ע"א 3073/16 רביד אוזלבו נ. הכונס הרשמי

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) בפש"ר 55318-06-15 מיום 4.4.2016.

2.לפי הנטען בבקשה, בפסק הדין אושרה מכירת נכס שבבעלות החייב באופן מוסכם, אך זאת ללא הסכמת המבקש, שהוא נושה מובטח מדרגה שנייה בנכס, אשר לא נכח בדיון; וזאת על אף שהוא הציע הצעת רכש גבוהה יותר. ברם, מעיון בפסק הדין נשוא הבקשה נראה שהוא אינו עוסק בכך כלל, אלא בביטול הערת האזהרה והמשכון הרשומים על זכויות החייב בנכס לטובת המבקש.

3.מעיון בתגובת המנהל המיוחד ובמערכת 'נט המשפט', עולה כי ההחלטה למכירת הנכס באופן מוסכם ניתנה ביום 19.1.2016, בהסכמת כל הנוכחים בדיון; מסיבה כלשהי, לא נכח המבקש בדיון זה והוא הגיש בקשה לביטול ההחלטה. הבקשה נדונה ביום 8.3.2016, וניתנה בעניינה החלטה ביום 24.3.2016. ואכן, מעיון בכתב הערעור גופו נראה שהוא נסוב על החלטה זו.

4.ההחלטה מיום 24.3.2016 היא, הלכה למעשה, החלטה בעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות. לכאורה, על החלטה כזו אין זכות ערעור ונדרשת קבלת רשות לשם כך (ע"א 9501/11 סמדג'ה נ' כונס הנכסים הרשמי

(2.1.2012); ע"א 1632/15 גני באר שבע בע"מ נ' ארז חבר, מנהל מיוחד (10.9.2015)). אשר על כן יועבר הערעור ללשכת רשם בית המשפט, לצורך סיווגו של ההליך.

החלטת בית המשפט המחוזי ובקשת עיכוב הביצוע

5.החלטת בית המשפט המחוזי דנה בבקשה לביטול פסק הדין על-פי אמות המידה הרלבנטיות לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות: סיבת אי-ההתייצבות לדיון, וסיכויי התביעה. בעניין סיבת אי-ההתייצבות, נקבע כי המבקש היה מודע למועד הדיון ובחר שלא להתייצב מטעמיו הוא. לגבי סיכוייו של המבקש, שוכנע בית המשפט המחוזי כי הצעתו לרכוש את הנכס בסכום גבוה יותר מזה שסוכם עליו לא תועיל לנושים, ועל כן לא יהיה מקום לקבלה. זאת, משום שההצעה שבמסגרת המכר המוסכם תואמת את מחיר השוק; ולנוכח ההפסדים הנלווים הצפויים ממכירת הנכס במכר כפוי למבקש, בהשוואה למכירתו באופן מוסכם כפי שנקבע כעת.

6.המבקש טוען כי סיכויי הערעור גבוהים, וזאת מכיוון שההחלטה מיום 19.1.2016 התבססה על כך שהמכר מוסכם, ולא היא – המבקש מתנגד לו. המבקש הוא נושה מובטח מדרגה שניה, הוא לא זומן לדיון ולא ידע עליו. אין שום הגיון בקביעה שהמבקש ידע על הדיון ולא התייצב, כאשר הוא הגיש התנגדות למכר. לפיכך הקביעה כי אי-ההתייצבות שלו נעשתה במודע – אינה נכונה. גם הקביעה כי סיכוייו לבטל את המכר המוסכם נמוכים היא קביעה שגויה. מדובר במכר שנעשה ללא פרסום כמקובל, והערכותיו של בית המשפט בדבר הפסדים שונים שצפויים ממכירת הנכס במכר כפוי – בשגגה יסודם. המבקש טוען גם כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן אם יימכר הנכס יהא הדבר בלתי הדיר, וקופת הכינוס תִמצא מפסידה.

7.המנהל המיוחד הגיש תשובה לבקשה, ובה טען כי דינה להידחות. כטענה מקדמית ציין שפסק הדין נשוא הערעור אינו פסק הדין המצורף לבקשה; וכי הוא עצמו לא צורף כמשיב לה. כמו כן צוין כי אף שהמבקש מציג עצמו כנושה מובטח מדרגה שניה, הרי שלא היא. למבקש נרשמה אמנם הערת אזהרה על הנכס לטובת רישום משכנתא על סך של 2.5 מיליון ₪ (על הנכס רובצות שתי משכנתאות נוספות לטובת בנק מזרחי-טפחות), אך הללו נמחקו בהסכמה בפסק הדין מיום 4.4.2016 (פסק הדין אשר צורף לבקשה). משכך, למבקש אין עוד טענה כי הוא נושה מובטח בנכס.

