ע"א 2576/98 חברת רמות אילת בע"מ נ. יוסף בנקל עו"ד

בפני בקשה לדחיית הערעור בשל אי צירופו של המבקש כמשיב לערעור, ולחילופין בקשה להורות על צירוף המבקש כמשיב בערעור ועל הגדלת הערבון שעל המערערת להפקיד.

ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

בפני בית המשפט המחוזי התנהלו הליכי פירוק של חברת רמות אילת בע"מ (להלן: "החברה"), אשר המבקש הוא אחד מנושיה העיקריים.

כמפרק החברה מונה המשיב 2 בבקשה זו.

במסגרת הליכי הפירוק של החברה, הגיש המבקש תביעת חוב, אשר התקבלה על ידי מפרק החברה במלואה.

במקביל הוגשו למפרק תביעות חוב על ידי מפרקים של חברות אחרות, וביניהם המערערת. תביעת החוב של המערערת נדחתה על ידי המפרק ועל כן פנתה המערערת לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת המועד להגשת תביעת חוב למפרק.

משנודע לבא-כוח המבקש על הבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא, התייצב לדיון בבית המשפט קמא והביע התנגדותו לבקשה.

בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערת, ועל החלטה זו הגישה המערערת את הערעור נשוא הבקשה שבפני. המבקש לא צוין כמשיב בערעור זה.

טוען המבקש כי לאחר שנודע לו על הגשת הערעור, פנה לבא-כוח המערערת בבקשה לצרף אותו כמשיב לערעור, אך נענה בשלילה.

לטענת המבקש, יש לדחות את הערעור מן הטעם שהמבקש היה בעל דין בבית המשפט קמא, ולפיכך היתה המערערת חייבת לצרפו כמשיב לערעור, וזאת על-פי תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות").

מאחר שהמערערת סירבה לתקן את הפגם שנפל בערעורה, גם לאחר שהמבקש התריע על כך בפניה, דין הערעור להידחות.

לחילופין, טוען המבקש כי יש להורות על צירופו כמשיב לערעור, הן משום שהיה בעל דין בערכאה הראשונה והן משום שהינו הנושה העיקרי של החברה שבפירוק, ולפיכך הוא עלול להיות הנפגע העיקרי מההחלטה בערעור.

כמו כן, טוען המבקש כי צירופו כמשיב לערעור מחייב את הגדלת סכום הערבון שעל המערערת להפקיד לכיסוי הוצאות המשיבים, שכן הגידול במספר המשיבים יגדיל את סכום ההוצאות שצפוי להיפסק להם ומשום שהמערערת היא חברה זרה שאינה פעילה.

המשיב 2, מפרק החברה, הצטרף לאמור בבקשת המבקש.

המערערת מתנגדת לבקשה. ראשית, טוענת היא כי יש למחוק את הבקשה על הסף משום שלא נתמכה בתצהיר ומשום שהמבקש השתהה בהגשת הבקשה והגיש אותה תשעה חודשים לאחר שנודע לו על הגשת הערעור.

שנית, טוענת המערערת, כי המבקש לא היה בעל דין בפני הערכאה הקודמת, ולכן אינו משיב בערעור. המבקש לא צורף כמשיב לבקשה שהגישה המערערת בפני בית המשפט קמא, ובית המשפט קמא לא הורה על צירוף המבקש כצד להליך. העובדה כי המבקש התייצב לדיון בפני בית המשפט קמא אינה הופכת אותו למשיב.

כמו כן טוענת המערערת כי המבקש אינו צד דרוש לשם הכרעה במחלוקת בין המערערת לבין המפרק, ועצם היותו נושה של החברה לא מקנה לו מעמד של בעל דין דרוש.

מוסיפה המערערת וטוענת, כי המבקש מנוע מלטעון לדחיית הערעור משום שבמסגרת הליכי הפירוק שהתנהלו בפני בית המשפט קמא הוא טען כנגד זכותה של המערערת לטעון בעניין הוכחת החוב על סמך יכולתה לטעון בערעור בבית המשפט העליון.

השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא, האם היה המבקש בעל דין בבית המשפט קמא.

אין מחלוקת כי המערערת לא צירפה את המבקש כמשיב לבקשה שהגישה לבית המשפט קמא.

אמנם המבקש התייצב לדיון בפני בית המשפט קמא וטען בפניו, אלא שמפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא לא ברור אם אכן ראה בית המשפט במבקש צד להליך.

