ע"א 2512/98 יעקב טרכטינגוט נ. ד"ר משה בן ארי

בפני בקשת המערער להארכת המועד להגשת סיכומים בכתב. בבקשה נטען, כי הסיכומים נשלחו בדואר רשום לבית המשפט שלושה ימים לפני תום המועד להגשתם, וכי אגב בקשה מהמשיבים להסכים להארכת המועד ליום אחד בלבד, הסב בא-כוח משיבים 1-3 את תשומת לב בא-כוח המערער לכך שבסיכומים חסר עמוד אחד, והם הודפסו באופן החורג מהחלטת בית המשפט. בא-כוח המערער תיקן את הסיכומים ועתה הוא מבקש להאריך את המועד להגשתם.

המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, המערער ביקש להגיש סיכומים בהיקף של שלושים עמודים (במקום שבעה עמודים שהותרו לו), ולאחר שהסיכומים לא התקבלו, הגישם בהיקף של ארבעה-עשר עמודים, בצירוף בקשה להגדלת היקפם, אשר נדחתה. כל זאת באיחור, ולאחר שלא עמד גם במועד שנקבע לו לאחר שביקש אורכה להגשת הסיכומים. עתה, חודשים אחדים לאחר המועד המקורי שנקבע להגשת הסיכומים, וכאשר מונחת בפני בית המשפט גירסה שלישית של הסיכומים, טוענים המשיבים כי מן הראוי שלא לקבל בקשה נוספת של המערער להארכת המועד או להגדלת היקף הסיכומים.

על אף המחדלים הרבים בהגשת סיכומי המערער, נראה לי כי שלילת זכות הטיעון של המערער על ידי דחיית בקשתו להארכת המועד תפגע במערער למעלה מן הדרוש, וכי האיזון הנכון בין תגובה נאותה למחדלי המערער לבין שלילת זכותו להישמע בפני בית המשפט יהיה בדרך של הטלת הוצאות.

כך החלטתי, בנסיבות דומות מאוד לכאן, בע"א 5847/97, ד"ר יהודה אופנהיים ואח' נגד עזבון צבי פרפליצקי ואח' (לא פורסם), וכבוד הנשיא דחה ערעור על החלטה זו במסגרת בש"א 1331/99, עזבון המנוח צבי פרפליצקי ז"ל נגד ד"ר יהודה אופנהיים ואח' (לא פורסם).

אני מקבלת, איפוא, את סיכומי המערער, ומחייבת אותו לשאת בהוצאות המשיבים בסכום של 400 ש"ח לכל אחד מהם.