ע"א 3731/00 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ. עיטל זילברשלג

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט נ' ממן) מיום 1.5.00, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 785/98.

1.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת, תביעה כנגד אל על (המערערת), וכן בקשה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית. דיון בבקשת המשיבה לאישור התובענה כייצוגית ובבקשת המערערת למחיקה ולדחיה על הסף של התובענה והבקשה נקבע ליום 9.9.99. עם זאת, כבר ביום 11.8.99, נתן בית המשפט החלטה לאשר את התביעה כתובענה ייצוגית ולדחות בקשת המערערת, בטרם התקיים הדיון ובטרם נחקרו המצהירים. בדיון שהתקיים ביום 9.9.99 הציע בית המשפט לצדדים לבטל את ההחלטה שניתנה טרם זמנה. בא כח המערערת הודיע כי יתן תשובתו להצעת השופט בתוך 30 יום. ביום 20.10.99 הגישה המערערת בקשה בהסכמה, לביטול ההחלטה. בנוסף, הוגשה מודעה מטעם המערערת, בה נכתב: "מבקש ב"כ אל על להודיע לבית המשפט הנכבד, שאל על תבקש, כי תביעה זו תתברר בפני שופט אחר... לאור האמור תבקש אל על מכבוד בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בתיק זה". ביום 10.11.99 נתן השופט החלטה המבטלת את החלטתו לאשר את התובענה כייצוגית. ביום 21.11.99 נתן השופט החלטה הדוחה את שנחזה כבקשת הפסלות. המערערת הגישה בקשה לביטול החלטת השופט, בעניין הפסלות, שכן לטענתה עדיין לא ביקשה כלל פסלותו, אלא רק הודיעה על כוונתה העתידית לעשות כן, עת תבוטל ההחלטה שאישרה את התביעה כתובענה ייצוגית. לפיכך, גם לא פורטה ונומקה בקשתה. השופט, בהחלטתו מיום 15.12.99 דחה את בקשת הביטול. הוא קבע, כי מנוסח המודעה עלה בבירור, כי המערערת מבקשת מבית המשפט לפסול את עצמו. גם עילת הפסילה נדונה בישיבה קודמת, והייתה ידועה לכל.

2.

בעקבות החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה (ע"א 1226/00). בפסק הדין מיום 27.03.00 קבעתי כי,

"כתב הערעור, שלא כמודעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי..., מפרט באריכות את נימוקי המערערת לפסילתו של השופט. נימוקים וטענות אלו, לא היו, ככל הנראה, במתכונתם זו בפני היושב בדין, עת נתן החלטתו בעניין הפסלות... מכאן שטיעונים אלה מועלים לפנינו לראשונה. לפיכך, אני מורה, ומבלי להביע כל עמדה לגופו של עניין, כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי, כדי שיתאפשר לצדדים לטעון לגוף טענת הפסלות".

3.

בעקבות פסק דין זה הגישה המערערת בקשה מפורטת לפסילתו של בית המשפט. בבקשה טוענת המערערת כי מתן החלטה טרם שמיעת הצדדים מצביעה על כך שדעתו של השופט הייתה מוכרעת מראש, מבלי שיכולה הייתה מערערת לשנותה במסגרת הדיון. עסקינן בהחלטה לאישור תובענה ייצוגית. אמנם החלטת בינים היא, אלא שבמקרה דנן, כשהתביעה האישית היא על סך 90 ש"ח, והתובענה הייצוגית מוערכת בסך של 230,387,587 ש"ח, הרי מדובר בהכרעה רבת חשיבות. כמו כן, טענה המערערת כי גם מהחלטת בית המשפט לאשר התובענה הייצוגית - אותה החלטה שבוטלה בשלב מאוחר יותר - ניתן ללמוד כי דעתו של השופט הוכרעה, כך שלא ניתן עוד לשנות דעתו. קביעותיו בהחלטה האמורה היו נחרצות, עקביות וחד משמעיות. כל אלה מלמדים כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" ומטעם זה יש מקום לפסילתו. כמו כן, במסגרת הדיון אמר בית המשפט כי:

"ההחלטה הושתתה בעיקרה על טיעונים משפטיים, שלהערכת בית המשפט החקירות של התצהירים הן משניות ביחס לשאלות המשפטיות וכי לנגד עיני בית המשפט עמד חומר בכתב שהגישו הצדדים, כך שמה שהיה חסר למתן ההחלטה הוא השלמת הטענות".

התבטאות זאת, טענה המערערת, מלמדת אף היא כי ננעלה דעתו של בית המשפט. המשיבה בתגובתה טוענת כי הלכה היא שאין בעובדה שהשופט טעה במתן ההחלטה המוקדמת, כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. כמו כן, החלטתו, אותה מציגה המערערת כחד צדדית, מגלה גם התייחסויות המחמירות עם המשיבה. לעניין התבטאות בית המשפט על משניות התצהירים, טוענת המשיבה כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית מוכרעת על בסיס הנטען בכתב התביעה ובבקשה לאישור, לפיכך חקירת המשיבה, היא אכן בעלת חשיבות משנית.

4.

