פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
2706/11
ע"א 2709/11
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המערערות:
1.
SYBIL GERMANY
PUBLIC CO. LIMITED
2. סיביל אירופה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ
2. גרין פורסט הולדינגס בע"מ
3. כונס הנכסים הרשמי
4. עו"ד בניהו לאבל, בתפקידו כמפרק זמני של
סיביל ג'רמני
5. עו"ד גיא גיסין, כמפרק זמני של סיביל יורופ
6. עו"ד עופר שפירא ועודד גולדשטיין בתפקידם
ככונסי הנכסים
7. פורמלי חברת אמסלם תיירות ונופש בע"מ
הוגש הליך
החלטה
1.
חברת סיביל אירופה בע"מ (להלן: סיביל אירופה ) צוינה בהודעות-הערעור כמערערת בשני ההליכים שבכותרת. עיון בהחלטותיו של בית-המשפט המחוזי, העלה כי סיביל אירופה לא צויינה כבעלת-דין פורמאלית בפתיח ההחלטות הנ"ל. בהתחשב בכך, התבקשה הבהרה בנוגע למעמדה של סיביל אירופה כמערערת.
מהודעות-ההבהרה שהוגשו בתיק עולה כי סיביל אירופה הינה בעלת מניות עיקרית בסיביל יורופ (המערערת 1 בע"א 2709/11), שהינה חברת האם של סיביל ג'רמני (המערערת 1 בע"א 2706/11). טענתה העיקרית של סיביל אירופה בהליך המקדמי שלפניי היא כי נתונה לה זכות ערעור על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי, בהתאם לאמות-המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה לעניין הגשת ערעור על-ידי מי שלא היווה צד פורמאלי להליך דלמטה (ראו למשל: בש"פ 658/88 חסן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(1) 670 (1991); בג"צ 188/96 צירינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה , פ"ד נב(3) 721 (1998)).
2.
ביקשתי את תגובות המשיבים בסוגיה. בכל הנוגע למשיבים בע"א 2709/11 - בא-כוח המנהל המיוחד של סיביל יורופ (המשיב 3) וכן באת-כוח הכנ"ר (המשיב 2) אינם מתנגדים למעמדה של סיביל אירופה כמערערת בהליך הנ"ל (זאת, לצד טענות כנגד אופן התנהלות המערערות בהליכים שהתנהלו בבית-המשפט קמא). חברת זיו האפט (המשיבה 1) לא הגישה תגובתה בעניין.
אשר למשיבים בע"א 2706/11 - חברת הרמטיק נאמנות (המשיבה 1) וכן כונסי הנכסים על הרכוש המשועבד של סיביל ג'רמני (המשיבים 6), סבורים כי לא עומדת לסיביל אירופה זכות ערעור על החלטות בית-המשפט קמא. יתר המשיבים לערעור הותירו את הסוגיה לשיקול-דעת בית-המשפט או נמנעו מהגשת תגובה מטעמם.
3.
בשאלה האם נתונה לסיביל אירופה זכות ערעור על החלטות בית-המשפט המחוזי על-אף שלא היוותה בעלת-דין פורמאלית בהליכים דלמטה, הוצגו טיעונים לכאן ולכאן:
מחד גיסא , מהחומר שהובא לעיוני עולה כי סיביל אירופה הגישה ביום 19.12.2010 בקשה פורמאלית להצטרף כצד להליך שהתנהל בבית-המשפט קמא. בבקשה האמורה לא ניתנה כל החלטה. עם זאת, עיון בפרוטוקולי הדיונים בבית-המשפט קמא מלמד כי בא-כוחה של סיביל אירופה היה נוכח בישיבות הדיונים, ולמצער בחלקן. זאת ועוד; סיביל אירופה פנתה במהלך ינואר 2011 במכתב מטעמה לשר המשפטים בבקשה למתן צו בהתאם לסעיף 380(א) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. לאחר מכן, ביום 21.2.2011, הגישה סיביל אירופה לבית-המשפט המחוזי בקשה לצירוף מכתב הפנייה האמור לתיק בית-המשפט. בהחלטותיו נשוא הערעורים שבכותרת התייחס בית-המשפט קמא למכתב הפנייה הנ"ל (וכן למכתב פנייה נוסף שהוגש לשר המשפטים עוד באוקטובר 2010 על-ידי המנהל המיוחד של סיביל יורופ). הנה כי כן, סיביל אירופה הגישה בקשה פורמאלית להצטרף להליך בבית-המשפט קמא, נכחה בדיונים ואף הגישה בקשה לצירוף מסמך אליו התייחס בית-המשפט קמא בהחלטותיו.
