פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
2920/16 - ד'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערערת:
סופר קדוש ניצה
נ ג ד
המשיבים:
1.
סויד עודד
2. פורמלי מזוז דרור
3. חלקה 51 גוש 8249 בע"מ
4. בנק מזרחי טפחות בע"מ
בקשת המשיבים 2-1 לסילוק על הסף
החלטה
התיק הובא לפניי ביום 20.2.2017 לצורך הכרעה בבקשה שבכותרת, וזאת בהתאם לאמור בהחלטתי מיום 4.9.2016 ולאחר סיום ההליכים המקדמיים בסוגיית העירבון.
עיינתי בבקשת הסילוק ובתגובת המערערת לבקשה והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
אמנם, אין חולק כי בא כוח המערערת צפה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי באמצעות מערכת "נט המשפט" עוד ביום נתינתו (11.2.2016). ואולם לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הצפייה בפסק הדין נעשתה בעקבות המצאתו למערערת כדין באמצעי אלקטרוני (תקנה 497ג ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984). לא למותר להוסיף כי בדיקה במערכת "נט המשפט" מעלה כי לא רשומה במערכת כתובת דואר אלקטרוני של בא כוח המערערת, וממילא לא ניתן לומר כי נמסרה כתובת כאמור לצרכי המצאה, בהתאם להסדר הקבוע בתקנות. בנסיבות אלה אין לי אלא לצאת מנקודת הנחה שהצפייה נעשתה ביוזמת בא כוח המערערת. כידוע, על פי הפסיקה צפייה ביוזמת בעל הדין או מי מטעמו אינה מהווה המצאה כדין, וממילא אין בה כדי להתחיל את מרוץ הימים להגשת הליך ערעורי (למשל, בש"א 7703/15
פלונית נ' פלוני , פיסקה 2 (15.1.2016); ע"א 3693/15
לנגוצקי נ' רציו חיפושי נפט (1992) שותפות מוגבלת , פיסקה 2(א) (5.11.2015)).
המשיבים 2-1 מוסיפים וטוענים כי ביום 14.2.2016 שלח בא כוחם לבא כוח המערערת, באמצעות הפקסימיליה, הודעה על אודות פסק הדין ודרישת תשלום ההוצאות אשר נפסקו במסגרתו, וכי בא כוח המערערת אישר את קבלת ההודעה והדרישה. ואולם מתן הודעה על אודות פסק הדין אינה שקולה למסירה של פסק הדין גופו, ודי בכך על מנת לקבוע כי לא ניתן לראות בפעולתו האמורה של בא כוח המשיבים 2-1 משום המצאה כדין.
אשר על כן, אין לי אלא לקבל את האמור בתגובת המערערת ולפיו פסק הדין הומצא לבא כוחה כדין ביום 23.2.2016. משכך, ובהיעדר טענה כי יש מקום להחיל בענייננו את חריג "כלל הידיעה" ולמנות את הימים להגשת הערעור למן מועד ידיעת המערערת על אודות פסק הדין - המסקנה המתחייבת היא שהגשת הערעור ביום 10.4.2016 בוצעה בתוך המועד הקבוע בדין (נוכח טענת המשיבים 2-1 בסעיף 2 לבקשת הסילוק יצוין כי היום ה-45 חל ביום שישי, 8.4.2016, ועל כן המועד מוארך עד ליום ראשון, 10.4.2016. ראו, תקנה 4 לתקנות בתי המשפט (פגרות), התשמ"ג-1983).
התוצאה היא כי בקשת הסילוק נדחית. המשיבים 2-1 יישאו בשכר טרחת עורך דין לטובת המערערת בסך 1,000 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ז בשבט
התשע"ז (23.2.2017).
גלעד
לובינסקי זיו, שופט
ר
ש ם