ע"א 3529/22 פלוני נ. פלוני

1.

בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' נבון ) ניתן ביום 6.2.2022 צו ארעי האוסר על המבקש להטריד את המשיבה 1 (להלן: הצו ו- המשיבה , בהתאמה ), וזאת מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.

2.

ביום 26.4.3033 הגיש המבקש בקשה לפסילת המותב שהורה על מתן הצו, ובהחלטה מיום 10.5.2022 נדחתה בקשת הפסילה על-ידי בית משפט השלום. בהמשך לכך, ביום 24.5.2022 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה האמורה לבית משפט זה (להלן: ערעור הפסלות ), ובצדו בקשה למתן פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה, היא הבקשה שלפניי.

טענות הצדדים

3.

המבקש מציין בבקשתו כי לפי תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות ) ותקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א ), המגיש ערעור מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה. לטענת המבקש, יש להחיל את הפטורים האמורים אף כאשר מדובר בערעורים על החלטות בבקשות לפסילת מותב הדן בהליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. בתוך כך, נטען כי הפרשנות לה טוען המבקש עולה בקנה אחד עם לשון הדין והתכליות שביסודו, וכי אין מקום להבחנה בין סוגים שונים של החלטות הניתנות במסגרת הליך המתנהל מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, ובין הערעורים על החלטות אלה, לעניין החיוב בתשלום אגרה והפקדת ערובה.

4.

המשיבה מתנגדת לבקשה. בתשובתה נטען כי בתקנות האגרות נקבע כי בגין ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט תשולם אגרה בסך של 1,027 ש"ח, וזאת מבלי להבחין בין סוגי ההליכים שבמסגרתם הוגשה בקשת הפסלות מושא הערעור. עוד נטען, כי ממילא הליך פסלות שופט אינו הליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, אלא מדובר בהליך המעוגן בסעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), ואף משום כך אין להחיל את הפטור מתשלום אגרה ואת הפטור מהפקדת ערובה על בקשות או ערעורי פסלות שופט. לטענת המשיבה, אף שיקולי מדיניות ותכליות הדינים הרלוונטיים תומכים בחיוב המבקש בתשלום אגרה ובהפקדת ערובה.

5.

המדינה, אשר הגישה אף היא תשובה לבקשה לפטור מאגרה, וזאת בהתאם להחלטת כב' הרשמת ש' עבדיאן מיום 28.6.2022, מתנגדת לבקשה. בתשובת המדינה נטען כי הערעור דנן הוא ערעור על החלטת פסלות שופט, ומשכך, ובהתאם לתקנה 20(31) לתקנות האגרות, על המבקש לשלם אגרה בסך של 1,027 ש"ח, וזאת ללא תלות בשאלת מהות ההליך העיקרי שבמסגרתו התבקשה בקשת הפסלות. המדינה מוסיפה כי ממילא פטור מתשלום אגרה בתובענה או ערעור לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת חל רק ביחס למגיש הבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת, וזאת על מנת ליתן מענה מהיר ויעיל למגישי הבקשה, מתוך הבנת הרגישות הכרוכה בהליך זה. גם מטעם זה, כך נטען, אין להחיל את הפטור מתשלום האגרה בעניינו של המבקש, מאחר שלא הוא זה שהגיש את הבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, אלא מי שהצו הוצא נגדו.

דיון והכרעה

6.

הבקשה דנן מעוררת את השאלה הבאה: האם בעל דין המגיש ערעור על החלטה בבקשה לפסלות שופט, אשר ניתנה במסגרת הליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, פטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון?

בפתח הדברים אציין כי סוגיה דומה התעוררה ונדונה בעבר במסגרת ע"א 6898/08 פלוני נ' פלונית , פסקה 8 (21.1.2019) (להלן: עניין פלוני ), וזאת ביחס להליך המתנהל לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991. ואולם, מאחר שמאז שניתנה ההחלטה האמורה בעניין פלוני השתנו הדינים הרלוונטיים (תקנות האגרות הרלוונטיות תוקנו ותקנות סדר הדין האזרחי הרלוונטיות השתנו אף הן במסגרת הרפורמה בסדר הדין האזרחי), מצאתי לשוב ולהידרש לשאלה האמורה בהרחבה בהתייחס למסגרת הנורמטיבית העדכנית. כפי שיובהר להלן, השינוי בדינים הרלוונטיים לא הוביל לשינוי בפסיקה העקרונית שנקבעה בעניין פלוני , והוא אף תומך בה ביתר שאת.