8.לגוף העניין, נטען כי הכלל הוא שאין לעכב את ביצועו של פסק דין רק בשל כך שהוגש ערעור. למבקש אין אינטרס מסוים בנכס הספציפי או זיקה מיוחדת אליו, אין מדובר בבית מגוריו אלא בנכס עסקי; במצב זה הנטייה היא שלא לעכב את פסק הדין. יתרה מכך, לא ייגרם למבקש כל נזק אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, וזאת מנימוקי פסק הדין גופם: קופת הכינוס לא תרוויח דבר ממכירת הנכס למבקש, אף שהוא מציע סכום גבוה יותר. זאת, שכן יש עלויות גבוהות במכירת הנכס במכר כפוי: לבנק רשומה לפחות משכנתא אחת שביכולתו לממש בהליכי הוצאה לפועל, ועלות מהלך כזה תאיין את הפער שבין הצעת המבקש לשווי המכירה המוסכמת. הדבר יגרום גם לעלויות שונות בהקשר מיסויי, ריביות שהמשכנתא עלולה לצבור והתדיינויות משפטיות שתיווצרנה. הרעיון שבבסיס המכירה המוסכמת היה לחסוך התדיינויות שבין החייב ובין הבנק ואת מימוש המשכנתא על-ידי האחרון, וזאת בשים לב לסיכויים ולסיכונים של כלל הצדדים; מכירת הנכס למבקש תפגע בהסכמות שנוצרו בקשר לכך.

9.נימוקים אחרונים אלו יפים גם בכל הנוגע לסיכויי הערעור. סיכויי הערעור של המבקש, הנסוב על החלטה בעניין ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, תלויים בסיכויי בקשתו למנוע את המכר המוסכם, ומכיוון שאין כל רווח במניעת המכר, סיכויי ההליך נמוכים. העובדה שמדובר במכר עצמי ולא במכר כפוי מייתרת גם את הדיון בשאלת פרסום המכירה, שכן ככל שהנכס נמכר במחיר התואם את הערכת השמאי, אין סיבה כי הנאמן או מי מהצדדים יתערב בכך. באשר לשאלה אם ידע המבקש על הדיון או לא ידע, הרי שמדובר בשאלה עובדתית, שבית המשפט שלערעור ימעט להתערב בה.

10.בנק מזרחי-טפחות הגיש אף הוא תשובה לבקשה, ובה הוסיף והדגיש כי הערעור מוסב על קביעות עובדתיות; כי המבקש אינו נושה מובטח כנטען על-ידו; טענותיו בנוגע לשווי הנכס אינן מבוססות; וכן, כי משעה שאושר מכר הנכס במחיר ההולם את מחיר השוק, אין די בכך שהמבקש מציע מחיר גבוה יותר בכדי לקבל את ערעורו. הכנ"ר הצטרף אף הוא לעמדת המנהל המיוחד, וטען כי סיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. אף החייב ורעייתו הצטרפו לעמדה זו, ואף טענו טענות שונות הנוגעות לתום לבו של המבקש.

הכרעה

11.דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, שוכנעתי כי סיכויי הליך הערעור שלפני אינם מצדיקים את עיכוב ביצוע ההחלטה. הקביעות המבססות את ההחלטה מיום 23.4.2016 הן קביעות עובדתיות בעיקרן. זאת, הן ביחס לסיבת אי-התייצבות המבקש לדיון, הן ביחס לכדאיות הצעת המבקש אל מול המכר המוסכם. ההחלטה מבוססת ומנומקת, והסיכויים שערכאת הערעור תתערב בה – אינם מן המשופרים. לו הייתי סבור שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, יתכן שהיה מקום לשקול את עיכוב ביצוע ההחלטה בכל זאת, אולם לא שוכנעתי שכך הוא. כאמור, מן ההחלטה עצמה ניתן ללמוד שלקופת הכינוס לא תצמח תועלת של ממש מהצעת המבקש.

12.די באמור על מנת לדחות את הבקשה. המבקש ישא בהוצאותיהם של המנהל המיוחד ושל הבנק, בסך 4,000 ₪ לכל אחד. הצו הארעי שניתן במסגרת החלטתי מיום 12.4.2016 מבוטל בזאת. בהתאם לאמור בפסקה 4 לעיל, יועבר הערעור ללשכת רשם בית משפט זה לצורך סיווגו.