פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
3645/21 -
ג'
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
אלכסנדר אברמוב
נ ג ד
המשיב:
מנהל תחנת המכס והמע"מ
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' וינשטיין) מיום 8.4.2021
בע"מ 40228-02-19
בשם
המערער:
עו"ד
שלומי שדה
החלטה
1.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה ערעור על החלטת המשיב מיום 17.1.2019, בה דחה את השגתו על שומת מס תשומות בסך של כ-470,000 ש"ח שהוצאה לו ביחס לתקופה שמחודש אוקטובר 2012 ועד חודש יולי 2017 (ע"מ 40228-02-19). ביום 8.4.2021 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת א' וינשטיין ) את הערעור, וחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך של 75,000 ש"ח.
2.
ביום 18.5.2021 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש לבית משפט זה. ביום 25.6.2021, לאחר שהוגשה תשובת המשיב, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע כי המבקש אינו עומד באף אחד מהתנאים הקבועים בדין לצורך עיכוב ביצוע של פסק דין, לא כל שכן פסק דין כספי כאשר הצד הזוכה הוא המדינה.
3.
ביום 25.5.2021 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בהתאם להחלטת רשמת בית משפט זה מיום 22.6.2021 ולארכות שניתנו בהסכמת המבקש, על המשיב להגיש את תשובתו לערעור עד ליום 17.2.2022.
4.
כעת מונחת לפנַי בקשה שהגיש המבקש ביום 27.12.2021 "לעיכוב הליכים מנהליים הננקטים ע"י המשיב בד בבד עם ניהול ההליכים המשפטיים והליך הערעור... ובקשה למתן צו להשבת רכבו של המערער...". במסגרת הבקשה טוען המבקש כי סבר שלאחר דחיית בקשתו לעיכוב ביצוע, המשיב יפעל לביצוע פסק הדין באמצעות הליכי הוצאה לפועל, אולם התברר לו כי המשיב בחר לנקוט בהליכי ביצוע מנהליים. לטעמו של המבקש, מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד המשיב, אשר מנצל לרעה את ההסכמות הקולגיאליות שהעניק לו המבקש לצורך הגשת תשובתו לערעור, ופועל במקביל למימוש פסק הדין בהליכים פוגעניים. המבקש מציין כי עד כה הטיל המשיב עיקול על חשבון הבנק שלו וכן עיקולים נוספים, שיש בהם כדי לפגוע בכבודו ולמנוע ממנו לבצע פעולות בנקאיות בסיסיות. המבקש הוסיף כי בימים האחרונים המשיב נקט נגדו בהליך נוסף ופוגעני, בו נשלחו לביתו בשעות הבוקר גורמים לצורך עיקול רכבו. גורמים אלה הטילו אימה על בתו, נהגו בו בחוסר רגישות ובחוסר כבוד ואף איימו עליו. בנסיבות אלה ביקש המבקש כי יעוכבו ויבוטלו ההליכים המנהליים המתנהלים נגדו. לגישתו, ביטול ההליכים כאמור לא יגרום כל נזק למשיב או לאינטרס הציבורי.
5.
דין הבקשה להידחות. בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה כאמור על ידי בית המשפט המחוזי ביום 25.6.2021. משמעות הדבר היא כי המשיב רשאי לפעול לביצוע פסק הדין, ללא הגבלה על דרכי הביצוע. טענות המבקש כעת, המופנות נגד אופן מימוש פסק הדין, מבקשות הלכה למעשה לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי האמורה. משכך, המקום להעלותן היה במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (שהמועד להגשתה חלף זה מכבר), ולא באמצעות הגשת בקשה חדשה לבית משפט זה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.
6.
יצוין כי אף אם היה המבקש נוקט בהליך הדיוני הנכון ומגיש בקשת רשות ערעור כאמור, לא היה כל מקום להיעתר לה. הכלל הוא שבעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; ראו גם לדוגמה: ע"א 3714/20 אזריה נ' מנהל מע"מ נצרת , פסקה 9 (25.11.2021)). קל וחומר שעה שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי כאשר המדינה היא הזוכה (ראו לדוגמה: ע"א 8150/11 חב' ש.י סימון אחזקות בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד , פסקה 7 (4.4.2012)).
לא מצאתי אפוא כי יש בטענות המבקש כדי להצדיק הגבלה של זכות המשיב לממש את פסק הדין.
הבקשה נדחית.
ניתנה
היום, כ"ד בטבת התשפ"ב (28.12.2021).
ש ו פ ט