החיוב בתשלום אגרה

7.

עיון בתקנות האגרות מעלה כי שתי הוראות עשויות להיות רלוונטיות לצורך הכרעה בשאלה הנדונה, כלהלן:

(1) תקנה 2(א) לתקנות האגרות ביחד עם פרט 31 לתוספת לתקנות האגרות (להלן: התוספת ) קובעת כי המביא ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט ישלם אגרה בסך של 1,027 ש"ח.

(2) תקנה 20(30) לתקנות האגרות קובעת כי לא תשולם אגרה בעד " תובענה או ערעור לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, או לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 ".

8.

על-מנת להכריע בשאלה הפרשנית – איזו מבין הוראות הדין חלה על ענייננו יש להידרש ללשונן, לתכליתן ולכללי ההכרעה בין דינים סותרים. כפי שיובהר, אני סבורה כי השיקולים השונים מוליכים למסקנה שבערעור על החלטת פסלות שופט אשר ניתנה במסגרת הליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, יש לפטור את המערער מתשלום אגרה.

9.

מבחינת לשון

התקנות , נראה כי שתי האפשרויות שהוצגו יכולות לחול בענייננו. כך, סעיף 2(א) לתקנות האגרות בצירוף פרט 31 לתוספת קובע כי המביא ערעור על "החלטה בעניין פסלות שופט" ישלם אגרה בסך של 1,027 ש"ח. במקרה הנדון, ערעורו של המבקש נסב על החלטה בעניין פסלות שופט – ומשכך, מבחינה לשונית, ניתן להחיל את הוראות התקנות האמורות.

10.

כמו כן, לשיטתי, מבחינה לשונית, גם תקנה 20(30) לתקנות האגרות יכולה לחול בענייננו. תקנה זו קובעת פטור מתשלום אגרה בעד "תובענה או ערעור ... לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת". אמנם כן, האפשרות להגיש ערעור על החלטת פסלות מעוגנת בסעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט, ומשכך לכאורה אין המדובר בערעור המוגש מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, אלא בערעור המוגש מכוח חוק בתי המשפט. ואולם, נראה כי לשון הביטוי "תובענה או ערעור לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת" יכולה לכלול בתוכה אף תובענה או ערעור המוגשים בהליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת , ולא לצמצם עצמה אך לתובענות וערעורים אשר עצם האפשרות להגישם מעוגנת בחוק מניעת הטרדה מאיימת עצמו.

11.

אמנם כן, נראה כי מבחינה לשונית , החלתה של תקנה 2(א) לתקנות האגרות בצירוף פרט 31 לתוספת על ענייננו פשוטה יותר מהחלתה של תקנה 20(30) לתקנות האגרות. ואולם, מאחר שכפי שהובהר לעיל, לשיטתי לשונה של תקנה 20(30) לתקנות האגרות לכל הפחות יכולה לסבול את המשמעות שלפיה תחולתה משתרעת אף על תובענה או ערעור המוגש בהליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, הרי שיש להוסיף ולבחון את תכליותיהם של הדינים האמורים, ואת השאלה מהי התקנה שהחלתה במקרה הנדון תוביל למימוש התכליות הרלוונטיות באופן המיטבי (ראו והשוו: בג"ץ 7620-19 לרר נ' רשות מקרקעי ישראל , פסקה 13 (3.7.2022); ע"א 5883/18 מנהל מיסוי מקרקעין חדרה נ' PIV BV , פסקה 24 (2.12.2019)).

12.

מהן התכליות הרלוונטיות במקרה הנדון?

תכליתו של חוק מניעת הטרדה מאיימת היא להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו (ראו: סעיף 1 לחוק מניעת הטרדה מאיימת). תכליתו של הפטור מתשלום אגרה בעד תובענה או ערעור המוגשים במסגרת הליך המתנהל לפי החוק האמור היא להקל על הגישה לערכאות של הסובלים מהטרדה מאיימת ולאפשר מתן סעד דחוף של הגנה, ללא חסמים כלכליים (ראו: עניין

פלוני , פסקה 8).

