פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון
ע"א
3158/05
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
המערערת:
טיולי אלון (טבריה) בע"מ
נ ג ד
המשיב:
חופית קבוץ כנרת בע"מ
ערעור על החלטת פסלות של בית משפט השלום בעפולה בת"א 1800/04 מיום
17.3.2005 שניתנה על ידי כבוד השופטת ג' בסול
בשם המערערת: עו"ד איריס
ארקין
פסק-דין
ערעור על החלטת בית משפט השלום בעפולה (השופטת ג' בסול) מיום 17.3.2005 לפסול עצמה מלדון בת"א 1800/04.
1.המערערת הגישה ביום 6.3.2003 חמישה שטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב. על השטרות מופיעה חתימת הסבה של המשיבה. המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השטרות שהועברה לדיון בבית משפט השלום בעפולה. ביום 24.5.2004 החליט בית משפט השלום (הרשמת ת' נסים שי) לקבל את ההתנגדות ולהפוך את התצהיר שתמך בהתנגדות לכתב הגנה בתיק. ביום 1.12.2004 הגישה המערערת בקשה לגילוי ועיון במסמכי המשיבה. במסמכים אלו, בין היתר, נזכר דו"ח חקירה בפרשה אותו הזמינה המשיבה ממשרד רואי חשבון בר-לב ושות' (להלן: הדו"ח). בתגובתה לבקשת המערערת, טענה המשיבה שהדו"ח חסוי כיוון שהוכן לקראת המשפט. ביום 9.2.2005 התקיים בפני השופטת בסול קדם משפט בו התבקשה המשיבה למסור את הדו"ח לעיון בית המשפט, על מנת שיכריע האם הדו"ח חסוי אם לאו. במעמד זה טענה המשיבה שחשיפת הדו"ח לעיני השופטת תגרום למשוא פנים בהמשך הדיונים. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט. ביום 6.3.2005 ניתנה על ידי השופטת בסול החלטה בה נקבע, בין היתר, שהדו"ח חסוי.
2.ביום 17.3.2005 החליט בית המשפט מיוזמתו (השופטת בסול) לפסול עצמו מלהמשיך לדון בתיק בשל העיון בדו"ח החסוי. בהחלטת בית המשפט נכתב, כי: "אינני רואה את עצמי מנותקת מהשפעה לאור החשיפה לאותו דו"ח ועל כן, מטעמים אלה ומשיקולים של מראית פני הצדק, אני נאלצת לפסול את עצמי...". על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי.
3.טענתה העיקרית של המערערת היא שהכרעת שופט בדבר חיסיון מסמך היא פרקטיקה שגרתית שאינה פוסלת שופט מלישב בדין. לעניין זה, כך נטען, לא רלוונטית תחושתו הסובייקטיבית של השופט אלא עסקינן במבחן אובייקטיבי. לשופט יש כישורים מקצועיים להפריד בין תוכן המסמך החסוי לבין הראיות הקבילות. כן טוענת המערערת שפסילת השופטת, בשעה שהדיון בתיק כבר החל, תגרום לעיכוב משמעותי במתן פסק דין בתיק.
4.בהחלטתי מיום 7.4.2005 ביקשתי מבית המשפט להעיר את הערותיו ביחס לערעור פסלות זה, בהתאם לתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי-התשמ"ד-1984. בהערותיו ציין בית המשפט כי ההחלטה לפסול עצמו ניתנה לאחר התלבטויות רבות. כן ציין בית המשפט שבעיונו בדו"ח החסוי, נחשף הוא לממצאים ש"יש בהם כדי להשפיע על מידת האמון שניתן יהיה לתת בעדותם.. [של בעלי הדין].. או משום השפעה...בגיבוש דעה קדומה אודות התנהלותם.. [של בעלי הדין]". בנוסף, מזכיר בית המשפט את שיקול ההגינות כלפי הצדדים.
5.לאחר שעיינתי בחומר המונח בפניי, נחה דעתי שדין הערעור להידחות. אכן, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן (ע"א 2730/98 תנופה שרותי כח אדם בע"מ נ' גיאורגיצאנו , פ"ד נב(2) 427, 431 ). אולם, מקום בו מגלה השופט את דעתו בצורה חד משמעית כי יתקשה לשבת בדין אין לכפות עליו לעשות כן (ע"א 2975/04 שושנה בן חמו ואח' נ' מרגנית אריאל מרכז צבי 88 בע"מ ואח' (לא פורסם);ע"א 2367/04 מידן נ' ועדת הערעורים לפי חוק נכים (תגמולים ושיקום) (לא פורסם)).
לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון בתיק, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם); ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם)).
בענייננו, סברה השופטת בתחילה שעיון בדו"ח לא יוביל לפסילתה. אך, לאחר העיון בדו"ח החליטה השופטת מיוזמתה על פסילה עצמית. אכן, מהחלטת השופטת והערותיה עולה כי קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים עקב העיון בדו"ח. לפיכך, נחה דעתי כי יש לאשר את פסילתה העצמית. למעלה מהדרוש אוסיף, כי הדיון בפרשה עדיין בתחילתו. לכן, העברת העניין לשופט אחר בשלב מקדמי זה לא תגרום לעיכוב משמעותי במתן פסק הדין.
הערעור נדחה. אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז ניסן, תשס"ה (25.4.2005).
ה
נ ש י א