רע"א 1102-23 רע"א 1102-23

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת אורית וינשטיין) מיום 11.12.2022 בפר"ק 26990-12-18, במסגרתה הוטלו על המבקש הוצאות אישיות מכוח תפקידו כמפרק חברת שער הגבינות שיווק מזון בע"מ וכן הוטלו הוצאות נוספות שישולמו מקופת הפירוק של החברה.

רקע והשתלשלות העניינים

1.ביום 12.12.2018 הגישה גב' עירית קדרון (להלן: קדרון), בעלת מניות בחברת שער הגבינות שיווק ומזון בע"מ (להלן: החברה), באמצעות בא-כוחה באותה עת, עו"ד מיכה צמיר (להלן: המבקש או המפרק), בקשה למתן צו פירוק נגד החברה. ברקע לבקשת הפירוק עומד סכסוך שהתנהל משנת 2014 בין קדרון ובין המשיב 1, בעל השליטה בחברה (להלן: בעל השליטה), ואשר הוביל בסופו של דבר להפעלת מנגנון ההיפרדות שנקבע בהסכם בעלי המניות. יצוין, כי בהתאם למנגנון ההיפרדות פנו הצדדים להליך בוררות, בו נקבע כי בעל השליטה ירכוש את מניותיה של קדרון בחברה (להלן: פסק הבורר). עם זאת, בהחלטה של בית המשפט המחוזי (רע"א 16383-11-14 (מחוזי מרכז) שער הגבינות – שיווק מזון בע"מ נ' קדרון (3.3.2015)), אשר אושרה לאחר מכן בבית המשפט העליון (רע"א 1838/15 קדרון נ' שער הגבינות – שיווק מזון בע"מ (31.3.2015)), נקבע כי פסק הבורר אינו חל על החברה.

2.ביום 24.12.2018 מונה המבקש למפרקה הזמני של החברה, ולאחר שניתן צו הפירוק ביום 17.2.2019, הוא מונה, בהסכמת כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר), למפרק החברה. ביום 5.5.2021 הגיש המבקש בקשה "למתן הוראות לחיוב המשיבים 8-1 בחובות החברה" (להלן: בקשה 22), ובמסגרתה טען כי בעל השליטה הפר את חיוביו החוזיים כלפי החברה, ופעל בסיוע בני משפחתו (המשיבים 8-6) על מנת לרוקן את החברה מנכסיה, ולהעביר את פעילותה ללא כל תמורה לחברות הנמצאות בבעלות בני משפחתו (המשיבות 5-2. המשיבים 8-1 יכונו יחדיו להלן: המשיבים). בתגובה לבקשה 22, הגישו המשיבים ביום 20.6.2021 בקשה לעיין בתביעות החוב שהוגשו למפרק. יצוין, כי ביום 19.7.2021, ונוכח הסכמתו של המפרק להעביר לעיון המשיבים את רשימת תביעות החוב שהוגשו, נמחקה בקשה זו בהסכמת הצדדים. במועד זה התברר הן למשיבים הן לבית משפט קמא כי מרבית תביעות החוב שהוגשו נגד החברה שייכות לקדרון. נוכח החשש כי המפרק יימצא בניגוד עניינים בבדיקת תביעות החוב של קדרון, ביום 20.7.2021 מונתה עו"ד שירי ולטמן כבעלת תפקיד לצורך בדיקת תביעות החוב האמורות (להלן: עו"ד ולטמן). לאחר שבחנה את תביעות החוב, החליטה עו"ד ולטמן על דחייתן, למעט תביעה בסך של 30,000 ש"ח הנוגעת להוצאות משפט שנפסקו לטובתה של קדרון ביום 29.10.2017 (להלן: תביעת החוב המאושרת). כפי שיפורט להלן, על ההחלטה בדבר דחיית מרבית תביעות החוב הגישה קדרון ערעורים, תחילה לבית המשפט המחוזי, שדחה את הערעורים (פר"ק (מחוזי חיפה) 44580-02-22 שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון (12.5.2022); פר"ק (מחוזי חיפה) 44687-02-22 קדרון נ' עו"ד שירי ולטמן בעלת התפקיד לבדיקת תביעות החוב של החברה (26.5.2022)), ולאחר מכן לבית המשפט העליון (כל הליכי הערעור יכונו יחדיו להלן: הערעורים. מתוכם הליכי הערעור שהוגשו לבית המשפט העליון יכונו להלן: הערעורים לבית המשפט העליון). ביום 21.2.2022, בטרם ניתנה ההכרעה בערעורים, ומאחר שלא היה ספק כי החברה מסוגלת לפרוע את תביעת החוב המאושרת, קבע בית המשפט כי נשמט היסוד תחת בקשה 22 ויש למחוק אותה. אולם, בית המשפט ציין כי ככל שיתקבלו הערעורים, יהיה מקום להגיש בקשה דומה בהתאם למצבת החובות שתיקבע.

