ע"א 2954/99 פורטנוי מטוויות צמר ישראליות בע"מ נ. י.א.ט.ל. נכסים בע"מ

בפני בקשה להארכת מועד להפקדת ערבון.

עם הגשת ערעורה, הגישה המבקשת בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערבון. בהחלטתי מיום 18.5.99, דחיתי את בקשתה של המבקשת, וקבעתי כי על המבקשת לשלם אגרה ולהפקיד ערבון בסכום של 20,000 ש"ח עד ליום 30.6.99.

ביום 30.6.99 הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד לתשלום האגרה ולהפקדת הערבון בששים יום. בתצהיר התומך בבקשה, שניתן על ידי בעל מניות במבקשת, נטען כי המצהיר מאמין שתוך ששים יום יצליח להשיג את הסכומים הדרושים לשם תשלום האגרה והערבון.

המשיבות מתנגדות לבקשה. ראשית, טוענות הן, כי למבקשת אין כל סיכוי להצליח בערעורה. שנית, לטענתן, תצהיר המבקשת באשר ליכולתה הוא כוזב, וכי למבקשת אמצעים לשלם את האגרה והערבון. עוד נטען כי המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט ומדובר בהליך השמיני שמנהלת המבקשת נגד המשיבות בעניין נשוא הערעור.

דין הבקשה להידחות.

אמנם המועד להפקדת הערבון לא נקבע בחיקוק, ועל כן אין המבקשת צריכה להראות במקרה זה טעם מיוחד להארכת המועד. אולם גם כאשר הארכת המועד אינה תלויה בטעם מיוחד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשגרה ועל המבקש ליתן הסבר מתקבל על הדעת לאחור (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי , בעריכת ד"ר ש. לוין, מהדורה שביעית, עמוד 888).

בהחלטה בדבר מתן אורכה להפקדת ערבון יש להביא בחשבון את האינטרסים של הגורמים השונים המעורבים בערעור: בעלי הדין וכלל הציבור, שהוא בעל עניין כללי בבירור מהיר ויעיל של הליכים התלויים בבית המשפט. מבחינת הציבור עשויה אי הפקדת הערבון במועדו לגרום לשיבוש ההליכים, לדיונים מיותרים, ובסופו של דבר להארכת משך הדיון בערעורים בדרך כלל (בש"א 3780/98 גיא רוזן ואח' נגד כפר הריף כפר שיתופי להתיישבות , תקדין עליון 98(3) 1521).

במקרה דנן, שקילת מאזן האינטרסים המעורבים של המבקש מחד, ושל המשיבים והציבור מאידך, מובילה למסקנה כי אין להיעתר לבקשה.

מבחינת האינטרס של המבקשת, הרי ככל בעל דין הפונה לבית המשפט יש ליחס לה אינטרס לגיטימי לבירור עניינה בבית המשפט. אולם בקביעת משקלו של אינטרס זה יש להביא בחשבון מספר גורמים:

ראשית, הבקשה שהוגשה בפני היא סתמית, כללית ואינה מפורטת. המבקשת לא הציגה בפני כל הסבר אשר בגינו לא שילמה את האגרה והפקידה את הערבון במועד. המבקשת לא פירטה בבקשתה אלו מאמצים נקטה על מנת לעמוד בהפקדת הערבון במועד. כל שעולה מהתצהיר התומך בבקשה הוא, כי המבקשת זקוקה לאורכה על מנת לגייס את הכסף.

שנית, אף לגופו של עניין, סבורה אני כי אין כל הצדקה להאריך למבקשת את המועד להפקדת הערבון ולתשלום האגרה.

בדיון שהתקיים בבקשת המבקשת לפטור מאגרה וערבון, הוצג בפני תצהיר מטעם המבקשת, שהוגש במסגרת הליך אחר שהתנהל בינה לבין המשיבות, וכן פרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי, ומהם עולה כי למבקשת יש הכנסות שנתיות גבוהות מדמי שכירות וכי היא בעלת יכולת כלכלית לעמוד בתשלום אגרה והפקדת ערבון.

לפיכך, אין מקום לקבל כעת את טענת המבקשת כי היא זקוקה לאורכה על מנת לגייס את הכסף לתשלום אגרה וערבון, מה גם שעמדו למבקשת למעלה מ40- יום לשם גיוס הסכום.

יתר על כן, כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 18.5.99, סבורה אני כי סיכויי הערעור בתיק זה קלושים, ואף טעם זה יש בו להפחית את משקלו של אינטרס המבקשת בבירור עניינה.

באשר לאינטרס של המשיבות, הרי לעניין זה יש לקחת בחשבון הן את ריבוי ההליכים בתיק זה, והן את העובדה כי ההוצאות שנפסקו לטובת המשיבות לא שולמו.

נקודת המוצא היא שאי הפקדת ערבון במועד מהווה פגם הדבק בהליך, אשר אינו עניין של מה בכך (בש"א 2005/97 אפרים יהושע

נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ , תקדין עליון 97(2) 148).

איזונו של המחדל יכול להיעשות על ידי הגשת בקשה להארכת מועד הנתמכת בתצהיר מפורט (בש"א 3780/98 הנ"ל). אולם בעניינו, המבקשת כאמור לא עמדה בדרישה זו ואף הנימוק שלכאורה עולה מתצהירה, מוטל בספק. לפיכך אני קובעת, כי זכותה של המבקשת לבירור ערעורה נגועה במחדל של אי הפקדת ערבון במועד, ואשר לא תוקנה על ידי הבקשה להארכת מועד.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לאור דחיית הבקשה ואי הפקדת הערבון, אני מורה על דחיית הערעור בהתאם לתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

המבקשת תשלם למשיבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 1,500 ש"ח, בצירוף מע"מ כדין. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.