ע"א 3813/09 אלון מוסאיוף נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ

1.

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש), לפיו חויב המבקש בע"א 3813/09 (להלן: מוסאיוף ) בתשלום פיצויים על סך כ-2 מיליון ₪, וזאת עד להכרעה בערעור שהגיש מוסאיוף על פסק הדין בפני בית משפט זה.

בנוסף, מונחת בפניי בקשה לעיכוב הביצוע של חלק מאותו פסק הדין מטעם המבקש בע"א 3935/09 (להלן: כונס הנכסים ), לפיו חויב כונס הנכסים בתשלום 50,000 ₪. עיכוב הביצוע מבוקש עד להכרעה בערעור שהגישו כונס הנכסים והבנק הבינלאומי הראשון לישראל (להלן: הבנק ) על פסק הדין בפני בית משפט זה.

2.

הרקע לבקשות הוא כדלקמן. מוסאיוף, יחד עם המשיבות הפורמאליות 3 ו-4 בע"א 3813/09, אחז בזכויות בנכס מקרקעין בירושלים (להלן: הנכס ). לצורך מימושם של הסכמי משכון ושעבוד מדרגה ראשונה, מכר הבנק את הנכס באמצעות כונס הנכסים למשיבים הפורמאליים 1 ו-2 בע"א 3813/09 (להלן: הרוכשים ). הנכס נמסר לרוכשים כשנה לאחר הסכם המכר כשהוא הרוס ומפורק, ועל כן תבעו הרוכשים מן הבנק ומכונס הנכסים פיצוי בשל נזקיהם בשיפוצו. הבנק וכונס הנכסים הגישו הודעת צד ג' כנגד מוסאיוף וכנגד המשיבות הפורמאליות 3 ו-4 ומשיבים נוספים. התביעה התקבלה, ובית המשפט המחוזי חייב את הבנק וכונס הנכסים לפצות את הרוכשים בעבור נזקיהם בסך של כ-3 מיליון ש"ח. כמו כן חייב את כונס הנכסים בפיצוי הרוכשים בשל עוגמת הנפש שנגרמה להם בסך של 50,000 ₪, על רקע הקביעה כי כונס הנכסים הפר את חובותיו ופעל בחוסר תום לב הן עובר לכריתתו של הסכם המכר והן לאחר כריתתו כשלא ערך את הבדיקות הנדרשות לביצועו של ההסכם מתוקף תפקידו ככונס הנכסים וכשלא חשף בפני הרוכשים את הפרטים הנחוצים להתקשרות, וכן על רקע הקביעה כי פעל בניגוד לחובותיו באשר להשלמת רישום הזכויות בנכס. יצוין בהקשר זה כי התנהלותו של כונס הנכסים מול הרוכשים הוגדרה על ידי בית המשפט המחוזי כוחנית ונקמנית.

בנוסף, חייב בית המשפט את מוסאיוף ומשיבה פורמאלית 3 בתשלום פיצויים לטובת הבנק וכונס הנכסים בגובה של כ-2 מיליון ₪ עבור נזקי הווילה עקב פינויה, דמי שימוש ראויים בוילה וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. חיוב זה התבסס על קביעתו כי השניים היו "אחראים בהתנהלותם לוונדליזם הנפשע בנכס". עוד תצוין התרשמותו של בית המשפט המחוזי לפיה מוסאיוף נהג בחוסר תום לב למן ניסיונותיו הראשוניים של הבנק לממש זכויותיו בנכס ועד למועד עזיבת הנכס.

3.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה על-ידי מוסאיוף נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק ששיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתם של כונס הנכסים והבנק מפני שאין חשש שיתקשו להשיב למבקש את הסכום הפסוק במקרה שערעורו יתקבל, וכן מכיוון שמצבו הכלכלי הרעוע של מוסאיוף מצדיק דחיית הבקשה, שמא כונס הנכסים והבנק יתקשו לגבות את סכום פסק הדין בשלב מאוחר יותר. כמו כן ציין בית המשפט את העובדה שכונס הנכסים והבנק חויבו בעצמם בתשלום פיצויים גבוהים במידה לא מבוטלת, בין היתר בשל התנהלותו של מוסאיוף. בנוסף, לא שוכנע בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור גבוהים.

אף הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, שהוגשה על ידי כונס הנכסים והבנק לבית המשפט המחוזי, נדחתה.

בית המשפט קבע לעניין זה כי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובת הרוכשים, מכיוון שאין חשש שהרוכשים, אשר ברשותם נכס מקרקעין ייחודי ושווה ערך בישראל, יתקשו להשיב את הסכום הפסוק אם הבנק וכונס הנכסים יזכו בערעורם. כמו כן לא קיבל בית המשפט המחוזי את טענת כונס הנכסים והבנק כי סיכויי הערעור שהגישו טובים ביותר.

מכאן הבקשות שבפניי.

4.

לטענת מוסאיוף, בפסק הדין נפלו טעויות משמעותיות ומשכך קיים סיכוי טוב שערעורו יתקבל. במסגרת זאת טוען הוא, בין היתר, כי מוסאיוף הודיע למשיב 2 כי יוציא את כל פרטי המיטלטלין מן הנכס, וכי שגה בית המשפט בפרשנות שנתן למונח "חיבור של קבע"; כי טעה בפרשנותו לשטר המשכנתא שתוקן על ידי מוסאיוף ונחתם על ידי המשיב 1; וכי סכומי הנזק נקבעו ללא הסתמכות על ראיות מפורטות וללא הנמקה מספקת. בנוסף, טוען מוסאיוף כי הנזק שייגרם לו אם פסק הדין לא יעוכב גדול מהנזק הצפוי למשיבים, ובפרט המשיב 1 שהינו בנק ואפשרויותיו מרובות. מוסאיוף מציין עוד כי הוא מצוי בפטור מותנה בהליך פשיטת רגל ולא יוכל לשלם את הסכום שנפסק לחובתו.

