ע"א 3846/98 יצחק דהן נ. דניאל ביטון

המערערים הגישו ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת. על פי החלטת המזכיר הראשי הם נדרשו להפקיד עירבון בגובה של 20,000 ש"ח. העירבון הופקד ביום 29.7.98.

ביום 5.10.00 ניתן פסק דין בערעור. פסק הדין קבל את הערעור בחלקו. עם זאת, נקבע כי על המערערים לשאת בשכר טרחת עורך דינם של המשיבים בסך 10,000 ש"ח.

המערערים הגישו בקשה לפיה ימנע מן המשיבים להיפרע מסכום הפיקדון. המערערים טוענים כי יש להורות ש"תשלום ההוצאות.. ייעשה בדרך של קיזוז מסך הכספים שנפסקו לטובת המבקשים (המערערים) בפסק הדין שניתן בערעור במקום מתוך כספי הפקדון".

המשיבים מתנגדים לבקשה זו. לשיטתם, מדובר בבקשה לתיקון פסק הדין, תיקון שאינו אפשרי בשלב זה. זאת ועוד, המשיבים מבהירים כי קיימת מחלוקת חישובית בין בעלי הדין, וכי הם אינם חייבים כספים כלשהם למערערים.

כעקרון עמדת המשיבים מבוססת. יש להבחין בין מעמד העירבון לבין חיובים אחרים התלויים ועומדים בין בעלי הדין. העירבון נועד להקנות לחיוב ההוצאות מעמד "אוטונומי", שאם לא כן חרף הפקדת העירבון, לא יוכל המשיב ליהנות ממנו, עקב טענות מאוחרות שיעלה המערער. בגדרה של בש"א י"ב בע"א 1646/98 מצדה נ' רסקו , חברה להתיישבות, נקבע:

לא ניתן להציע, בכל מקרה, קיזוז כדרך לפרעון חיובי הוצאות או כתחליף לערבון. אמנם, אפשרות כזו קיימת כאשר הקיזוז מוצע ביחס לחוב שניתן עליו פסק דין וטרם נפרע. כך, למשל, יכול המערער להציע בגדרו של ערעור כי סכומי כסף המגיעים לו על פי פסק הדין נושא הערעור, כאשר הטענה היא שנפסק סכום נמוך מדי, ישמשו ערובה להוצאות. לעומת זאת, העלאת טענות קיזוז הנוגעות לזכויות אחרות, לרבות כאלה הנתונות להתדיינות, אינה יכולה לשמש תחליף הולם. במסגרת בקשה לפטור מערבון או להמרתו, לא ניתן לקיים דיון של ממש בזכויות אלה. הליך הפקדת הערבון אינו משול להליך המאפשר בירור ממצה של טיב הזכויות. זכויות נטענות אלה לא יכולות לשמש לכן תחליף לערבון ...

ודוק: טענת הקיזוז יכולה לעלות כתחליף לערבון במצבים מסויימים, ולשמש בסיס לפטור מן הערבון. אם היא נשללה באותו שלב, והערבון הופקד, השתנה המצב המשפטי שבין הצדדים, והמשיב זכאי לכאורה להיפרע מן הערבון. לעניין זה, אין צורך להידרש לטיבו ההסכמי של הערבון (ע"א 732/80 ארנס נ' בית אל - זכרון יעקב , פ"ד לח(2) 645). הערבון הוא פועל יוצא של החלטות בית המשפט, ושל מצוות התקנות. היתרון הדיוני שמוקנה בו עומד למשיב, ותחולת סעיף 53 לחוק החוזים כפופה להגיון העומד ביסוד החובה להפקיד ערבון.

אכן, אין מקום ליצור מעין תרגיל אנליטי חסר תועלת, בגדרו משולבות שתי אסטרטגיות דיוניות המנטרלות זו את זו. לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984-, מוטלת חובת הפקדה. חובה זו מבטיחה שהמשיב יוכל להיפרע מן המערער ללא צורך בהליך משפטי נוסף ומסורבל. הרכבת טענות קיזוז שנויות במחלוקת על דרישה זו, לאחר שהעירבון הופקד ובקשה להשבתו נדחתה, משמעותה היא העברת הצדדים לפסים של התדיינות שיכריעו בטיב הזכויות המהותיות, ולמעשה יסכלו את אפשרות המשיב להיפרע על הוצאותיו.

גם כאן שנוי עצם החוב במחלוקת, ולא ניתן להכריע במחלוקת זו, בגדרו של הליך מעין זה, שאינו אלא הליך טפל להליך העיקרי. ברי שאין בידי הרשם (ואף לא בידי בית המשפט) תשתית מספקת לבחינת טענות בעלי הדין, המתבררות בגדרם של הליכי ההוצאה לפועל. על כן לא ניתן לקבל את בקשת המערערים.

אך מסקנה זו אינה מובילה לתוצאה הפוכה, של הקניית זכות פירעון למשיבים מתוך העירבון. המחלוקת בין הצדדים ביחס לחיוביהם ההדדיים אינה נובעת מעסקה אחרת או התדיינות אחרת. היא תלויה ועמודת "ביחס לחוב שניתן עליו פסק דין וטרם נפרע". לעובדה זו יש משמעות. היכולת למשוך את הסכום באופן חד צדדי, כאשר תוצאות ההתדיינות (אשר ביחס אליה נפסקו ההוצאות) טרם הוכרעו סופית, יכולה להיחשב גם למהלך החסר תום לב דיוני.

דברים אלה מתחייבים גם מהגיונו של פסק הדין. עיון בו מלמד שלא נקבע במפורש מהו המועד בגדרו המערערים חייבים לפרוע את סכום שכר הטרחה שהושת עליהם. לעומת זאת, מצויה בפסק הדין הוראה אחרת, הנוגעת לחיוב המהותי שבין בעלי הדין. המערערים חויבו בפסק הדין לשאת בפיצויים "בסכום השווה ל19,000- דולרים של ארצות הברית". ביחס לסכום זה נקבע:

מאחר וסכום זה נמוך מיתרת התמורה בה חבים המשיבים במחיר הדירה, תותנה האכיפה של ההסכם בתשלום יתרת התמורה, בשוויה הדולרי, לידי המערערים... על המערערים תחול החבות לשאת את מלוא תשלומי החובה, בהם נתחייבו על פי ההסכם.

הוראה זו, המתלה את חיובי הצדדים אלה באלה, מהווה נושא להתדיינות בהליכי הוצאה לפועל. בגדרם של הליכים אלה, ולא באמצעות פניה לבית המשפט, יכולים המערערים לנסות לעכב את מהלך המשיבים להיפרע מתוך העירבון. הם יכולים לעשות זאת, בין בדרך של בקשה לפרוש פסק הדין ובין בדרך של עיקול או עיקול עצמי. דרכים אלה אינן פתוחות בפניהם בגדרו של הליך בבית משפט זה, הואיל ולבית המשפט אין כלים לבחון את טענות הצדדים (שהן בעלות אופי עובדתי).

בנסיבות אלה, אני מורה למערערים להפקיד את סכום העירבון שנמשך על ידם מתוך טעות. כן אני מורה על עיכוב סכום זה בקופת בית המשפט למשך 45 ימים. אם בתוך תקופה זו ימציאו המערערים החלטה לפיה הסכום יעוכב או יעוקל, תפעל מזכירות בית המשפט בהתאם.