ע"א 3944-22 ע"א 3944-22

1.לפניי בקשת הצטרפות לערעורים שבכותרת. הרקע העובדתי הרלוונטי לבקשה הוא כדלקמן: בין בעלי המניות של חברת שער הגבינות שיווק מזון בע"מ התגלעו מחלוקות (להלן: החברה). בשלב כלשהו המערערת הגישה בקשה לפירוק החברה. בין בעלי המניות התנהלו הליכים שונים, לרבות הליכי בוררות, וביום 17.2.2019 ניתן צו לפירוק החברה. לאחר שהוגשו מספר דוחות ביניים ומספר תביעות חוב, מונתה המשיבה 4 – המנהלת המיוחדת לבדיקת תביעות חוב – לבעלת תפקיד בהליך הפירוק (להלן: המנהלת המיוחדת). המנהלת המיוחדת דחתה ארבע מתוך חמש תביעות החוב, שהוגשו כולן על ידי המערערת או מי מטעמה, ואישרה תביעת חוב אחת. על החלטת המנהלת המיוחדת הוגש ערעור, וביום 26.5.2022 דחה בית המשפט קמא את הערעור. על החלטה זו הוגשו הערעורים דנן.

2.טרם נדחו תביעות החוב על ידי בית המשפט קמא, הגיש מפרק החברה בקשה לבית המשפט קמא, ובה ביקש לחייב את מבקשי ההצטרפות להליך הנוכחי בחובות החברה. יובהר כי מבקשי ההצטרפות אינם בעלי מניות בחברה וגם אינם נושים של החברה. הטענה שהופנתה כלפיהם היא כי נכסי החברה הוברחו אליהם ועל כן, לכאורה, עליהם לשאת בחובותיה. בהחלטה מיום 21.2.2022 הורה בית המשפט קמא על מחיקת הבקשה (פרוטוקול הדיון וההחלטה צורפו כנספח 12 לע"א 4158/22). בהחלטה נקבע כי הואיל ורובן המכריע של תביעות החוב נדחו על ידי המנהלת המיוחדת, נשמט הבסיס לבקשת המפרק לחייב את מבקשי ההצטרפות בחובות החברה. עוד נקבע בהחלטה כי הבקשה הקדימה את זמנה, במובן זה שהיה ראוי שתוגש לאחר שתתברר מצבת החובות של החברה. על כן, נקבע כי ראוי שבקשה כזו תוגש בהתאם למצבת החובות שתהא רלוונטית לאחר ההכרעה בערעורים דנן.

3.מהאמור בבקשת ההצטרפות עולה כי מקורה של בקשת ההצטרפות הנוכחית בדיון שהתקיים ביום 16.11.2022 בבית המשפט קמא, ובו הודיע מפרק החברה כי ככל שהערעורים הנוכחיים יתקבלו, בכוונתו לחדש את הבקשה לחיוב מבקשי ההצטרפות בחובות החברה. לטענת מבקשי ההצטרפות, נוכח טענה זו נדרש צירופם להליך הנוכחי.

4.מבקשי ההצטרפות טענו כי הם נכחו בדיון בבית המשפט קמא ולכן היה על המערערים לצרפם להליך. עוד נטען כי נוכח אמירות המפרק בדיון מיום 16.11.2022, הרי שאם הערעורים יתקבלו, המפרק עתיד לחדש את הבקשה לחייבם בחובות החברה (בסך של כ-4 מיליון ש"ח), ועל כן, יש לתוצאות הערעורים השפעה על עניינם. לפיכך, נטען כי תוצאת ההכרעה בערעורים תכבול אותם, ולכן, שיקולי יעילות מצדיקים את צירופם להליך.

5.המנהלת המיוחדת הסכימה לבקשה. תחילה הסכים לבקשה גם הכנ"ר, אולם לאחר שהוגשה עמדת המערערים הוא הגיש עמדה נוספת, המתנגדת לבקשה. הכנ"ר טען כי מאחר שהמבקשים הם נתבעים פוטנציאליים (ולא נושים), טענותיהם צריכות להתברר במסגרת ההליך שינהל נגדם המפרק, ואין להם מעמד בדיון פנימי בתיק הפירוק. הכנ"ר הוסיף כי לכתחילה סבר שהליך הפירוק מתנהל מכוח חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, ועל כן סבר שחל על העניין סעיף 215 לחוק חדלות פירעון, שמעניק אפשרות רחבה להגשת ערעורים לכל מי שרואה עצמו נפגע מהכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב. ואולם, לטענתו, בהתאם לדין שחל קודם לחקיקת חוק חדלות פירעון, זכות ערעור על הכרעת חוב הוענקה ככלל רק לנושי החייב. על כן, לגישת הכנ"ר אין הצדקה לצירוף מבקשי ההצטרפות להליך.