5.

כונס הנכסים מעדכן בבקשתו כי הסכום שהושת בפסק הדין עליו ועל הבנק, על סך של כ-3 מיליון ₪, שולם לרוכשים. בקשתו לפיכך נסבה על חיובו לפצות באופן אישי את הרוכשים בסך של 50,000 ₪ בשל נזק לא ממוני. לדבריו, פסק הדין גרם לו נזק רב הן בהיבט של שמו הטוב והן בהיבט הכלכלי. כונס הנכסים גורס כי קיים חשש סביר שאם פסק הדין יבוצע במלואו, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, באופן שיקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו. כונס הנכסים מצביע בהקשר זה על כך שיכולתו של מוסאיוף לשלם לכונס הנכסים ולבנק את הסכומים בהם חוייב עומדת בספק, שכן הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. עוד טוען כונס הנכסים כי החיוב שהושת עליו מהווה הטלת אחריות אישית חריגה ובלתי מידתית על בעל תפקיד, ומטעים כי קיים אינטרס ציבורי לא לאפשר הטרדת בעל תפקיד בהתדיינות ממושכת הכרוכה בהוצאות כבדות. כונס הנכסים מוסיף וטוען כי קביעת אחריות אישית ללא הגבלה עשויה "להבריח" מהתחום מועמדים, וכן שהביטוח המקצועי אינו מכסה אחריות אישית ללא הגבלה בסכום.

6.

הרוכשים מביעים התנגדות לעיכוב ביצוע כולל של פסק הדין, ומבקשים כי בית משפט זה יורה שאין לעכב את השלמת חיובי הבנק וכונס הנכסים כלפיהם, דהיינו תשלום יתרת החוב על-ידי כונס הנכסים ורישום הזכויות בנכס תוך תשלום כל חובות צד ג' המונעים זאת.

7.

הבנק וכונס הנכסים מתנגדים לבקשת עיכוב הביצוע של מוסאיוף, וגורסים כי היא אינה עומדת בתנאים המצדיקים עיכוב ביצוע פסק דין כספי. לטענתם, לא עלה בידי מוסאיוף להראות כי היה ויתקבל ערעורו, יתקשה הוא לגבות מהבנק את הסכומים אותם חויב לשלם. לדבריהם, סיכויי הערעור של מוסאיוף הם נמוכים, מפני שהטענות המועלות בערעורו נידונו ונדחו על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, מצביעים הם על התנהלותו הפסולה של מוסאיוף כטעם לדחיית בקשתו.

8.

לאחר שבחנתי את הבקשות על נספחיהן ואת התגובות לבקשה בע"א 3813/09 הגעתי למסקנה כי דין הבקשה של מוסאיוף להתקבל בחלקה, ודין בקשתו של כונס הנכסים להדחות. דבר החקיקה המנחה לענייננו מצוי בהוראת תקנה 466 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984, הקובעת כי ככלל יבוצע פסק דין מיד עם הינתנו. על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: מבחן סיכויי הערעור ומבחן מאזן הנוחות. במסגרת המבחן הראשון, על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי סיכויי קבלת ערעורו הם גבוהים. במסגרת המבחן השני, נדרש מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); רע"א 3221/08 השחר נ' אגודת בתי יתומים ויתומות תל אביב (לא פורסמה, 19.4.2008)). על-פי רוב, פסק דין כספי אינו יוצר מצב דברים בלתי הפיך שלא ניתן לרפאו על דרך של השבה, ועל כן בקשה לעיכוב ביצועו תתקבל רק במקרים יוצאי דופן, שעניינם במיוחד כאשר חוסנו הכלכלי של מוטב הכספים מוטל בספק (ראו: ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (לא פורסמה, 30.8.2006)).

אמנם במקרה דנן, לא קם החשש שמוטבי הכספים, ולבטח לא הבנק, יתקשו להשיב את הסכום הפסוק אם יתקבל ערעורו של מוסאיוף על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואכן הוא לא מצביע על כל סכנה כזו. קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין התנהלותו של מוסאיוף וחוסר תום ליבו תומכים אף הם בדחיית הבקשה. בנוסף, מעיון בפסק הדין ובטענות הערעור התרשמתי, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד. יחד עם זאת, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, סבורני כי גובה הסכום ומצבו הכלכלי הרעוע של המבקש מטים לטובתו את מאזן הנוחות, באופן התומך בעיכוב חלקי של תשלום החוב הפסוק. לפיכך, מצאתי לנכון לעכב סך של 500,000 ₪ מן החוב הפסוק שהושת על מוסאיוף, וזאת כאמור נוכח גובה הסכום בכללותו והיותו בתהליכי פשיטת רגל.

באשר לבקשתו של כונס הנכסים, הרי שלא מצאתי כל הצדקה להיענות לה. כונס הנכסים מצביע על קשיים צפויים בגביית חובו של מוסאיוף, ואולם הסכום נשוא בקשת עיכוב הביצוע הושת על כונס הנכסים לטובת הרוכשים, ואם יזכה בערעורו הרוכשים הם אשר יתבקשו להשיבו. כונס הנכסים לא הצליח לעורר ספק ביכולתם של הרוכשים להשיב את הסכום בגובה 50,000 ₪, ואין לחשש זה יסוד של ממש במיוחד נוכח הנכס אותו הם מחזיקים בארץ.

סיכומם של דברים, הבקשה בע"א 3935/09 נדחית. הבקשה בע"א 3813/09 מתקבלת בחלקה, כאמור לעיל. אין צו להוצאות.