ע"א 2954/99 פורטנוי מטוויות צמר ישראליות בע"מ נ. י.א.ט.ל. נכסים בע"מ

בפני בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון בשני תיקים. אחדתי את הדיון בתיק הקשור, כיוון שמדובר למעשה ביכולתם הכלכלית של אותם אנשים, כפי שיפורט.

כן אני מורה למזכירות לקבוע את ע"א 2954/99 וע"א 639/99, כך שישמעו במאוחד.

על כן, אדון תחילה בשאלת היכולת הכלכלית בשתי הבקשות, ולאחר מכן אפרט את סיכויי הערעור לגבי כל אחד מהערעורים.

הערעורים עוסקים בהלוואות שנתנה פורטנוי מטוויות צמר ישראליות בע"מ (להלן: החברה), ובעליה מר מרדכי פורטנוי. כתוצאה מאי תשלום ההלוואות ננקטו הליכים רבים, בנסיון למימוש של נכסי החברה וכן של דירתו של מר מרדכי פורטנוי. פרטי השתלשלות הדברים חשובה להחלטה שבפני, ועל כן אתאר זאת בקצרה.

החברה נקלעה לקשיים. בתאריך 17.8.94 העמידה "שמשון" חברה לביטוח בע"מ (להלן: שמשון), הלוואה לחברה בסך 1,860,000 ש"ח. להבטחת פרעון ההלוואה הוטלה משכנתא על זכויות החברה בנכס שבבעלותה (להלן: הנכס). בתאריך 3.9.95 נערך הסכם בין החברה לבין מר שמחה בן דוד, ובו התחייבה החברה להעביר לו חלק מאותו נכס כנגד סכום של 180,000$. משלא נפרע אף תשלום על חשבון ההלוואה, פתחה שמשון נגד החברה הליכי הוצאה לפועל ביום 3.1.96. במסגרת הליכים אלו הוחלט למכור את הנכס. עורך-דין נח ליפשיץ מונה ככונס נכסים לצורך המכירה. במסגרת הליכי הכינוס אישר יושב-ראש ההוצאה לפועל לכונס למכור את הנכס לשתי חברות - י.א.ט.ל נכסים בע"מ ומתניר בע"מ (להלן: הקונות). בתאריך 4.9.98 נחתם הסכם מכר בין החברה לקונות. על פי ההסכם, היה על הקונות לשלם לחברה סכומים מסויימים בתאריכים שהיו נקובים בהסכם. החברה הגישה בקשות שונות להוצאה לפועל בטענה שיש לה הצעות טובות יותר לרכישת הנכס, אולם, לאחר דיון בבקשות התברר שהצעתן של הקונות היא הטובה ביותר, ויושב-ראש ההוצאה לפועל חזר ואישר את ההסכם.

ביום 14.5.98 הודיעה החברה על ביטול ההסכם ופנתה לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין, שיצהיר שהביטול היה כדין. בקשתה נדחתה. זהו פסק הדין עליו מבקשת החברה לערער במסגרת ע"א 2954/99, ובמסגרתו מתבקש גם הפטור מאגרה והפקדת ערבון בידי החברה. הנימוק לדחיה היה ראשית, שלחברה אין את הכוח לבטל הסכם שנחתם בשמה בידי כונס הנכסים, ובנוסף שההסכם אושר בידי ראש ההוצאה לפועל, כך שהדרך היחידה לתקוף את החלטותיו מנויה בחוק ההוצאה לפועל.

בע"א 639/99 מבקשת גב' דינה פורטנוי, אשתו של מר מרדכי פורטנוי, לערער על פסק דין שהורה על פינוי הזוג פורטנוי מדירת המגורים שלהם, גם זאת בשל ערבות מר מרדכי פורטנוי לחובות החברה, כנגדם הועמדה משכנתא לבנק לאומי לישראל. הבנק נקט בצעדים לגביית החוב ממר מרדכי פורטנוי ובמסגרתם הליכים למימוש המשכנתא על דירת המגורים של הזוג פורטנוי. אשתו ביקשה להצהיר שמחצית הזכויות בדירה שייכות לה, על אף שהדירה כולה רשומה על שמו של מר מרדכי פורטנוי.