כמו כן, באף אחד משלבי הדיון לא ניתנה החלטה בדבר צירופו של המבקש כצד להליך.

בנסיבות אלו, אין באפשרותי לקבוע כי המבקש היה "בעל דין" בהליך הקודם במובן האמור בתקנה 424 לתקנות, ועל כן אין מקום לדחות את הערעור בשל אי צירופו כמשיב לערעור.

מאחר והמבקש השתתף בדיון בבית המשפט קמא, אך לא היה בעל דין, הדרך היחידה לצרפו כמשיב לערעור היא על-פי תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (ראה: בש"א 260/90, מוריס טיפנבורן נגד

מרכי קלאר , תקדין עליון 90(1) 201).

גבולות שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט על-פי תקנה 425 הנ"ל הותוו במספר החלטות, ובהן בש"א 397/91, אליהו חברה לביטוח בע"מ נגד קרנית , פד"י מה(5) 457, 463.

עיקרם של דברים הוא בצורך לאזן בין מידת הפגיעה שעלולה להיגרם לצד המבקש במקרה שתידחה בקשתו, לבין מידת ההכבדה שתיגרם לבית המשפט ולבעלי הדין אשר לגבי ההליך אותו הם מנהלים מוגשת בקשת ההצטרפות (ע"א 2442/95, מ.ל.ת. מבנים לתעשיה בע"מ נגד בנק המזרחי המאוחד , פד"י מט(5) 85, 87).

במקרה זה, המדובר בהליך שמתנהל במסגרת הליכי פירוק של החברה.

הליכי פירוק שונים מהליכים אזרחיים רגילים בכך שלכל נושה ולכל משתתף מוקנית הזכות לפנות לבית המשפט בעניין כלשהו הקשור לפירוק, אף אם הוא לא היה המבקש שלבקשתו ניתן צו הפירוק. המסגרת הדיונית פותחת בפני כל נושה את הזכות לפנות לבית המשפט ולבקש לצרפו, ובית המשפט לפי שיקול דעתו רשאי לעשות כן. בשל המהות המיוחדת של הליכי הפירוק, ניתן לומר שבאין סיבה מיוחדת לא ימנע בית המשפט מנושה להצטרף כצד על מנת לאפשר לו להביע עמדתו בעניין העומד לדיון בפניו (ראה: בש"א 170/87, ברנרד סאן נגד רויאל חברה למימון בע"מ , תקדין עליון 87(3) 161).

כאמור המבקש הינו הנושה העיקרי של החברה שבפירוק, ולפיכך יש לו אינטרס בתוצאות ההחלטה בערעור.

לכך מתווספת העובדה, כי כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא, המבקש טען לגופו של עניין בבית המשפט קמא, והמערערת לא חלקה על זכותו לטעון ולהיות צד לדיון בבית המשפט קמא.

כמו כן, איני סבורה כי צירופו של המבקש יביא לסרבול ההליכים או הדיון, לאור העובדה שהמבקש נטל חלק בהליך בבית המשפט קמא, ועל כן צירופו כמשיב לא יביא להרחבת היריעה שנפרשה בבית המשפט קמא. כמו כן, לאור העובדה שהדיון בתיק טרם החל, איני סבורה כי הצירוף המבוקש יביא להכבדה ניכרת על ניהול הערעור.

לאור האמור, אני מקבלת את הבקשה ומורה על צירופו של המבקש כמשיב בערעור.

באשר לבקשת המבקש להגדלת סכום הערבון, דינה של בקשה זו להידחות.

סבורה אני כי אין מקום להורות על הגדלת הערבון בשלב זה, לאחר שהושלמו כל הליכי הפקדת הערבון בתיק, וניתן צו לסיכומים. אף לגופו של עניין, לא מצאתי בטעמיו של המבקש נימוק שיש בו להצדיק הגדלת סכום הערבון בשלב זה.

לאור האמור, אני מורה כדלקמן:

המבקש יצורף כמשיב לערעור, ויגיש את סיכום טענותיו בערעור תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה. היקף הסיכומים יהיה כאמור בצו בדבר סיכומים מיום 10.1.99.

למערערת זכות להגיב לסיכומי המבקש תוך חמישה עשר יום מהיום שבו יומצאו לה סיכומים אלה. היקף סיכומי התשובה של המערערת יהיה כאמור בסעיף 3 לצו בדבר סיכומים מיום 10.1.99.

כמו כן, אני מורה למערערת להמציא למבקש עותק מכתב הערעור תוך 5 ימים מיום קבלת החלטה זו.