ע"א 3022/08 סיני ליבל נ. נ.ד. יישום פתרונות פרקטיים בע''מ

1.

לפני בקשה שכותרתה "בקשה לעיכוב ביצוע בברור תובענות ייצוגיות" ועל מנת להבין את מהותה יש להציג בקצרה את עובדות הרקע הרלבנטיות.

2.

המבקש הגיש בתאריך 2.4.2008 ערעור לבית משפט זה (ע"א 3022/08) על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ע' ברון ) מתאריך 9.3.2008, בגדרה נמחקה בקשה שהגיש לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבים 4-1. החלטת המחיקה הנ"ל באה בעקבות בקשת המשיבה 4 (חברת פרטנר תקשורת בע"מ) להורות על מחיקתה של אחת משתי הבקשות לאישור תובענות ייצוגיות שהוגשו נגדה באותו עניין – זו של המשיבים 5 (רוטשילד ורון), שהיתה המוקדמת מבין השתיים, או זו של המבקש, שהיתה המאוחרת יותר. לאחר מחיקת בקשתו של המבקש - בית המשפט הנכבד קמא המשיך את בירור הבקשה השניה, המוקדמת בזמן

ואיחד אותה עם בקשה דומה (של המשיב 6) שהוגשה כנגד המשיבה 7 (סלקום) (ת"א 2446/06 ות"א 2447/06 בבית המשפט המחוזי בתל אביב).

3.

הערעור על החלטת המחיקה הנ"ל הוגש כאמור בתאריך 2.4.2008 ואילו המבקש פנה לראשונה בבקשה לעיכוב ההליכים ב-ת"א 2446/06 רק בתאריך 11.9.2008. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט הנכבד קמא בתאריך 22.10.2008, בהנמקה כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ובלא שנתמכה בתצהיר.

ביני לביני המשיך להתברר בבית המשפט המחוזי הנכבד הליך בירור הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות, ובתאריך 16.3.2009, בהחלטה מפורטת ומנומקת, אישר בית המשפט את שתי התובענות שהוגשו (האחת על ידי המשיבים 5 והאחרת על ידי המשיב 6) - כייצוגיות. בתאריך 26.4.2009 שב המבקש והגיש לבית משפט זה בקשה לעיכוב ההליכים בשתי התובענות הייצוגיות הנ"ל. הנשיאה ד' ביניש דחתה את בקשתו בקובעה כי: " את הבקשה לעיכוב ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי על המבקש להגיש לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט זה" (ע"א 3022/08 ליבל נ' נ.ד. יישום פתרונות פרקטיים בע"מ

(לא פורסם, 26.4.2008). לאחר החלטת הנשיאה, הגיש המבקש, בתאריך 30.4.2009, בקשה נוספת לעיכוב הליכים, הפעם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (בש"א 8974/09). בבקשה זו טען המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד לאשר לתובעים – המשיבים 5 – לנהל את התובענות שהגישו כתובעים ייצוגיים מהווה שינוי נסיבות המצדיק עיכוב הליכים.

4.

בית המשפט הנכבד קמא דחה, בתאריך 18.6.2008, את בקשתו של המבקש וקבע כי הבקשה החוזרת היא "מיחזור של הטענות" שהועלו כבר על ידו בעבר. עוד קבע בית המשפט הנכבד קמא כי משלא ערער המבקש על ההחלטה הראשונה שלא לעכב את ההליכים, ומשלא חל כל שינוי נסיבות, לא היה מקום להגשת הבקשה הנוספת, השלישית במספר. בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וציין כי אין בפי המבקש טענה של ממש המצביעה על אפשרות שאם לא יעוכבו ההליכים ייגרם נזק בלתי הפיך לקבוצה, או למי מחבריה ודומה כי דווקא עיכוב ההליכים יכול להסב להם נזק. בית המשפט הנכבד קמא אף ראה להוסיף כי נראה "שלא טובתה של הקבוצה המיוצגת הוא שעומד בבסיס הבקשה, אלא אך ורק תועלתו האישית של ליבל, המעוניין 'בכל מחיר' לקבל לידיו את 'עמדת הייצוג' ואינו מוכן להשלים עם כך שמלאכת הייצוג הופקדה כדין בידי אחרים" ( שם , פיסקה 4).

5.