בית המשפט קבע שגב' פורטנוי אינה זכאית לדירה, שכן זכותו הרשומה של הבנק גוברת על זכותה לשיתוף, והוסיף וקבע שגם לו היתה חלה הלכת השיתוף וגב' פורטנוי היתה זכאית למחצית הזכויות בדירה הרי שלפי הלכה זו, היתה חבה הגב' פורטנוי גם בחובותיו של בעלה, ועל כן היה מקום למימוש המשכנתא בגין החוב. על פסק דין זה הוגש הערעור - במסגרת ע"א 639/99, ובו מבקשת גב' פורטנוי פטור מאגרה והפקדת ערבון. גב' פורטנוי הגישה תצהיר במסגרת בקשתה, אך לא הופיעה לחקירה כיוון שנפגעה בתאונת דרכים, והציגה אישור רפואי על כך שאינה יכולה לצאת מהבית. אפשרתי למר מרדכי פורטנוי להגיש תצהיר בשמה ולהופיע להיחקר עליו. במסגרת הבקשה בע"א 2954/99, הגיש מר מרדכי פורטנוי תצהיר בתמיכה לבקשת החברה לפטור מאגרה והפקדת ערבון.

בתצהירים פורט, כי בני הזוג הקשישים חיים מקצבת זיקנה. בניהם, כך פורט בתצהיר, האחד, מר אמנון פורטנוי פושט רגל שאינו משתכר, והשני, אילן פורטנוי, היה מכור לסמים, ואף הוא אינו משתכר. הרכוש בבעלותם - הנכס והדירה משועבדים כפי שפורט לעיל.

בדיון שהתקיים בפני נחקר מר מרדכי פורטנוי על תצהירו. מר מרדכי פורטנוי טען שאינו יודע האם בנו, אמנון פורטנוי, עובד אם לאו, והיכן הוא מתגורר. כן לא ידע האם בנו השני, שנגמל לפני כתשע שנים, עובד או לא. לדבריו, בנו המתגורר עמו אינו משוחח עמו, ובנו השני מתקשר אליו מפעם לפעם.

מהחקירה התברר כי מר מרדכי פורטנוי לא היה מעורב כלל בהליכים שהתקיימו במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, ושני ההליכים בבית המשפט המחוזי נשוא הערעורים בבית משפט זה. ההליכים כולם נוהלו בידי בנו, אמנון פורטנוי.

באי כוח "שמשון" וכונס הנכסים הציגו לבית המשפט תצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות לבקשה להפקדת ערובה שביקשו הקונות ושמשון, במסגרת התיק שנוהל נגד החברה, וכן פרוטוקול דיון בבית המשפט, מהם עולה כי לחברה יכולת כלכלית לעמוד בתשלום אגרה והפקדת ערובה.

בתגובה לבקשה לחיוב בערובה, שהגישה החברה, נאמר בסעיף ג'-ד': "שווי נכסי החברה הוא כפליים משווי חובה של חברת שמשון", וכן כי "מתוך נכסי החברה ניתן לגבות את תשלומי שכה"ט וההוצאות שיהיו".

בתצהירו של מר אמנון פורטנוי שניתן בתמיכה לכך נאמר (בסעיף 9 לתצהיר), כי:

"שווי מגרשי פורטנוי [בחברה - מ.א.] הם למעלה מפי שתיים משווי החוב לחברת שמשון, ונראה כי ניתן לכסות הוצאות המשפט בגין אלה".

תצהיר זה הוגש ביום 28.6.98, ולא התברר במהלך הדיון בפני מדוע מה שנאמר אז אין כוחו יפה אף היום, ובעיקר לאור שיעורי האינפלציה הנמוכים שהיו במשק.

בנוסף, הגישו המשיבים, "שמשון" והקונות, פרוטוקול של בית המשפט המחוזי בעניין החברה מיום 2.7.98, בו נאמרו הדברים הבאים על ידי אמנון פורטנוי, בחקירה נגדית, לעורך דין ליפשיץ - הכונס הרשמי:

"למבקשת [החברה - מ.א.] אין נכסי מקרקעין נוספים למיטב ידיעתי. בממוצע אנו מקבלים שכ"ד מהשוכרים כ90,000- דולר לשנה.

שאלה: אני מפנה לסעיף 11 לתצהירך שם אמרת 100,000 דולר. אני הייתי כונס נכסים בתיק זה. איך זה שפרט ל24,000- ש"ח לא קיבלה חברת הביטוח שום דבר?

תשובה: לא יודע. יש חלק מהכספים שניתנו מקדמות לפני כן. כל הכספים שנגבו על ידי החברה הועברו להנה"ח, יש רו"ח. כל הכספים שנגבו בגין שכ"ד נכנסו להנה"ח של החברה.

