פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
רע"א
3274/11
בפני:
כבוד הרשם
גיא שני
המבקש:
גבריאל מרסלו לייבלינג
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד משה דרפנר
הוגש הליך
החלטה
בקשת רשות הערעור שבכותרת נסבה על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט של פשיטת רגל: ההחלטה הראשונה היא מיום 14.1.2010. בהחלטה זו הוחלט לבטל את צו הכינוס בעניינו של המבקש. ההחלטה השנייה היא מיום 29.3.2011. בהחלטה זו נדחתה בקשה לביטול ההחלטה מיום 14.1.2010. השאלה המונחת לפניי עתה נוגעת לסיווגו הנכון של ההליך: בקשת רשות ערעור או שמא ערעור בזכות.
דיני הערעור החלים בהליכי פשיטת רגל שונים מאלה הנוהגים בהליכים אזרחיים "רגילים". החלטות הניתנות על-ידי בית המשפט המחוזי, אשר נחשבות "צו בפשיטת רגל", ניתנות לערעור בזכות לפני בית המשפט העליון. לעומת זאת, החלטות של בית המשפט המחוזי שאינן מסווגות כ"צו בפשיטת רגל", ניתנות לערעור – בזכות או ברשות – בהתאם לדיני הערעור הרגילים, כלומר: אם ההחלטה מהווה "פסק דין" אזי הערעור בזכות, ואילו אם מדובר ב"החלטה אחרת" אזי הערעור טעון רשות (ראו סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980; רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811 (1992); ראו גם שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל 38-36 (מהדורה שנייה, 2000)). יצוין, כי "צו בפשיטת רגל" הוא החלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל, כגון: החלטה בבקשה לצו כינוס, לצו הכרזה על פשיטת רגל ולצו הפטר.
אין ספק כי ההחלטה מיום 14.1.2010 שבה הוחלט, בהיעדר התייצבות מצדו של המבקש, על ביטול צו הכינוס, היא בגדר "צו בפשיטת רגל", ועל כן חל על החלטה זו סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי הערעור הוא בזכות. לגבי ההחלטה מיום 29.3.2011: ככלל, החלטה בבקשה לביטול החלטה קודמת שניתנה במעמד צד אחד נחשבת "החלטה אחרת", זאת בין אם הבקשה נתקבלה ובין אם נדחתה (ראו למשל אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 377-376 (מהדורה עשירית, 2009)); ע"א 197/83 בצלאל נ' שפרינגר , פ"ד לז(4) 99, 104-103 (1983); ע"א 39/83 עיזבון אלראי נ' ליברמן , פ"ד לח(4) 428 (1984)). לכן, הערעור על החלטה כזו טעון רשות, אלא אם מדובר ב"צו בפשיטת רגל", שאז חלה הוראת סעיף 182 וגוברת על כללי הסיווג הרגילים. בענייננו, הצדדים אינם מבקשים להחיל דין שונה על ההחלטה מיום 14.1.2010 ועל ההחלטה מיום 29.3.2011, וסבורים כי ההליך כולו צריך להתנהל במסגרת של ערעור בזכות.
בנסיבות העניין, מבלי לקבוע מסמרות לגבי מקרים אחרים שבהם נדחתה בקשה לביטול החלטה במעמד צד אחד בגדרי הליך של פשיטת רגל; בשים לב להשתלשלות העניינים לאחר ההחלטה מיום 14.1.2010, כפי שעולה מן החומר שבתיק, ולקביעותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 29.3.2011, לרבות בעניין התקופה שלאחר ביטול צו הכינוס; וכן בהתחשב בעמדות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לסווג גם את ההחלטה מיום 29.3.2011 כ"צו בפשיטת רגל".
לאור האמור, ישונה סיווגו של ההליך שבכותרת לערעור בזכות, והמשך הטיפול יהיה בהתאם. המזכירות תתייק החלטה זו בתיקי השופטים שידונו בערעור.
ניתנה היום, כ"ה בתמוז
תשע"א (27.7.2011
(
.
גיא שני
ר ש ם