13.

יש להדגיש כי בעוד שבעבר הפטור מתשלום אגרה ניתן אך בידי יוזם

ההליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, הרי שבתיקון מספר 2 משנת 2011 נקבע נוסח רחב יותר בגדרו נקבע כי הפטור יינתן בעד כל תובענה או ערעור המתנהלים לפי החוק האמור, וזאת ללא קשר לזהות מגיש התובענה או הערעור. בהקשר זה ציינה נציגת משרד המשפטים, הגב' לירון בנית ששון, בדיון שנערך ביום 10.1.2012 בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כלהלן:

"לגבי תקנה 20 (31)- למעשה מחקנו את 19(9) כי היא היתה מצומצמת יותר והיא בעצם ביקשה לתת פטור רק למי שמגיש בקשה למתן צו הגנה, או בקשה למניעת הטרדה מאיימת. אנחנו מבקשים להרחיב ולהתאים לנוסח שקיים כבר בתקנות בתי המשפט לענייני משפחה (אגרות) ולקבוע שכל מי שמגיש תובענה לפי חוק זה, זאת אף מגיש הבקשה ערעור על החלטת בית המשפט יהיה פטור מאגרה. המצב הקיים היום הוא רק מי שמגיש בקשה למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה או בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת, לא משלם. אנחנו מבקשים להרחיב ולומר שכל מי שמגיש תובענה, כלומר, גם אם אחר כך מוגש ערעור על ידי בן הזוג, לדוגמה - אם זו אישה שנפגעה, ואחר כך בן הזוג רוצה לערער על ההחלטה, שגם הוא יהיה פטור מתשלום האגרה, ולא רק מי שהגיש את הבקשה " (ההדגשה הוספה).

הטעם למתן הפטור מתשלום אגרה גם למי שהצו למניעת הטרדה מאוימת מופנה נגדו הוא, ככל הנראה, להקל גם עליו את הגישה לערכאות, וזאת לנוכח אופי הסעדים שמעניק החוק, אשר עשויים לפגוע בחירויות הנתבע (ראו סעיף 5(א) לחוק מניעת הטרדה מאיימת; והשוו: עניין פלוני , פסקה 8).

14.

מכל האמור לעיל עולה, כי מחוקק המשנה מצא לפטור את בעלי הדין מתשלום אגרה בגין תובענה או ערעור המוגשים בגדרי הליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת (כמו גם החוק למניעת אלימות במשפחה), וזאת על-מנת להעניק הגנה דחופה לתובע מצד אחד ולהגן על זכויותיו של הנתבע מצד שני, מבלי שחסמים כלכליים ימנעו זאת.

15.

האם חיוב בתשלום אגרה בגין ערעור על החלטת פסלות שופט בהליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת עולה בקנה אחד עם מימוש התכלית האמורה? אני סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

16.

כאמור, הפטור מתשלום אגרה נועד לאפשר גם לבעלי דין מעוטי יכולת גישה לערכאות לשם קבלת ההגנה שמעניק להם חוק מניעת הטרדה מאיימת, וזאת בשים לב לדחיפות המאפיינת מקרים אלו. בעל דין כאמור אשר היה פטור מתשלום אגרה בעת הגשת הבקשה למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, ומבקש לפסול את המותב שדן בעניינו, עלול לעמוד בפני חסם כלכלי למיצוי זכויותיו הדיוניות אם ייאלץ לשלם אגרה בעת הגשת הערעור על החלטת הפסלות. במצב דברים זה, נראה שתכלית תקנה 20(30) לתקנות האגרות תסוכל. כך גם כאשר הנתבע בהליך (מי שהצו הוצא נגדו) הוא זה המבקש לערער על החלטת פסלות שניתנה בגדרי ההליך, אך נדרש לשלם אגרה, וזאת בשים לב לסעדים החריגים הניתנים במסגרת חוק זה, כאמור לעיל.

