ע"א 3376/05 ישראל משולם נ. בנק איגוד לישראל בע"מ

א.זוהי בקשה לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן ביום 22.2.05 בת"א 1379/03 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (השופט ברוך). העיכוב מתבקש עד להכרעה בערעור על פסק הדין שהגיש המבקש ביום 5.4.05 לבית משפט זה. בפסק הדין נדחתה בקשת המבקשים לקבלת רשות להתגונן ונפסק כי עליהם לשלם למשיב סך של 3,574,659.7 דולאר ארה"ב בתוספת ריבית, כפי שפורשה בפסק הדין.

ב.המבקש 1 ניהל חשבון בסניף רמת גן של המשיב, במסגרת עיסוקו בענף היהלומים. המבקשת 2 ערבה לחיובי המבקש 1 כלפי הבנק בהתאם לכתב ערבות מתמדת ולהתחייבות ללא הגבלת סכום. המשיב העמיד לרשות המבקש 1, מעת לעת, אשראים והלוואות, שבגינם נותרה יתרת חובה, אותה תבע המשיב מהמבקשים, בצירוף ריבית, במסגרת תובענה בסדר דין מקוצר, שהגיש כנגדם בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 17.2.05 בבש"א 13011/03 ובבש"א 20681/03 בתיק עיקרי ת"א 1379/03 נדחו כאמור בקשות המבקשים למתן רשות להתגונן כנגד התובענה, וכן נקבע כי המשיב רשאי ליטול פסק דין על פי התובענה, וכך נעשה.

ג.המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו. ביום 10.4.05 דחה בית המשפט את הבקשה בקבעו, כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית לטענתם לנזק בלתי הפיך. עוד נקבע כי אין חשש שהבנק לא יוכל לפרוע את הסכומים שיידרשו, היה ויבוטל פסק הדין.

ד.בבקשה שלפני טוענים באי כוח המבקשים כי סיכויי הערעור טובים מאוד, משום שיש באמתחתם הגנה טובה כנגד טענות המשיב, המסתמכת בין היתר על כך, שלטענתם, המשיב לא איפשר להם לעיין בספריו, הפר הסכמים בין הצדדים וקיים הסכמים בחוסר תום לב, הנהלת המשיב ביצעה שינויים ברישומי הבנק באופן פיקטיבי, המשיב גרם להם לנזקים עצומים במעשיו ובמחדליו, במכירת יהלומים שנתפסו שלא כדין, ובביטול ערבות המבקשת 2. עוד נטען, כי מדובר במערכת יחסים חוזית מיוחדת שנתגבשה בינם לבין המשיב כמקובל בענף היהלומים. כן טוענים באי כוח המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן ביצוע פסק הדין יגרום להם לנזק בלתי הפיך, בכך שיביא להתמוטטותם הכלכלית, לאובדן נכסיהם האישיים ולשבירת מטה לחמם, בין היתר, עקב חיובם בסכום הגבוה של תביעה, פגיעה במוניטין שצבר המבקש 1, ושלילתה הצפויה של חברות המבקש 1 בבורסת היהלומים, זאת בעוד שלא צפוי להיגרם נזק מעיכוב הביצוע למוסד כספי איתן כמשיב. בנוסף נטען, כי המבקשים הקימו תשתית ראייתית לחשש לקריסתם הכלכלית, בהציגם תלושי שכר, יתרת חובם בחשבון הבנק, ופירוט נכסיהם המעוקלים לטובת בנק המזרחי.

ה.בתגובתו לבקשה טוען בא כוח המשיב, כי פסק הדין מטיל על המבקשים חיוב כספי בלבד כלפי מוסד בנקאי סולבנטי, ומכאן שאין כל חשש כי לא יהיה ניתן להשיב את המצב לקדמותו. עוד נטען כי, כי המבקשים לא הצביעו על נזקים שיגרמו להם אם לא יעוכב פסק הדין, וכי אין ממש בטענת התמוטטותם הכלכלית, שכן כבר התמוטטו כלכלית פעמיים בעבר. עוד נטען כי סיכויי הערעור קלושים, שכן המבקשים לא הקימו תשתית ראייתית מספקת לטענותיהם כנגד המשיב, וכן, כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב.

ו.(1) עיינתי בבקשה, בתגובה ובנספחיהן.

(2) כידוע, עיכוב ביצועו של פסק דין ניתן ככלל נוכח סיכויים טובים בערעור והעדר אפשרות להשיב מצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין בש"א 2966/96 עטייה נ' עיריית ת"א-יפו פ"ד נ(1) 668, 672 (השופט זמיר) בש"א 219/96 ישקר בע"מ נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ מט(5) 284 (השופט טל). כשהמדובר בחיוב כספי, על המבקש להראות כי לא יהא בידי הזוכה להחזיר לו את כספו אם יזכה בערעור.(גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 8 , 623).

(3) נסיר מן הדרך את נושא השבתו של המצב לקדמותו; הזוכה הוא בנק, ואין טענה כי לא יוכל להחזיר למבקשים את כספם אם תצלח דרכם בערעורם.

(4) בנותר, הטענה הראשונה שיש להידרש אליה היא סיכויי הערעור. הטענה האחרת היא החשש פן יתמוטטו המבקשים כליל אם יהא עליהם לשלם את הסכום שבו חויבו.

(5) באשר לסיכויי הערעור, דומני כי המדובר במשוכה גבוהה שעל המבקשים לחלוף על פניה; כשלעצמי לא השתכנעתי כי הסיכויים גבוהים. משאלת המבקשים היא להיחלץ ולוא חלקית מתשלום חובות גבוהים כל כך, ולמצער לדחות את פרעונם ככל שיוכלו. אך, לב העניין, בסופו של יום, הוא החוב, שהמבקשים לא עמדו בו, ככל הנראה. הטענות האחרות, גם אם יש בהן ממש בזוית זו או אחת ואיני נוקט עמדה בעניין זה, נלוות לכך. אף לא נכנסתי לשאלת ההתנהלות באשר לנכסים משועבדים שמעלה המשיב.

(6) הטענה באשר לסכנה להתמוטטותם של המבקשים ולנזק בלתי הפיך שייגרם להם, אף היא אינה בהירה דיה, שכן כבר בנסיבות דהאידנא, בהקשר חובם לבנק המזרחי ולמשיב, והגשת התביעות, נקלעו – גם לשיטתם – למצב של התמוטטות.

(7) ואולם, כדי שלא לסתום את הגולל על הסיכויים ועל מצבם של המבקשים, כשבבקשת רשות להתגונן עסקינן, אעתר לבקשה חלקית במובן של עיכוב ביצועו של שליש מן החוב שנפסק, וזאת עד להכרעה בערעור, כנגד ערבויות להנחת דעתו של בית המשפט המחוזי באשר לכך. מסופקני, אמנם, עד כמה במצבם הכלכלי הנטען של המבקשים יהא בכך כדי להושיעם, אך חוששני שאין מקום ללכת מעבר לזאת.