ע"א 2596/04 אורלי שווך נ. כונס הנכסים הרשמי

1.לפני בקשה לעיכוב הליכים עד להכרעה בערעור ובקשה לצירוף ראיות בערעור.

2.ביום 15.11.00 ניתן צו כינוס נכסי המבקשת על פי בקשתה בגין חובות של 6,866 מליון ₪ ל-15 נושים. כונס הנכסים הרשמי ערך חקירה בעניינה של המבקשת והגיש אותה לבית המשפט. ביום 29.6.03 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין הדוחה את בקשת החייבת למתן צו כינוס נכסים והכרזתה כפושטת רגל. מפסק הדין עולה כי החייבת ובעלה נטלו הלוואה מחברה שבבעלותם בשיעור של 1,031 מליון ₪ ולא נתנו הסבר מה עשו בכסף זה. בהתנהגות זו ראה בית המשפט משום חוסר תום לב ועל יסוד זה דחה את הבקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזת פשיטת רגל, כאמור.

3.המבקשת ערערה לבית המשפט העליון על פסק הדין ובד בבד בקשה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל נגדה ולצרף ראיות נוספות לערעור בעניינה. כונס הנכסים הרשמי מסרב לבקשות.

4.אין מקום לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בעניינה של המבקשת. המדובר הוא, לאמיתו של דבר, בבקשה לסעד זמני בערעור כאמור בתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, משהתובענה אותה הגישה המבקשת נדחתה. כלל הוא כי סעד זמני בערעור ניתן שלא על דרך השגרה, משתביעת המבקש נדחתה בערכאה הדיונית ויש בכך כדי להעלות שאלה לגבי מידת ביסוסה (זוסמן, סדר דין אזרחי , מהד' 7 , עמ' 864-6; ע"א 1561/03 דוד נ' כונס נכסים;

בש"א 2496/92 ברנמילר נ' הכנ"ר).

5.המבקשת לא הוכיחה כי סיכויי הצלחתה בערעור טובים הם. קביעות בית המשפט המחוזי נסמכות על ענינים שבעובדה, שהביאו למסקנה כי המבקשת לא נהגה בתום לב, והסיכוי כי ערכאת ערעור תתערב בהם, על פניו, אינו גדול. אשר לסיכון הנטען כי אם לא ינתן סעד זמני עלול להיווצר קושי להחזיר את המצב לקדמותו, התשובה היא כי בידה של המבקשת לפנות להוצאה לפועל ולבקש כי תיערך בעניינה חקירת יכולת, ובמסגרת ממצאי חקירה זו ייקבע היקף התשלומים שעליה לשלם מעת לעת לפרעון חובותיה לנושיה. בהיבט כולל של מאזן הנוחות והנזק בין הצדדים הנוגעים בדבר, יש מקום, אפוא, כי עניינם של הנושים בהחזר חובם לא יעוכב עוד, וכי הוא יועדף על עניינה של המבקשת מהטעמים המפורטים לעיל. מעבר לכך, הנושים לא צורפו כבעלי דין בבקשה, וממילא קולם לא נשמע והם לא לקחו חלק בהליך שמטרתו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל שננקטו על ידם (ע"א 3722/04 עמי הראל נ' כונס הנכסים הרשמי).

6.בבקשת המבקשת להגיש ראיות חדשות בערעור אין כדי לשנות את מאזן השיקולים, כאמור. אף שאני מותירה להרכב שידון בערעור לגופו את ההחלטה בדבר קבלת ראיות חדשות בערעור, על פניו, הסיכוי לקבל ראיות אלה, על פי טיבן, אינו גדול משרובן ככולן היו בהישג ידה של המבקשת בעת הדיון בתביעה בערכאה הדיונית. מכל מקום, אין בבקשה שהוגשה בגינן כדי להסיט את נקודת האיזון לטובת מתן הסעד הזמני כמבוקש.

הבקשה לסעד זמני נדחית.

הבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור תועבר להחלטת ההרכב שידון בערעור לגופו.