בעניין זה נפסק בעניין פלוני , בהתייחס לחוק למניעת אלימות במשפחה, כי:

"לשם השגת התכלית שביסוד הפטור מאגרה בהליכים לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, שהינה מתן גישה קלה ומהירה לבית המשפט, ראוי לראות גם את הליך הפסלות והערעור עליו כחלק מן ההליך העיקרי לצרכי הפטור מאגרה. אם ראוי שלא להקשות על בעל הדין בהליך העיקרי המתנהל לפי החוק, אין להקשות עליו גם במסגרת ההליך 'הלוויני' של פסלות שופט. לבעל הדין עומד אינטרס לגיטימי לברר גם טענות בקשר לכשירותו של המותב. לכן יש לאפשר לו לברר גם את השאלה המקדמית בדבר כשירותו של המותב ללא חסם כלכלי בדמות אגרת משפט. הסעדים החריפים אותם מוסמך בית המשפט ליתן במסגרת החוק תומכים גם הם במסקנה כי אין להקשות עם מי שמבקש להשיג על עצם כשירותו של בית המשפט. יש לפתוח איפוא את דלתות בית המשפט גם בפני ערעורי פסלות ללא גביית אגרה. יוער כי עצם העובדה כי הערעור אינו מוצדק לגופו אינה משנה ממהותו של הערעור ככזה. ערעור על החלטה בעניין פסילת שופט נותר כזה גם אם הוא ערעור סרק ודינו לדחיה" (עניין פלוני , פסקה 9).

דברים אלה יפים אף לענייננו, והם נכונים ביתר שאת שעה שמחוקק המשנה שינה את נוסח התקנות שהיו בתוקף בעת שניתן פסק דין פלוני , ולמעשה הרחיב את הפטור מתשלום אגרה הניתן במסגרת ההליכים המתנהלים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת והחוק למניעת אלימות במשפחה.

עוד אציין בהקשר זה, כי אף בהליכים פליליים, הכלל הוא כי הגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט אינה טעונה תשלום אגרה (בשג"ץ 6470/09 פלד נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (11.9.2011); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 341 (2006)). עובדה זו תומכת במסקנה שלפיה מחוקק המשנה לא מצא לנכון לנתק את הקשר והזיקה בין הבקשה לפסלות שופט לבין ההליך העיקרי שבגדרו היא הוגשה לעניין החיוב בתשלום אגרה.

17.

סיכום הדברים עד כה מעלה כי מתן פטור מתשלום אגרה בעד ערעור על החלטת פסלות שופט אשר ניתנה בהליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, עולה בקנה אחד עם תכליותיו של החוק האמור ועם תכליות תקנה 20(30) לתקנות האגרות.

18.

האם מתן הפטור האמור פוגע בתכליות התקנה שלפיה המביא ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט ישלם אגרה בסך של 1,027 ש"ח? נראה כי התכלית של תקנה זו היא התכלית הכללית העומדת בבסיס הדרישה לתשלום אגרת בית משפט – מימון השירות המשפטי ומניעה של הגשת תביעות סרק וניצול לרעה של ההליך המשפטי (ראו למשל: בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט

(11.5.2011)). אמנם כן, מתן הפטור מתשלום אגרה במקרה הנדון עלול לפגוע במידה מסוימת בתכלית כללית זו. ואולם, במקרים המתאימים מחוקק המשנה העדיף לקדם תכליות ספציפיות אחרות המתנגשות עם התכלית הכללית האמורה, ולפטור בעלי דין המגישים הליכים מסוגים מסוימים מתשלום אגרה (ראו: תקנה 20 לתקנות האגרות). המקרה הנדון הוא דוגמה לכך, ומשכך, על אף הפגיעה המסוימת בתכלית הכללית האמורה, יש להורות על מתן הפטור המאפשר את מימושן של התכליות הספציפיות עליהן עמדתי לעיל (על העדפתו של דין ספציפי על-פני דין כללי סותר, ראו: ע"א 8783/14 צ.א.ג תעשיות בע"מ נ'

פקיד שומה תל אביב , פסקה 24 (23.8.2016); והשוו: ער"א 6571/21 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ – סניף אשדוד , פסקה 6 (11.10.2021); ע"א 5835/21 סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ – סניף אשדוד , פסקה 6 (30.9.2021)).