3.על רקע מחיקתה של בקשה 22, ובהתאם להוראתו של בית המשפט, הגישו הצדדים טיעונים בעניין פסיקת הוצאות ביחס לבקשה. בתמצית, המשיבים סברו כי ראוי לפסוק לטובתם הוצאות, שכן בקשה 22 נשענה על יסודות רעועים, בנסיבות בהן המפרק פעל בניגוד עניינים במטרה לקדם את האינטרסים של קדרון. בפרט, המשיבים 8-4 ציינו כי לצורך ההתגוננות מבקשה 22 הם השקיעו סכומים נכבדים בהכנת חוות דעת כלכלית. לעומת זאת, המפרק סבר כי אין מקום להטיל הוצאות ביחס לבקשה 22. לעמדת המפרק מחיקתה של בקשה 22 נבעה מכך שעו"ד ולטמן דחתה את תביעות החוב, וכי אין בעובדה זו כדי להעיד על איכות הבקשה, עוצמת הראיות שהובאו או מידת נחיצותה של בקשה 22 במועד הגשתה. המפרק הוסיף וטען כי נוכח הערעורים שהוגשו מחיקת הבקשה איננה סופית, אלא כפופה לתוצאותיהם. גם לעמדת הכנ"ר בקשה 22 הוגשה בעיתוי מתאים, ורק בדיעבד התברר כי למעשה הבקשה הקדימה את זמנה. בנסיבות אלו, סבר הכנ"ר כי אין מקום להטיל הוצאות אישיות על המפרק, וכי ניתן להסתפק בפסיקת הוצאות מתונות למשיבים 8-4 שישולמו מקופת הפירוק.