6.המערערות (בשני הערעורים שבכותרת) התנגדו לבקשה מן הטעמים הבאים. ראשית, נטען כי המבקשים ידעו על ההליך בבית המשפט קמא ולא ביקשו להצטרף באותו שלב. שנית, לטענת המערערות המבקשים חסרי מעמד בהליך הנוכחי, כיוון שעניינם מתמצה בכך שהחברה, באמצעות המפרק, לא תגיש נגדם תביעות. זאת, בעוד שההליך הנוכחי מתמקד בטענות פנימיות של בעלי המניות בחברה. המערערות הוסיפו כי מבקשי ההצטרפות אף הודו (בסעיף 17 לבקשה שבכותרת) כי אין להם אפשרות לעמוד על בירור קיומו של חוב החברה כלפי המערערות. המערערות הוסיפו כי על פי הפסיקה, למי שהוא נתבע פוטנציאלי על ידי בעל תפקיד אין זכות טיעון בהליך אישור התביעה נגד הנתבע. שלישית, המערערות טענו כי הכרעה בערעורים לא תיצור מעשה בית דין כלפי מבקשי ההצטרפות ואין לה השפעה ישירה כלפיהם. רביעית, המערערות טענו כי המוקד של שני הערעורים הוא משפטי, ולכן אין למבקשי ההצטרפות כל תרומה להכרעה בעניין. כך, נטען כי ע"א 3944/22 מתמקד בשאלה האם פסק בוררות חלוט שניתן לטובת המערערת בתיק זה נגד בעל השליטה בחברה יכול ליצור מעשה בית דין לטובת החברה; וע"א 4158/22 עוסק בדחיית תביעות חוב על ידי המנהלת המיוחדת.

7.יוער כי לאחר הגשת עמדת הכונס הרשמי שהתנגדה לבקשה, מבקשי ההצטרפות ביקשו להגיש עמדה נוספת המתייחסת לשינוי העמדה של הכונס הרשמי. מבקשי ההצטרפות טענו כי לא זו בלבד שהכונס הרשמי הסכים לבקשה, אלא הוסיף התייחסות משלו לכך שזכות הערעור נתונה למי שרואה עצמו נפגע מהחלטת נאמן בתביעות חוב רשאי להגיש ערעור.

דיון והכרעה

8.כידוע, על צירופו של צד לערעור כמשיב חל מבחן משולש. ראשית, יש לבחון האם מבקש ההצטרפות עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה בערעור אילו לא יצורף כמשיב. שנית, יש לבחון האם ההכרעה בערעור תכבול את מבקש ההצטרפות במעשה בית דין, ואם ראוי שכך יהיה. שלישית, יש לבחון האם שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את הצירוף המבוקש (ראו, למשל, עע"מ 8305/20 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה נ' טל, בפסקה 7 להחלטה (18.2.2021)). בחינת שלושת המבחנים האמורים על העניין הנוכחי מובילה למסקנה כי דין הבקשה להידחות. תחילה יוער כי אין חולק על כך שלמבקשי ההצטרפות יש אינטרס בתוצאות ההליך הנוכחי, במובן זה שאם הערעורים יידחו לא תהיה תוחלת לניהול הליך כלשהו נגדם. לעומת זאת, אם הערעורים יתקבלו, המפרק הודיע כי יפעל לחדש את תביעתו לחייב את מבקשי ההצטרפות לשאת בחובות החברה, ולכן, לכאורה הם חשופים להליך נוסף של תביעה עתידית אפשרית נגדם. השאלה הנשאלת היא האם די באינטרס זה כדי לצרף את מבקשי ההצטרפות כמשיבים להליך. כאמור, לא מצאתי שדי בכך.