בבקשה שלפני טוען המבקש כי בית המשפט הנכבד קמא לא התייחס בהחלטתו לטענתו העיקרית בדבר הפער בין קבוצת הייצוג שנקבעה בתובענה הייצוגית של המשיבים 5, לבין קבוצת הייצוג שהמבקש התייחס אליה – פער של עשרות אלפים כלולים, לטענתו. אותם עשרות אלפים, שלטענת המבקש הם בגדר נפגעים, לא נכללים בקבוצה שהוגדרה כנפגעת והדבר מצדיק את עיכוב ההליכים. המבקש טוען עוד בבקשתו כי למיטב ידיעתו הצדדים לתביעות הייצוגיות הגיעו בינתיים להסכם פשרה והדבר פורסם בעיתונות (ראו נספח ד' לבקשה שלפני). לטענת המבקש, בהתאם לסעיף 18(ז)(1) ל חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ), הסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים לא יכלול את עניינם של אותם נפגעים נטענים שנזכרו בבקשתו, ואינם כלולים בתובענה שאושרה לבסוף כייצוגית והוגשה על ידי המשיבים 5.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה הרבים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . שני טעמים עיקריים לדבר:

(א)

הבקשה לוקה ב שיהוי מאיין . החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב בעניין בקשתו של המבקש לעיכוב הליכים ניתנה עוד בחודש יוני שנה זו, היינו – למעלה מחודשיים לפני הגשת הבקשה שבפני. המבקש איננו מתייחס לנושא זה בבקשתו ואינו מציג כל הסבר ראוי לעיכוב המשמעותי שחל בהגשת בקשתו. יתר על כן, לעת הזו אמור להתקיים דיון בתיקים המאוחדים (ת"א 2446/06 ו-ת"א 2447/06) – בתאריך 16.9.2009. מעבר לכך, לטענת המבקש עצמו בזמן שחלף בין החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד למועד הגשת הבקשה, הגיעו הצדדים להסכם פשרה ביניהם, בכפוף לאישורים הנדרשים. עובדה זו מדגישה את השיהוי עוד יותר, ואף המבקש ער לכך ולכן הוא מנסה להסביר כי בכך נעוץ עתה, לשיטתו, "שינוי הנסיבות", המצדיק מבחינתו הגשת בקשה חדשה לעיכוב ביצוע. עניין זה מביא אותנו לטעם השני לדחיית הבקשה שיבואר להלן.

(ב)

את הטענות שיש למבקש כנגד הסכם הפשרה – עליו להשמיע, אם תינתן לו רשות לכך – בפני בית המשפט המחוזי הנכבד.

בכל הנוגע לטענות שמעלה המבקש בדבר קיומו של הסכם הפשרה, ב"כ התובעים הייצוגיים מציינים בבקשה שהגישו כאן מטעמם (שלמעשה יש לראותה כתגובה לבקשת המבקש אף שזו לא נתבקשה) כי אכן בקשה מטעמם לאישור הסדר פשרה עומדת בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. לפיכך, היה ובית המשפט המחוזי הנכבד לא ימצא טעם לדחות את הסדר הפשרה המוצע על הסף, ייתכן שהמבקש יוכל להביע עמדתו בעניין, שכן בית המשפט המחוזי יהיה רשאי

להורות על משלוח ההודעה על ההסדר המוצע גם למבקש כאן (ראו: סעיף 18(ג) ל חוק תובענות ייצוגיות ), ובמיוחד בהתחשב בטענות שהוא מעלה. בהקשר זה יש להדגיש עוד כי ב"כ התובעים הייצוגיים ציינו בבקשה הנ"ל מטעמם כי "בנסיבות הקיימות יכול המערער לפנות לבית המשפט המחוזי ולהתנגד להסדר הפשרה, אם הוא סבור שיש עילה לכך". מכאן עולה לכאורה כי התובעים הייצוגיים לא יבקשו לעמוד בדרכו של המבקש להגיש התנגדותו להסדר, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות.

7.

הבקשה נדחית איפוא. אין צו להוצאות בבקשה זו, שכן לא נתבקשה תשובה מהמשיבים, וזאת על אף התנהלותו הדיונית הבעייתית, החוזרת ונשנית של המבקש (כפי שהדבר עולה גם, בין השאר, מבקשת התובעים הייצוגיים מתאריך 2.9.2009 הנ"ל).