4.ביום 11.12.2022 קבע בית משפט קמא כי יש לפסוק הוצאות בסך של 50,000 ש"ח לטובת המשיבים 8-4 ובסך של 15,000 ש"ח לטובת בעל השליטה, אשר ישולמו בחלקן מקופת הפירוק (50,000 ש"ח) ובחלקן יישא באופן אישי המפרק (15,000 ש"ח) (להלן: ההחלטה). במסגרת ההחלטה קבע בית המשפט כי מתוקף תפקידו משמש המפרק כידו הארוכה של בית המשפט, ואולם הלכה למעשה התנהלותו של המבקש לאורך ההליך לא עלתה בקנה אחד עם מעמד זה. בית המשפט ציין כי טענותיו של המפרק ביחס להברחת נכסי החברה וריקונה מפעילות גובו בבקשה סדורה רק כשנתיים לאחר תחילת ההליך, וזאת ללא תצהיר מתאים, מבלי לחקור את המשיבים 5-1 ומבלי להבהיר מה הסעד המבוקש על ידו בבקשה. זאת ועוד, בשים לב לסעד שהתבקש על ידי המפרק, קבע בית המשפט כי היה מוטב לו הבקשה הייתה מוגשת לאחר שיתבררו תביעות החוב כלפי החברה, במיוחד בהינתן שחזקה על המפרק כי ידע או שהיה עליו לדעת שמרבית תביעות החוב שייכות לקדרון, וכי הוא מצוי בניגוד עניינים ביחס לתביעות חוב אלו. לבסוף, ציין בית המשפט כי לא ניתן הסבר מספק לכך שהמפרק לא הזכיר במסגרת בקשה 22 כי בפסק הבורר התבררו ונדחו טענות דומות לאלו אשר הופיעו בבקשה 22. לאור זאת, קבע בית המשפט יש להטיל הוצאות אישיות על המפרק וכן הוצאות שישולמו מקופת הפירוק של החברה, כנזכר לעיל.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המפרק כי יש מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. לגישתו של המפרק, שני הנימוקים אשר עמדו בבסיס ההחלטה לחייב אותו בהוצאות – העובדה שלא שיקף נאמנה לבית משפט קמא את פסק הבורר והקשיים בתשתית העובדתית שעמדה בבסיס הגשת בקשה 22 – אינם מצדיקים הטלת הוצאות אישיות. אשר לפסק הבורר, המפרק טוען כי מאחר שהחברה לא הייתה צד לבוררות, הרי שהממצאים שנקבעו בפסק הבורר אינם חלים עליה, וממילא הוא צורף כנספח לבקשה 22. אשר לתשתית העובדתית שעמדה בבסיס בקשה 22, המפרק סבור כי הבקשה נסמכה על תשתית ראייתית איתנה, וכי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי היה עליו לחקור את בעל השליטה בטרם הגשת הבקשה, שכן הוראות הדין אוסרות עליו לקיים חקירה כאמור. כמו כן, המפרק סבור כי פסיקת הוצאות בסך של 65,000 ש"ח ביחס לבקשה שלא נדונה ונמחקה חורגת באופן מובהק ממתחם ההוצאות המקובל בהחלטות מעין אלו. כך במיוחד, בשים לב לאפשרות כי לאחר שיישמעו הערעורים לבית המשפט העליון יחודש הדיון בבקשה 22.

6.מנגד, הן בעל השליטה הן המשיבים 8-4 סבורים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. לגישתם של המשיבים 8-4 התנהלותו של המפרק אגב הדיון בבקשה 22, ובפרט העובדה שפעל בניגוד עניינים, העובדה שהסתיר מידע והעובדה שנמנע מבדיקת מצבת הנשייה בטרם הגיש את הבקשה, מצדיקים את הטלת ההוצאות. כך במיוחד, נוכח ההוצאות המשמעותיות שנדרשו המשיבים 8-4 להוציא על מנת לנהל את ההליך בבקשה 22. באופן דומה, בעל השליטה סבור כי המפרק התנהל לאורך ההליך באופן שעולה בקנה אחד עם האינטרסים של קדרון, ובניגוד לחובתו לפעול כ"נציג בית המשפט" (עמ' 2 לתשובת בעל השליטה).