שאלה: אני מפנה לסעיף 11 לתצהירך. אני מטפל בתיק 3 שנים. אני כונס נכסים מטעם החברה, חוץ מהכספים שציינתי לא נכנס שום דבר... איך אתה מסביר?

תשובה: כל הכספים הופקדו בחשבון החברה לפי התאריכים שהיו בחוזים.".

היינו, עולה הן מהתצהיר של מר אמנון פורטנוי, הן מפרוטוקול בית המשפט בחקירתו, כי לחברה יש הכנסות שנתיות גבוהות. כפי שהצהירו באי כוח הקונות, כונס הנכסים ובנק לאומי, הכנסות אלו לא הגיעו לידי כונס הנכסים או לידי בנק לאומי לכיסוי החובות.

משנשאל מר מרדכי פורטנוי על כספים אלה, אמר שהוא יודע שמתקבל סכום של בין 80,000 ל100,000- דולר מהנכס בגין שכר דירה אך לא יכול היה להסביר היכן הכסף נמצא. בתחילה אמר שטיפל בכך רואה החשבון של החברה, אך מאוחר יותר אישר שלא שוחח עם רואה החשבון במשך השנה וחצי האחרונה. לאחר מכן אמר שבנו אמר לו שהפקיד את הכספים. בחקירה חוזרת הדגיש שאינו זוכר דברים שקרו. מר פורטנוי אישר שבחלק מהנכס יש שוכרים עד היום.

בנסיבות בהן הוכח, מדברים שנאמרו מפי אמנון פורטנוי עצמו בתצהיר, ובחקירה נגדית, כי החברה קיבלה וממשיכה לקבל סכומים של כ90,000- דולר לשנה כדמי שכירות, ולא ניתן הסבר סביר כיצד הוציאה החברה כספים אלו, לא ניתן לקבוע שאינה יכולה לעמוד בתשלום אגרה והפקדת ערבון.

אשר לסיכויי הערעור - בתיק זה סיכויי הערעור קלושים. השופטת קבעה כי לחברה לא היה הכוח לבטל את ההסכם, והיה עליה לפעול כאמור בחוק ההוצאה לפועל משאושר ההסכם. בנוגע להפרת ההסכם בידי הקונות, קבעה השופטת כי אמנם מדובר בהפרה, אך זו נגרמה בשל רצון הקונות להמתין לסיום ההליכים שפתחה בהם החברה. השופטת קבעה תאריך להשלמת ההסכם בו עמדו הקונות.

כשיקול נוסף יש לקחת בחשבון את ריבוי ההליכים בתיק זה וההוצאות שנפסקו לטובת המשיבים ולא שולמו.

על כן, אני דוחה את הבקשה שהוגשה בידי החברה במסגרת ע"א 2954/99. האגרה תשולם וערבון בסכום של 20,000 ש"ח יופקד עד ליום 30.6.99.

אשר לבקשה של גב' דינה פורטנוי לפטור מאגרה והפקדת ערבון, הרי שלא הוכח, כפי שהוכח לגבי החברה, כי תקבולי שכר הדירה הגיעו לידיה. אולם, ניתן להניח כי אם החברה בבעלות בעלה קיבלה הכנסות בגובה 90,000 דולר לשנה, והכנסות אלו לא הגיעו לידי כונס הנכסים, הרי שהיא נהנית או נהנתה מהכנסות אלו.

כיוון שמדובר בחברה הנמצאת בבעלותו של מרדכי פורטנוי, ומנוהלת בידי בנו, אמנון פורטנוי, כאשר האחרון הצהיר על קבלת ההכנסות האמורות, והאחרון לא נתן הסביר סביר לכך, הרי שבבעלות בעלה של המבקשת חברה בשווי נכבד, שמאפשר לה לשלם אגרה ולהפקיד ערבון.

בנוסף אציין, כי גם במקרה זה לא שולמו הוצאות שנפסקו נגדה בסך 15,000 שקלים בבית המשפט המחוזי, שיקול שיש לקחת בחשבון כאשר יש להבטיח את הוצאות המשיבים.

עם זאת, כיוון שמדובר בבקשה אישית של הגב' פורטנוי, וכיוון שהערעור עוסק בשאלת חבותה לחובות החברה, אני מפחיתה את סכום הערבון.

על כן, גב' פורטנוי תשלם את האגרה, ותפקיד ערבון בסך 10,000 שקלים עד ליום 30.6.99.