלקי אינה נענית על ידי מבחן שביסודו מידת החפיפה של המסכת העובדתית שעומדת ביסוד העילות השונות של התביעה. התשובה לשאלה זו מצויה במבחן הדיוני המבדיל בין החלטה המסיימת את הדיון בתיק לבין החלטה שאינה מסיימת את הדיון בתיק. לעניין זה, החלטה של בית משפט לגבי חלק מן הסעד המבוקש, העומד בפני עצמו, מהווה פסק דין חלקי (זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(ירו', ש' לוין - עורך, 1990) 732). טלו, דרך משל, את המקרה הבא: התובעים מגישים תביעת נזיקין בשל תאונת דרכים. מרכיב אחד של התביעה הוא תביעת התובעים "בתור יורשי המנוח", ומרכיב אחר שלה הוא תביעתם כתלויים, בשל אובדן מקור פרנסתם. ברור כי דחיית אחד ממרכיבי התביעה מהווה פסק דין חלקי, ולא החלטה אחרת, גם אם בעיקרו של דבר קיימת חפיפה עובדתית בעילת התביעה ( שם , בע' 729).

זהו גם הדין בעניין זה. בקשה לתביעה נגזרת אינה נדמית לתביעת קיפוח, גם אם המסכת העובדתית דומה ביסודה. הסעד המתבקש הוא שונה בשני המקרים. גם יסוד הפיצוי יכול להשתנות עקב השוני בעילות. שוני זה בעילות הוא המוביל למסקנה כי דחיית הבקשה לתביעה נגזרת היא בבחינת פסק דין חלקי, גם אם נמשך הדיון בתביעת בעלי המניות בעילה של קיפוח.

שאלה אחרת היא מהו הדין כאשר התביעה מאושרת כתביעה נגזרת, אך זאת רק בקשר ליסודות מסוימים שבה. יתכן לסבור, כי במצב דברים זה, אין ההכרעה מסיימת את הדיון בהליך ביחס לאחת העילות, ועל כן היא בבחינת החלטה אחרת. המבקשים לא העלו טענתם בדרך זו, ועיון בהחלטה נושא הערעור, מלמדת שאין לטענה אחיזה.

זאת ועוד, בינתיים ניתן פסק דין בהליך, והוגש ערעור גם עליו (ע"א 7331/00). הערעור מתייחס גם להחלטה נושא ערעור זה. בנסיבות אלה, הפכה המחלוקת בין הצדדים לתיאורטית, וחבל שהצדדים לא יכולים היו להניח לה, ולהגיש הסדר דיוני לצורכי ההכרעה במלוא המחלוקות שביניהם.

יחד עם זאת, ועל מנת למנוע דיונים כפולים ומיותרים, אני קובע כי הדיון בשני הערעורים יעשה במועד אחד. על מנת לקדם את הדיון, אני מורה לבעלי הדין להשלים את סכומיהם, במתכונת הצו מיום 19.12.99, כאשר המתכונת חלה הן לעניין אורך הסכומים והן לעניין המועדים. הצדדים רשאים לסמוך על סכומיהם בהליך זה, ביחס לסוגיות שכבר נדונו בהם, והחוזרות ונשנות בערעור.

הערעור בהליך זה ישמע עם הבשלת ההליך האחר לדיון.

בשולי הדברים: המבקשים הגישו עם סכומיהם בקשה להורות כי הערעור יוכרע רק על יסוד סכומי הצדדים. לדעת המבקשים כל תוצאה אחרת תוביל לחוסר איזון דיוני משווע. לשיטתם סכומיהם מוגבלים ל10- עמודים, בעוד המשיבים, הם המערערים, הפנו בסכומיהם לכתב הערעור רחב היריעה המשתרע על פני 74 עמודים. אכן, אורך כתבי הטענות בערעור מהווה הכבדה מיותרת, והטענות בעניין זה נשמעות - תדיר. יתכן שיהיה מקום לשקול אפשרות להגביל את אורך כתבי הטענות, כדרך שמוגבלים הסכומים. עם זאת, חששם של המבקשים כי ספירת העמודים היא שתכריע את הדין - הוא חשש שווא. יש לזכור כי המשיבים בערעור אינם סומכים רק על סכומיהם, אלא גם על ההחלטות של בית המשפט קמא. על כן, גם סכומיהם אינם עומדים בבידודם, וגם בהם כלולה הפניה מכללא לחומר אחר, התומך בטענותיהם. בנסיבות אלה, אין ממש בטענה, מה גם שברור כי ההכרעה בהליך תעשה בעיקרו של דבר על יסוד הסכומים. אם המבקשים ימשיכו לסמוך על כתב ערעור ארוך, תוך אימוצו הכולל, והמבקשים ימשיכו לחוש חוסר איזון, הם יהיו רשאים לפנות בבקשה מתאימה בגדרו של ע"א 7331/00.

התוצאה היא שהבקשה למחיקת הערעור נדחית, אך הערעורים ידונו במועד אחד. הבקשה בעניין הכרעת המותב אינה "בקשה", וההערה הגלומה בה, תובא בחשבון.