19.

לנוכח כל האמור לעיל, אני סבורה כי במקרים שבהם מוגש ערעור על החלטת פסלות שופט בהליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, יש להחיל את תקנה 20(30) לתקנות האגרות, ולפטור את מגיש הערעור מתשלום אגרה.

הפקדת ערובה

20.

שונים הם הדברים בכל הנוגע לשאלת החיוב בהפקדת ערובה במקרה הנדון. לטענת המבקש, סוגיה זו מוסדרת בפרט 37 לתוספת השלישית לתקסד"א (להלן: התוספת השלישית ), הקובע כי בערעור לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת פטור מגיש הערעור מהפקדת ערובה. ואולם, פרט 37 מתייחס אך ורק לערעור המוגש לבית המשפט המחוזי , כפי שעולה מהכותרת המופיעה בראש הטבלה, והוא אינו חל בהליכים המוגשים לבית משפט זה.

21.

התוספת השלישית מתייחסת לערובה שיש להפקיד במסגרת הליכים המתנהלים בבית המשפט העליון במסגרת פרטים 31-1, ומתוכם רלוונטיים לענייננו שני פרטים: פרט 3 אשר קובע כי בערעור על החלטת פסלות לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט יש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח; ופרט 12 אשר קובע כי בבקשת רשות ערעור לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת יש להפקיד ערובה בסך של 3,000 ש"ח.

22.

עינינו הרואות כי במקרה זה לשון התקנות אינה מאפשרת פרשנות אשר תממש את התכלית בדבר הסרת חסמים כלכליים מאלו הניגשים לערכאות בהליכים לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. מובן כי ערעור על פסלות שופט אינו בא בגדר הביטוי המפורש "בקשת רשות ערעור", ומשכך לא ניתן להחיל את פרט 12 לתוספת השלישית על ענייננו, ויש להחיל את פרט 3 הקובע כי בערעור על החלטת פסלות שופט יש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח, וזאת אף אם ההחלטה ניתנה במסגרת הליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת.

23.

בהקשר זה אציין כי התכליות העומדות בבסיס החיוב להפקיד ערובה שונות הן מהתכליות הציבוריות העומדות בבסיס החיוב לשלם אגרה, עליהן עמדתי לעיל, שכן הערובה נועדה להגן על אינטרסים פרטניים של בעל הדין שנגדו מופנה ההליך המשפטי (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (11.10.2007); בש"א 240/18 כוכבי נ'

עיריית רחובות , פסקה 5 (11.1.2018)). ייתכן כי לנוכח התכליות השונות נמנע מחוקק המשנה ממתן פטור מהפקדת ערובה (או למעצר קביעת סכום מופחת לערובה) במקרים מסוגו של המקרה הנדון, וייתכן כי מחוקק המשנה לא נתן דעתו למקרה ייחודי זה.

24.

כך או כך, בהיות לשון הדין ברורה ומפורשת, אין אלא לקבוע כי בערעור על החלטת פסלות שופט יש להחיל את פרט 3 לתוספת השלישית ולהפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח, וזאת אף אם ההחלטה ניתנה במסגרת הליך המתנהל לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת.

25.

טרם סיום אעיר כי אני ערה לכך שהתוצאה אליה הגעתי, המתחייבת לנוכח לשון התקנות, מסכלת במידה מסוימת את התכלית עליה עמדתי לעיל, בדבר הסרת חסמים כלכליים מהליכים שעניינם מתן סעדים דחופים מעין אלה הניתנים בגדר חוק מניעת הטרדה מאיימת. ואולם, ייתכן כי התרופה לקושי האמור תהא במימוש זכותו של המערער על החלטת פסלות לבקש פטור פרטני מהפקדת ערובה או הפחתתה, וזאת בהתאם לתקנה 135(ב) לתקסד"א ולכללים הקבועים בפסיקה בעניין זה.

מן הכלל אל הפרט

26.

לאור כל האמור לעיל, המבקש פטור מתשלום אגרה, אך נדרש להפקיד ערובה בסך של 15,000 ש"ח, בהתאם לפרט 3 לתוספת השלישית.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.