פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 3379/06
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המערערים:
1. מרדכי
ברנוביץ
2. אריה ברנוביץ
3. איתן בן ארי
4. יובל בן ארי
5. גדליה בן ארי
6. יהודית בן ארי
7. א.צ ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. יקותיאל
נתנזון, עו"ד
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.3.06
בבש"א 20278/03
בשם המבקשים: עו"ד נדב כנפו
ועו"ד דוד ששון
החלטה
1.בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (בש"א 20278/03, השופטת קרת-מאיר) מיום 5.3.06.
המבקשים הינם מנהלים ובעלי מניות לשעבר של חברת א.צ. ברנוביץ' החזקות והשקעות בע"מ (בפירוק) (להלן – "החברה") . החברה הקימה פרויקט מגורים גדול אשר בנייתו הסתיימה בשנת 1996. המשיב, עו"ד במקצועו, סייע לחברה במכירת הדירות, ובין הצדדים נתגלע סכסוך ביחס לשיעור שכר הטרחה המגיע לו. ביום 17.2.00 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לטובתו, וערעור החברה נדחה בבית משפט זה (ע"א 2622/00 א.צ. ברנוביץ' אחזקות בע"מ נ' נתנזון, תק-על 2002(1) 718). סכום החוב נכון לסוף שנת 2003 עמד על כ- 1.7 מליון ש"ח, ומאחר והליכי ההוצאה לפועל לא צלחו, הגיש המשיב בקשה לפירוק החברה, אשר התקבלה ביום 8.10.03.
בבית המשפט המחוזי טען המשיב כי בעוד שהפרויקט הניב רווחים גבוהים, נהגה החברה להעביר את רווחי הפרויקט לחברה קבלנית קשורה (להלן – " החברה הקבלנית "), כך שהחברה נותרה ריקה מנכסים מהם עשוי היה לגבות את חובו. בהתאם לכך טען המשיב כי מעשי המבקשים עולים כדי ניהול עסק בתרמית ועבירות שנתגלו בפירוק על פי סעיפים 373 ו- 374 לפקודת החברות. המבקשים טענו כי שיטת העבודה בה נקטו הינה חלוקת עבודה לגיטימית בין שתי חברות קשורות.
בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי החברה היתה בעלת הקרקע בעוד החברה הקבלנית, אשר מניותיה הוחזקו בידי בעלי המניות של החברה, ביצעה את הפרויקט בפועל. על פי הסכם בין החברות, התחייבה החברה הקבלנית להעביר לחברה סכום שנתי חסר משמעות בסך של 50,000 ש"ח, אך עם זאת החברה לקחה על עצמה התחייבויות משפטיות משמעותיות, ובין היתר את ההתחייבות לשלם שכר טרחה למשיב. בהחלטה נקבע כי אמנם אין במבנה עבודה זה פסול כשלעצמו, אך המבקשים, עשו במבנה זה שימוש פסול כאשר העמידו את המשיב אל מול חברה ריקה מנכסים תוך שימוש במחסום ההתאגדות.
מטעם זה נקבע כי המבקשים ביחד ולחוד חבים כלפי קופת הפירוק על פי סעיף 374 לפקודת החברות סכום זהה ליתרת שכר הטרחה שהחברה חבה למשיב.
2.בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי נדחתה בערכאה קמא. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקשים לא הצביעו על קושי לקבל את כספם בחזרה באם יזכו בערעורם ואין חשש להעלמת כספים אשר יופקדו בקופת הפירוק. עוד נקבע, כי פירוט מצבם הבריאותי והכלכלי הקשה של המבקשים דווקא הוא מחייב את ביצוע פסק הדין ללא עיכוב, שכן עיכוב כאמור עלול לסכל את גביית החוב בעתיד.
3.בבקשת עיכוב הביצוע שלפנינו טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים, וכי במידה ויזכו בערעור וביצוע ההחלטה לא יעוכב, יגרם להם נזק בלתי הפיך. המשיב סומך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי וכמוהו גם כונס הנכסים הרשמי.
4.דין הבקשה להידחות.
ככלל, פסק דין מבוצע עם הינתנו, והגשת ערעור לא תעכב ביצועו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984). כלל זה יפה במיוחד כאשר מדובר בפסק דין בו נפסק חיוב כספי, אשר יעוכב רק במקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 6146/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל ואח', תק-על 2000(3) 2459 (להלן – "עניין בצלאל" ); ע"א 10570/05 אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' דביר ואח', תק-על 2006(1) 3560). במסגרת השאלה האם לעכב את ביצוע פסק הדין, על בית המשפט לבחון תחילה האם הערעור אינו משולל יסוד (עניין בצלאל;
ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן ואח' , תק-על 2005(4) 2166), ובאם נמצא כי כך הוא, יבחן בית המשפט האם יהיה זה מן הנמנע, או לכל הפחות קשה מאד, להשיב את המצב לקדמותו באם תדחה הבקשה ויתקבל הערעור, וכן יבחן את מאזן הנזקים והנוחות בין הצדדים באם תתקבל או תידחה הבקשה (בש"א 3158/91 שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה (5) 499, 504).
בענייננו, אף אם נניח לצורך הענין, ומבלי לנקוט עמדה בענין זה, כי ערעורם של המבקשים אינו משולל יסוד, הרי שמאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לעבר ביצועו של פסק הדין לאלתר, ואני מאמצת לענין זה את הכרעת בית המשפט המחוזי על נימוקיה. מחד, אף אם יתקבל הערעור, לא יהיה קושי בהשבת הכספים שישולמו ובהשבתם למבקשים, משהם יופקדו בקופת הפירוק וחלוקתם תיעשה בפיקוח הכנ"ר ובית המשפט. מצד שני, מצבם הכלכלי של המבקשים, על פי טענתם הם, אינו טוב. עובדה זו מחזקת את הצורך בביצוע מיידי של פסק הדין, מחשש שמא תיפגע יכולתם של המבקשים לעמוד בחיוביהם בעתיד (ע"א 1819/03 ש.ר.ב. (בי"ח מעיני הישועה) נ' אברהם ואח' , תק-על 2004(4) 404). אין להתעלם מטענת המבקשים כי ביצוע פסק הדין לאלתר עלול לפגוע בהם מבחינה כלכלית, אף כי לא הביאו ראיות ממשיות לענין זה. אולם מקרה זה נכנס לגידרו של הכלל לפיו הזוכה מפסק דין זכאי ליהנות מפרי זכייתו, ואין הוא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים עיכוב ביצועו.
הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
המבקשים ישלמו למשיב 1 את הוצאות הבקשה בסכום של 10,000 ₪.
ניתנה היום, ט"ו בתמוז תשס"ו
(11.7.06).
ש ו פ ט ת