9.ראשית, המבחן הראשון בוחן האם מבקשי ההצטרפות עלולים להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה בערעורים. כפי שהובהר לעיל, אמנם למבקשי ההצטרפות יש אינטרס בתוצאות ההליך, אולם הפגיעה שעלולה להיגרם להם אילו יתקבלו הערעורים אינה פגיעה ישירה. המשמעות של קבלת הערעורים היא הכרה בכך שלחברה יש חובות. עניין זה יאפשר למפרק להגיש בשנית את הבקשה שהוגשה בעבר – ונמחקה – לחייב את מבקשי ההצטרפות לשאת בחובות החברה. במקרה כזה, תעמוד למבקשי ההצטרפות האפשרות להתגונן מפני הבקשה. המבקשים לא טענו כי קבלת הערעורים תיצור באופן אוטומטי עילה של החברה נגדם. המבקשים גם לא הבהירו האם יש קשר בין הטענות שעשויות להיות מועלות בהליך הנוכחי לבין טענות הגנה שיכולות להיות להם בהליך פוטנציאלי כלשהו של החברה נגדם. על כן, לא הובהר מה טיבן של הטענות שהם יוכלו להעלות בהליך הנוכחי (שכאמור, אינו נוגע באופן ישיר לעניינם). לזאת יש להוסיף כי אין מחלוקת כי גם אם לא הייתה מוגשת בעבר בקשה לחייב את מבקשי ההצטרפות לשאת בחובות החברה לא היה הדבר מעלה או מוריד לעניין מעמדם במישור ההליך הנוכחי. זאת, כיוון שבכל מקרה הייתה עומדת למפרק החברה האפשרות להגיש בקשה מתאימה לאחר שמיעת הערעורים הנוכחיים. האם במקרה כזה הייתה להם עילה להצטרף להליך?

למעשה, מבקשי ההצטרפות בעצמם טענו בבקשה שהוגשה כי עמדתם אינה נוגעת ישירות לשאלת קיומם של חובות לחברה. כך, נטען כי: "...אם יצורפו המבקשים לערעור ואם לאו, אין להם דרך להשיג או לעמוד על בירור שאלת קיומו של חוב של החברה כלפי המערערים אם לאו" (סעיף 17 לבקשה). כלומר, למבקשי ההצטרפות אין זיקה ישירה לשאלת בירור חובות החברה במישור היחסים שבין בעלי המניות בחברה, ומקומם בשרשרת בירור החבויות מאוחר יותר ואינו בחוליה הנוכחית. כפי שציינו המשיבים, ניתן להקיש לענייננו מההלכה שקבעה כי לנתבע פוטנציאלי לחובות חברה בפירוק אין מעמד קנוי בהליך אישור הגשת תביעה חיצונית נגדו (ראו, למשל, ע"א 8481/14 אפרידר, החברה ולפיתוח ישראל בע"מ נ' אביב פריצקי (26.6.2017)). הדברים הם בבחינת מקל וחומר. אם אין לנתבע פוטנציאלי לחובות החברה מעמד בהליך שבו מאשרים את הגשת התביעה כנגדו, קשה לומר שיש לו מעמד קנוי בהליך ההכרעה בשאלת חובות החברה (שרק לאחריו יוחלט אם יש מקום להגיש תביעה נפרדת נגד אותו נתבע פוטנציאלי).

10.שנית, ההכרעה בערעור לא תכבול את מבקשי ההצטרפות במעשה בית דין. כאמור, הערעורים מתייחסים בעיקרם לתביעות החוב שנדחו ברובן. ככל שיוחלט לקבל את הערעורים, במלואם או בחלקם, הדבר לא יכבול את מבקשי ההצטרפות, במובן זה שטענותיהם באשר לחיובם בחובות החברה שמורות להם בהליך נפרד.

11.שלישית, הואיל ואין למבקשי ההצטרפות, כפי שמשתמע מטענותיהם, מידע כלשהו על חובות החברה כלפי המערערים, ברי כי צירופם להליכים לא ישרת את בירור המחלוקת ויכול לסרבלם. על כן, לא מצאתי כי צירופם ייעל את ההליכים. חשוב להוסיף עוד, שעל אף שהמבקשים הגישו עמדתם לבית המשפט קמא בנוגע לבקשה לחייבם באופן אישי בחובות החברה, הם לא ביקשו להצטרף להליך באופן רשמי. בנוסף, נראה כי עמדתם בהליך נשמעה רק ביחס לבקשה לחייב אותם בחובות החברה. הואיל ועניין זה אינו מתעורר במישרין בהליכי הערעור, ספק אם נדרשתם עמדתם בהליכים הנוכחיים.

12.במכלול הנימוקים שלעיל, לא מצאתי להורות על צירוף מבקשי ההצטרפות כמשיבים להליך. אין באמור, כמובן, כדי למנוע ממבקשי ההצטרפות להיות נוכחים באולם במועד הדיון.

מבקשי ההצטרפות יישאו בהוצאות המערערים בסך של 1,000 ש"ח.

המזכירות מתבקשת לתייק החלטה זו גם בתיקי השופטים.