בית המשפט בהחלטתו מיום 1.5.00 דחה את בקשת הפסילה. הוא קבע כי משיזם הוא את ביטול ההחלטה, ומשלא נפגעה זכות טיעון של המערערת, אין מקום לטענה כי בית המשפט לוקה במשוא פנים בניהול המשפט. כמו כן, קבע בית המשפט, כי הגם שניתנה החלטה מוקדמת, הרי שבית המשפט מסוגל להשתכנע אחרת אם יסתבר בחקירה הנגדית כי עובדות המקרה שונות מאלו עליה נסמכה ההחלטה המוקדמת. לפיכך אין יסוד לטענה כי "ננעלה דעתו" של בית המשפט ואין "חשש ממשי למשוא פנים".

5.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערת חוזרת על טענותיה בבקשת הפסילה, ומוסיפה, כי משעה שניתנה ההחלטה המוקדמת, מונחות ההכרעות שבה כהנחות יסוד שעל המשיבה הנטל להפריכם, וזאת בניגוד למצב הדברים הראוי בו פתוח בית המשפט כ"לוח חלק" לטיעוני הצדדים. המערערת צירפה לערעור בקשה לטעון בעל פה, בנוסף לכתבי הטענות שהגישה. בנסיבות העניין, ומשטענותיה פורטו באריכות בבקשה לבית המשפט קמא, ובערעור שבפני, דינה של הבקשה להידחות. גם המשיבה בתגובתה, חוזרת על טענותיה מכתב התשובה לבקשת הפסילה, ומבקשת כי הערעור ידחה.

6.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. לא אחת נפסק בבית משפט זה, שאין בעצם העובדה כי על בית משפט מוטל להכריע בעניין שנתן בו הכרעה מוקדמת, כדי לגרום, מניה וביה, לפסילתו של בית המשפט. כך הוא כאשר נדרש בית המשפט להכריע בהליך עיקרי, לאחר שדן בהחלטת בינים (ע"א 6447/96 אחים שרבט נ' משרד הבינוי והשיכון (טרם פורסם); ע"א 8304/96 יורם גלובוס נ'

Melchers L.t.d N.V.

(טרם פורסם)). כך הוא גם כאשר מדובר בעניין אשר הוחזר על ידי ערכאת הערעור אל בית משפט קמא, בצירוף הנחיות (ע"א 990/96 ד"ר דבורה כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם); ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ נ' ד.ב. שירותי תיירות בע"מ (טרם פורסם)). זאת ועוד: לא מכבר קבעתי בפרשה הדומה לזאת שבפנינו, כי מתן פסק דין שניתן בטרם עת, ובוטל על ידי בית המשפט שהכיר בטעותו, גם בו אין כדי לבסס עילה לפסילתו של בית המשפט מליתן פסק דין חדש, כשתגיע לכך העת ( ע"א 1149/00 אלון נ' דולב (טרם פורסם); ראו גם: ע"א 1860/97 מרבק בית מטבחיים בע"מ נ' אלי מזרחי (לא פורסם)). אכן, אין די בכך שעל בית המשפט לדון מחדש באותו עניין בו דן בעבר, או בעניין דומה לו, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט. יש להוסיף ולהראות כי מאותה החלטה מוקדמת, או מנסיבות אחרות עולה גם "חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" ( ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

(טרם פורסם)).

7.

במקרה דנן, נתן בית המשפט החלטה לאשר תובענה ייצוגית, לפני מועד דיון שהיה קבוע לשם חקירת נותני תצהירים מטעם המשיבה. משנתגלה דבר הטעות, ביטל בית המשפט החלטתו. בנסיבות העניין, אין בעצם מתן ההחלטה, כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה, בלתי ניתנת לשינוי, שגיבש השופט טרם נשמעה החקירה הנגדית שתערוך המערערת. כך גם עולה מדבריו של בית המשפט בהחלטתו בבקשה הפסילה. אם יסתבר כי התשתית העובדתית עליה נסמכה החלטתו המוקדמת אינה מבוססת, יוכל ליתן החלטה בהתאם לתשתית העובדתית החדשה שבפניו. נוכח ביטולה של ההחלטה לאשר תובענה ייצוגית, ומתן זכותם הדיונית של המערערים אין חשש ממשי למשוא פנים (והשוו: ע"א 899/95 שמואל ברזל נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מט(1) 854; ע"א 1933/97 קרן היסוד בע"מ נ' המועצה המקומית גבעת שמואל (לא פורסם); ע"א 1016/97 שייקה פייקוב נ' דנה פייקוב-תמיר (טרם פורסם)). גם בדבריו של בית המשפט באשר לחשיבותן של חקירות המצהירים על החלטתו, אין כדי לבסס עילה לפסילתו של בית המשפט. המדובר בדברים שנאמרו לכאורה, במהלך ניהול המשפט (ראו לדוגמה, ע"א 2501/00 עביר אבו כף נ' מוחמד אבו כף (טרם פורסם)), וגם בהם אין כדי להעיד על חשש ממשי למשוא פנים. מטעמים אלה, דינו של הערעור להידחות.

המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.