ע"א 3105/03 הוארד רייס נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

המערער, רוקח ובעל בית מרקחת, פתח בתובענה נגד המשיבים. בגדרה של אותה תובענה הוא ביקש להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, ולפסוק לו פיצוי על נזק שאלה גרמו. המשיבים הם בנקים וחברות המנפיקות כרטיסי אשראי.

התובענה כללה מספר עילות, ובהן ניצול מעמד המשיבים לרעה לפי סעיף 29א של חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, קיומו של הסדר כובל לפי סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים, וכן ניצול מצוקת לקוחות, כמשמעותו בסעיף 4 של חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשל"א-1971.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט קלינג) אישר כייצוגית את התביעה נגד המשיבים 1 ו-2, ככל שמדובר בעילה של הסדר כובל, ולא אישר את התביעה כתביעה ייצוגית בעילות האחרות.

המערער הגיש ערעור על החלטה זו.

המשיבים 1 ו-2 הגישו בקשה לסילוק הערעור על הסף. לדבריהם, היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור. המשיבים מדגישים כי המערער תבע בבית המשפט קמא סעד אחד ויחיד בשל כל העילות, ומשכך, לשיטתם, משהוכרה התובענה כתביעה ייצוגית בעילה אחת, אין המערער רוכש זכות ערעור, אם נדחתה התביעה בעילות האחרות. המשיבים מדגישים פעם אחר פעם כי המבחן הוא מבחן הסעד.

דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא שדחיית אחת העילות, המסיימת את הדיון באותה עילה, מקנה זכות ערעור, גם אם טרם הוכרעה שאלת הסעד שהתובע טוען לו, גם בשל עילה אחרת. כלל זה עולה מע"א 327/66

גייגר נ' גייגר , ומע"א 609/78 קנטור נ' גלבוע , וכמובן מהחלטת כב' הרשם שחם בע"א 477/02 גונן נ' פקיד שומה חיפה . נכון, המשיבים ניסו לצמצמם את משמעותם של פסקי דין אלה. הם מצאו כי בכל אחד מהם היתה תביעה. סעד מיוחד, שיוחס לעילה שנדחתה. ואולם, איבחון זה אינו יכול לעמוד. בפרשת גונן הדברים צוינו במפורש על ידי כב' הרשם שחם, והחלטת כב' השופטת דורנר, לפיה דחיית העילה הובילה גם לסירוב "להעניק את הסעד המבוקש" איננה מתייחסת לסעד אחר או נפרד, אלא לתרופה אחת שנתבקשה בשל מכלול עילות. גם בפסקי הדין האחרים הסעדים הנפרדים אינם סעדים נפרדים של ממש. המבקשים מנסים להיתפס לטענה כי לצד סעד כספי יתבקש כביכול גם סעד הצהרתי, והוא זה שנדחה. לפי זה, יכול המערער לטעון כי לצד הסעד הכספי שביקש הוא ביקש סעד הצהרתי בדבר קיומן של עילות נוספות המצדיקות את הפיצוי שהוא תבע. הפרדות כאלה הן הפרדות מלאכותיות שאין מקום לקדמן. כאשר ברור כי מדובר בעילות נפרדות לגמרי, ואחת העילות נדחתה בגדרה של בקשה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית, מדובר בפסק דין חלקי המקנה זכות ערעור.

דברים אלה מתחייבים מהגיונה של החלטת כב' הרשם שחם בע"א 7346/01 שטנדל נ' בזק בינלאומי בע"מ . באותה פרשה נקבע כי דחיית בקשה להכיר בתביעה כתביעה ייצוגית היא בבחינת פסק דין. כאשר מבקש פלוני להכיר בתביעתו כתביעה ייצוגית על יסוד מספר עילות, הרי אי הכרה באחת העילות - משמעותה היא שאין הוא זוכה בסעד המבוקש של תביעה ייצוגית בשל אותה עילה, ומכאן שמדובר בפסק דין חלקי. אמת, המושגים בהם השתמש כב' הרשם שחם אינם מושגי סעד. הוא לא זיהה את דרישת ההכרה בתובענה כ"סעד" עצמאי. ואולם, ההגיון הפנימי של אותה החלטה ושל ההחלטות שבאו בעקבותיה מלמד כי משקיפים על עצם הדרישה להכיר בתובענה כתובענה ייצוגית כסעד עצמאי, ועל כן דחייתו היא בבחינת פסק דין, המקנה זכות ערעור.

הבקשה נדחית.