פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3379/18
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המערערת:
שמח שאדי בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. חברת דקור - רהיט (2000) 1989 בע"מ
2. עו"ד מור נרדיה
3. עו"ד ליזה חדש
4. אלבר שירותי מימונית בע"מ
5. יוסף אלקובי
6. עובדי חברת דקור רהיט (2000) 1989
בע"מ
7. בנק הפועלים בע"מ
8. אפמא קפיטל בע"מ
9. חברת ויתניה בע"מ
10. חברת פדקו נדל"ן בע"מ
11. בר עמי (1990) בע"מ
12. עניר פלאר נדל"ן בע"מ
13. אבן ירקן בע"מ
14. רב בריח (08) תעשיות בע"מ
15. הכונס הרשמי - מחוז באר שבע
והדרום
16. י.א דקור תעשיות 2013 בע"מ
17. אלקטרה מוצרי צריכה (1951)
בע"מ
בקשה מיום
17.7.2018 לקיום דיון דחוף
החלטה
לאחר בדיקת העניין הגעתי לכלל מסקנה כי מקרה זה אינה בא בגדר אותם מקרים יוצאי דופן בהם ראוי להורות על קביעת מועד דיון דחוף, מחוץ לסדר הרגיל (דבר אשר מוביל, פעמים רבות, לדחיית הדיון בהליך אחר הממתין אף הוא לתורו להישמע). אכן, בהרבה מן ההליכים הערעוריים ניתן להעלות חשש לנזקים כאלה ואחרים אשר עשויים להיגרם כתוצאה מחלוף הזמן, ואולם למרבה הצער העומס על יומנו של בית המשפט אינו מאפשר לשמוע את כולם תוך פרק זמן קצר. אף לא למותר לציין כי כב' השופטת י' וילנר, אשר ביום 15.5.2018 החליטה לדחות את בקשת המערערת לעיכוב ביצוע, ציינה ש"הכלל הוא כי אין הצדקה לעכב מימוש נכס מקרקעין המשמש למטרות מסחר אלא במקרים חריגים, שכן הנחת המוצא היא כי הליכי מימוש אלה אינם מובילים לתוצאות בלתי הפיכות, וכי ניתן לכמת את הנזק, ככל שייגרם, באמצעות פיצוי כספי". נימוק זה רלוונטי אף לסוגיית מועד הדיון, ושוקל לעבר דחייתה של הבקשה.
התוצאה היא כי הבקשה לקביעת מועד דיון דחוף נדחית, והיומן יקבע את התיק לדיון על פי הסדר הרגיל.
ניתנה
היום, ז' באב התשע"ח (19.7.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם