ע"א 378-24 ע"א 378-24

1.בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט מ' אלטוביה) בת"א 27034-07-17 מיום 20.12.2023; וזאת, בכל הנוגע לחיובים שנקבעו ביחס למבקשת בפסק הדין.

2.ההליך שבמוקד הבקשה דנא הוא סבוך ומפותל. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2017, שהתקיימו במסגרתה (ובתביעה שכנגד) עשרות דיונים, וחקירות העדים שהעידו בהליך נפרשים על פני למעלה מ-1,500 עמודי פרוטוקול. לענייננו, די בכך שאציין כי במוקד ההליך עמדה תביעת משיבות 3-1 (להלן: אפיסולר) שנסובה, בין היתר, על אודות הסכם שנערך בעניין השליטה במניותיה של חברת אנרגיית רוח ירוקה בע"מ (להלן: אר"י) שהועברו במסגרת ההסכם לידי משיבה 4 (להלן: אפיווינד); וכן על אודות תשלום בסך 1,246,669 ש"ח ששילמה אפיסולר כחלק מהתמורה הכספית במסגרת אותו הסכם (להלן: התמורה הכספית).

3.בפסק דינו של בית משפט קמא התקבלה, בעיקרה, תביעת אפיסולר. נקבע, כי ההסכם הופר על-ידי המבקשת ומשיבים 7-5, 11 ו-12 (להלן: ההסכם ו-המשיבים), וכי בהתאם להוראות חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יש להורות על ביטול ההסכם ועל השבה הדדית של התמורות שהועברו במסגרתו. לפיכך, ניתנו בפסק הדין הנחיות אופרטיביות שונות, וביניהן כי המבקשת והמשיבים מחויבים להשיב לאפיסולר, יחד ולחוד, את התמורה הכספית ששולמה על-ידה במסגרת ההסכם. כן חויבו המבקשת והמשיבים, יחד ולחוד, בתשלום שכר טרחת עו"ד בשיעור של 540,000 ש"ח.

4.המבקשת ערערה על פסק הדין, ולצד ערעורה הגישה בקשה לעכב את ביצועו. במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע הדגישה המבקשת כי היא איננה מבקשת לחלוק על קביעותיו של בית משפט קמא ביחס לתוכן ההסכם או ביחס להפרתו. במקום זאת, המבקשת טענה כי אין מקום לחייבה בהשבה של התמורה הכספית, שעה שהיא לא הייתה צד להסכם ואף לא הייתה זו שקיבלה את התמורה הכספית. בנסיבות אלו, כך נטען, אף לא היה מקום לחייבה בהוצאות משפט. לשיטתה, סיכויי ערעורה טובים מאוד, והנזק שייגרם לה ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין, הוא משמעותי. זאת, הן משום שמדובר בחיוב כספי בסכום גבוה, הן משום שיהיה לה קשה לגבות בחזרה את הכספים ככל שיתקבל ערעורה, מאחר שאפיסולר מורכבת מחברות זרות שמקום מושבן אינו בישראל.

5.בתשובת אפיסולר לבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות על הסף, שכן זו הוגשה על-ידי עורך דין שלא הוסמך לייצג את המבקשת. אפיסולר הוסיפה וטענה כי התצהיר שצורף לבקשה לעיכוב ביצוע נחתם על-ידי אדם שאינו מוסמך לפעול בשם המבקשת, ואשר מהות הקשר בינו לבין המבקשת – אינה ברורה. לגופם של דברים, אפיסולר עמדה על כך שמדובר בחיוב כספי, אשר הנטייה תהיה שלא לעכבו אלא במקרים חריגים; וטענה כי סיכויי הערעור נמוכים מאוד. אפיסולר הוסיפה כי יש ברשותה נכסים בישראל ששווים עולה באופן משמעותי על הסכום שבו חויבה המבקשת בפסק הדין, ועל כן המבקשת לא תיתקל בקושי להחזיר את הכספים ככל שערעורה יתקבל.

6.בהחלטתי מיום 05.02.2024 הוריתי לבא-כוחה של המבקשת לספק הבהרות מסוימות בסוגיית הייצוג בתיק, וכן באשר לטיב הקשר שבין המצהיר לבין המבקשת. הבהרות אלו הוגשו, וצורף ייפוי כוח הנחזה להיות חתום על-ידי המבקשת המסמיך את עו"ד סופר לפעול בשמה. בהקשר זה יצוין, כי אמנם מי שהיה בא-כוחה של המבקשת בהליך דלמטה, עו"ד מאיר אלעזר, הודיע כי אינו מודע לחילופי הייצוג בתיק, אך לצד זאת הוא הודיע כי אינו מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע. לא זו בלבד, אלא שעו"ד אלעזר הגיש ערעור נפרד בשם מרשיו, משיבים 7-5 ו-11, על פסק דינו של בית משפט קמא (ע"א 1423/24), אך לא הוגש על-ידו ערעור בשם המבקשת. בנסיבות אלו, דומה כי לא קיים עוד מי שטוען ל'כתר' הייצוג של המבקשת זולת עו"ד סופר, ועל כן, טענת הסף שהועלתה בדבר הסמכתו להגיש את הבקשה בשם המבקשת – נדחית בזאת.

7.לגופם של דברים, כידוע, בבוא בית המשפט לבחון אם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע, עליו להידרש לשני שיקולים מרכזיים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו מני רבים: ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח עבדאללה דעיבס יורשיו, פסקה 16 (24.12.2019) (להלן: עניין דעיבס)). בענייננו, בזהירות המתבקשת בשלב זה של ההליך, אציין כי ערעורה של המבקשת אינו נחזה להיות חסר סיכוי. כך, פסק הדין אינו כולל קביעה פוזיטיבית שלפיה המבקשת הייתה צד פורמלי להסכם (ראו לעניין זה בפסקה 10 לפסק הדין); ואף לא קביעה שהתמורה הכספית אשר הועברה במסגרת ההסכם – שולמה למבקשת. זאת, בניגוד למשיבות 5 ו-7 אשר לכאורה קיבלו בעצמן את התמורה הכספית במסגרת ההסכם, כמפורט בפסקה 1ה לפסק הדין; ובניגוד למשיבים 6, 11 ו-12 אשר הטעמים לחיובם, יחד ולחוד, פורטו בפסקה 14 לפסק הדין. למעשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו כולל נימוק סדור ביחס לשאלה מדוע יש לחייב את המבקשת בהשבה בגין הפרת ההסכם, ומשכך, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור נמוכים במידה המצדיקה את דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.

8.אשר למאזן הנוחות. אמנם, ככלל, אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי למנוע מבעל דין שזכה ליהנות באופן מיידי מפירות זכייתו (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018); ובפרט כך כאשר מדובר בביצוע חיוב כספי (עניין דעיבס, בפסקה 17). ברם, בענייננו, לא זו בלבד שמדובר בחיוב בסך משמעותי של קרוב ל-1.8 מיליון ש"ח, אלא שכעולה מתצהירו של מר נהון, שהוגש בשם המבקשת, חלק נכבד מנכסיה של אפיסולר בישראל תפוסים במסגרת חקירה פלילית המתנהלת בימים אלו נגדה ונגד אר"י ואפיווינד (במסגרת ה"ת 38720-11-21). בנסיבות אלו, לא ניתן לשלול את חששה של המבקשת כי יקשה עליה לגבות בחזרה את הכספים שישולמו על-ידה ככל שיתקבל ערעורה.

9.בשקלול כל האמור, מצאתי כי אין מקום לחייב את המבקשת להעביר לאפיסולר, בשלב זה, את מלוא הסכום שבו חויבה; וזאת בפרט בהינתן שהמבקשת חויבה בפסק הדין יחד ולחוד עם יתר המשיבים. אשר על כן, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן פסק דין בערעור. עם זאת, כדי להבטיח את תשלום חלקה של המבקשת בחיוביה, ככל שערעורה יידחה, אני מורה כי על המבקשת להפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית אוטונומית הרשומה על שמה של אפיסולר בסך של 400,000 ש"ח, וזאת עד ליום 14.03.2024. ככל שלא ייעשה כן, צו עיכוב הביצוע יפקע מאליו, ללא צורך בהחלטה נוספת.

בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.