מאידך גיסא , ספק אם ניתן לומר כי בבית-המשפט קמא התקיים מעין "הליך נוסף" או "משפט נילווה" בעניינה הפרטני של סיביל אירופה. העובדה כי בא-כוחה של סיביל אירופה התייצב לדיונים ואף הגיש מסמך לבית-המשפט קמא, אינה מספיקה בהקשר זה (ראו: בג"צ 188/96 צירינסקי הנ"ל; עוד ראו: עע"ם 7064/03 "אדם טבע ודין" נ' שקל (לא פורסם, 12.11.2003)). זאת ועוד; ספק אם די בהיותה של סיביל אירופה בעלת מניות עיקרית בחברת סיביל יורופ, כדי לומר כי החלטות בית-המשפט המחוזי בדבר פירוקן של שתי המערערות האחרות הכריעו בזכויות הופלדיאניות של סיביל אירופה, שהרי ההחלטות הנדונות לא שינו זכויות או הטילו חובות על סיביל אירופה אישית. על-פני הדברים, בטענתה הכללית של סיביל אירופה לפיה פירוק החברות יפגע באינטרס קנייני שלה, אין די כדי להקים זכות ערעור בהעדר מעמד פורמאלי בהליכים דלמטה (כך בוודאי בנוגע לסיביל ג'רמני, אשר סיביל אירופה היא בעלת-מניות עקיפה בלבד בה). לכל אלה יש להוסיף כי הוטרדתי מן החשש שהביעו חלק מהמשיבים בע"א 2706/11 כי בהתחשב בהיקפה המצומצם של הסוגיה שעל הפרק (סמכותו של בית-המשפט המחוזי להורות על פירוק החברות הנדונות), ובשים לב לייצוג המשותף לכלל המערערות וטיב הזיקה שביניהן, לא הצביעה סיביל אירופה על צורך אמיתי בהגשת ערעור מטעמה. לפי הטענה, החשש הוא כי הכרה במעמדה של סיביל אירופה כמערערת בהליכים שבכותרת, תסרבל את הדיון שבמרכזו ניצבת סוגית הסמכות של בית-המשפט שלפירוק, תוך הרחבת יריעת המחלוקת בערעורים באופן מלאכותי לסוגיות הנוגעות לזכויותיה של סיביל אירופה כבעלת השליטה בשתי המערערות האחרות.
4.
בהתחשב בכך שסיביל אירופה נמנעה מלהגיש הליך ערעורי נפרד מטעמה והצטרפה לערעוריהן של סיביל יורופ וסיביל ג'רמני תוך ייצוג משותף; בהתחשב בכך שהמשיבים בע"א 2709/11 לא התנגדו למעמדה של סיביל אירופה כמערערת, וכך גם מרבית המשיבים בע"א 2706/11; ובשים לב לעובדה כי בית-המשפט המחוזי נמנע מליתן הכרעה בבקשת ההצטרפות שהגישה לפניו סיביל אירופה; אינני רואה להורות בהליך המקדמי שלפניי על מחיקתה של המערערת מרשימת המערערות. יחד עם זאת, בהתחשב בספקות הממשיים שהוצגו בפיסקה 3 לעיל; ובחשש שהעלו חלק מהמשיבים בע"א 2706/11 מפני הרחבה מיותרת של גבולות הדיון בערעורים (אשר בשלב זה טרם הוגשו סיכומי-טענות במסגרתם); באתי למסקנה כי ראוי להותיר את שאלת מעמדה של סיביל אירופה כמערערת תלויה ועומדת, כך שהשאלה תוכל לבוא לפני הרכב השופטים שידון בערעור אם וככל שיוותר צורך בכך. נרשם בזאת האמוּר בפיסקה 27 להודעת-ההבהרה מטעם סיביל אירופה מיום 11.9.2011 בע"א 2706/11, כי טיעוניה יתמקדו בסוגית סמכותו של בית-המשפט שלפירוק.
5.
בסיום הדברים, ובהתייחס לאמור במבוא לתגובת המנהל המיוחד של סיביל יורופ, יובהר כי משהופקד עירבון מטעם המערערות לצורך הבטחת הוצאות המשיבים בערעורים שבכותרת, אין מקום ליתן הוראות במסגרת ההליך המקדמי שלפניי לעניין תשלום ההוצאות שנקבעו בבית-המשפט קמא.
החלטה זו תתויק בתיקי השופטים שיישבו בדין. אין צו להוצאות בהליך זה.
ניתנה היום, ט"ו באלול תשע"א (14.9.2011).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת