פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
3777/00 - א'
בפני:
כבוד
השופטת ד' ביניש
המבקשת
:
קדמת
עדן בע"מ
נגד
המשיב
ה :
פנינה אוחנה
בקשה לעיכוב ביצוע
פסק דין שניתן בבית
המשפט
המחוזי בת"א-יפו מיום 8.5.2000
בת"א
323/93 שניתן על ידי כבוד השופטת
ד'
פלפל
בשם
המבקשת: עו"ד ע' פיק
בשם
המשיבה: עו"ד ע' ישראלי
החלטה
המבקשת היא חברה העוסקת בשיווק נכסי מקרקעין. היא רכשה קרקע באזור שבין גבעת אולגה לקיסריה לצורך מכירת מגרשים באותו שטח; כמו-כן ביקשה להקים בשטח שרכשה גם יחידות נופש סמוכות לחוף הים. המבקשת התקשרה עם המשיבה ועם אחרים לצורך מכירת הקרקעות ויחידות הנופש בפרוייקט. בין הצדדים נתגלע סכסוך: המבקשת טענה, כי המשיבה לא מילאה את חלקה בהסכם, ולכן היא אינה זכאית לדמי עמלה הקבועים בחוזה ביניהם. בעקבות זאת הגישה המשיבה תובענה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו להורות למערערת לשלם את הכספים המגיעים לה. בית המשפט קיבל את התביעה. עם מתן פסק הדין ביקשה המבקשת את עיכוב ביצועו בבית משפט קמא. בית המשפט, בהחלטה קצרה, דחה את הבקשה.
המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובמקביל הגישה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לדבריה, בידי המשיבה ערבות בנקאית בסך 1,397,032 ש"ח, והיא הגישה בקשה למימושה המיידי. טענתה המרכזית של המבקשת היתה, כי בבדיקה שערכה התברר, כי אין למערערת נכסים והכנסות, ולכן קיים חשש, שאם יבוטל פסק דינו של בית משפט קמא, לא ניתן יהיה להשיב את הכספים; המבקשת אף פירטה בהרחבה בבקשתה את הטעויות שנפלו לדעתה בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר מהן ניתן ללמוד על סיכויי הערעור הגדולים.
ביום 26.5.2000 החלטתי, על סמך הבקשה בלבד, על עיכוב מימוש הערבות הבנקאית עד למתן החלטה בבקשה, והוריתי למשיבה להגיב לבקשה. בינתיים הוגשה גם הודעה לבית המשפט מטעם המבקשת לפיה הערבות הבנקאית בגינה התבקש עיכוב ביצוע פסק הדין מומשה עוד קודם להגשת הבקשה. מכיוון שהסכום אותו חייבת היתה המערערת לשלם לפי פסק הדין היה גבוה מסכום הערבות, ביקשה המבקשת לעכב את ביצוע החלק שנותר לתשלום מפסק הדין.
עם קבלת תגובתה של המשיבה הוצגה תמונה עובדתית שונה מזו שהוצגה בבקשה: המשיבה צירפה לבקשה מסמכים המעידים, כי בבעלותה מחצית מדירה, אשר הוערכה על-ידי שמאי בשווי של כ450,000- דולר ארצות הברית, שתי מכוניות הרשומות בבעלות מלאה או חלקית על שמה. כן הגישה מסמכים מעודכנים המעידים על כך שהיא בעלת חשבונות בנק פעילים, אשר "מתנהלים בצורה מסודרת", וכן כי היא בעלת מניות בחברות שונות. לאור זאת ביקשה המבקשת, כי יבוטל עיכוב ביצוע פסק-הדין.
לאחר שהובאה בפניי התמונה העובדתית המלאה הגעתי למסקנה שיש להורות על ביטולו של עיכוב הביצוע עליו הוריתי ביום 26.5.2000. "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" קובעת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד1984-. נקודת המוצא, אם כן, היא שלא יעוכב ביצועו של פסק דין שניתן, שכן חזקה על פסק דינה של הערכאה הדיונית שהוא נכון, וכי מעשה-בית-דין נוצר בין הצדדים כבר עם מתן פסק הדין בערכאה זו (ראו נינה זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי 246 (תשנ"א)). עיכוב ביצוע, מותנה לכן בשני תנאים: שהמערער יראה שסיכויי הערעור הם טובים, וכי "אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע - או קשה מאד - להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון" (בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה , פ"ד נ(5) 403, 405). במקרה דנן, נראה לכאורה שהמבקשת לא עמדה בנטל הוכחת הרכיב השני, בהתאם לטענותיה. עם זאת, כיוון שרוב הסכום שולם עם מימוש הערבות, וכיוון שהסכום הנדון הוא סכום גדול מאד ביחס לרכוש שהציגה, אני מורה כי הסכום שטרם מומש - שאינו נכלל בערבות הבנקאית - יעוכב עד למתן החלטה בערעור.
ניתנה היום, כ"ו בסיון תש"ס
(29.6.2000).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00037770.
N02
חכ/