7.במסגרת עמדת הכנ"ר, שהוגשה ביום 1.3.2023 (בטרם הוכרעו הערעורים לבית המשפט העליון), נטען כי יש מקום להתערב באופן חלקי בהחלטתו של בית משפט קמא, במובן זה שיבוטל חיוב המפרק בהוצאות אישיות ויוקפא חיוב קופת הפירוק בהוצאות עד להכרעה בערעורים (להלן: עמדת הכנ"ר). בהמשך לכך, כך נטען, ככל שהערעורים לבית המשפט העליון יתקבלו – החיוב בהוצאות יבוטל, תוך שמירת טענות הצדדים בעניין זה לדיון שיתחדש בבקשה 22; ואילו ככל שהערעורים לבית המשפט העליון יידחו – חיוב ההוצאות יעמוד על כנו, אך יחול על קופת הפירוק בלבד (להלן: הצעת הכנ"ר). עמדתו של הכנ"ר מבוססת על כך שרק במקרים חריגים שבחריגים יענה בית המשפט לבקשה להטיל הוצאות אישיות על בעל תפקיד בהליך חדלות פירעון. בענייננו, כך סבור הכנ"ר, הליקויים בהתנהלותו של המפרק כפי שתוארו בהחלטה, לא רק שאינם מצדיקים הטלת הוצאות אישיות על המפרק, אלא שאף קיים ספק אם נפל דופי בהתנהלותו. כך, הכנ"ר גורס כי ניגוד העניינים בו פעל המפרק, ואשר בית משפט קמא ייחס לו משקל משמעותי בהחלטה להטיל עליו הוצאות אישיות, אינו כה חמור. נטען כי בעבר הגישה של בתי המשפט והכנ"ר הייתה לאפשר את מינויים של בעלי תפקיד להם זיקה לנושה מסוים, וזאת בשים לב לעובדה כי משמונה בעל תפקיד הוא מחויב לפעול כ"קצין בית המשפט". לאור זאת, הכנ"ר סבור כי לא נפל פגם במינויו של המבקש למפרק החברה. באופן דומה, לדידו של הכנ"ר לא נפל פגם בכך שהמפרק הגיש את בקשה 22, שכן זו עוסקת במישור היחסים שבין המשיבים ובין החברה, ולכלל הנושים קיים אינטרס משותף וזהה בה. באשר לחיוב קופת הפירוק בהוצאות, הכנ"ר סבר אז כי מאחר שבקשה 22 לא נדונה לגופה, ומאחר שהיא נדחתה על בסיס מצבת החובות של החברה, יש מקום להמתין עם החיוב בהוצאות עד למועד ההכרעה בערעורים.

8.בהחלטתי מיום 24.5.2023, ובטרם נשמעו הערעורים לבית המשפט העליון, הצעתי לצדדים לקבל את הצעת הכנ"ר מבלי שייעשה צו להוצאות. בעוד שבתגובתו לתשובת המשיבים הסכים המפרק להצעת הכנ"ר, המשיבים 8-4 התנגדו לקבלת הצעה זו, וטענו כי משמעותה היא עיכוב ביצועו של פסק הדין הכספי מבלי שהדבר התבקש באופן מפורש ומבלי שיש לכך הצדקה. המשיבים גרסו עוד כי אין מקום לקשור בין ההכרעה בבקשת רשות והערעור ובין ההכרעה בערעורים, שכן ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור מבוססת על התנהלותו של המפרק בהליך שנוהל אגב בקשה 22.

9.ביום 11.6.2023 התקבלו הערעורים לבית המשפט העליון, ונקבע בהם כי תביעת החוב מושא הערעור בע"א 3944/22 תאושר, וכי תביעת החוב מושא הערעור בע"א 4158/22 תיבחן בשנית על ידי עו"ד ולטמן לאחר שקדרון תגיש את התייחסויותיה (ע"א 3944/22 קדרון נ' עו"ד שירי ולטמן - מנהלת מיוחדת של שער הגבינות שיווק מזון בע"מ (11.6.2023)). לאור האמור, בהחלטתי מיום 19.6.2023 התבקשו המשיבים פעם נוספת להודיע אם הם מוכנים להיעתר להצעת הכנ"ר, אך ביום 30.6.2023 הודיעו המשיבים 8-4 כי התנגדותם למתווה המוצע עומדת בעינה. משאלו פני הדברים, לא נותר לי אלא להכריע בבקשת רשות הערעור.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לסמכותי על פי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי דין הערעור להתקבל.

11.כידוע, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות הנוגעות לעניין הוצאות משפט, למעט במקרים בהם נפלה טעות משפטית בשיקול הדעת או דבק בהחלטה פגם או פסול מוסרי (ראו: ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 635 (2004); רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 8 (28.12.2020) (להלן: עניין פאיירפלאי); ע"א 6145/19 גלריית קריאף מרדכי תל-אביב נ' סמדג'ה, פסקה 16 (6.5.2021)). ואולם, סבורני כי המקרה שלפניי הוא אחד מאותם מקרים חריגים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה.

12.טעם אחד לקבלת הערעור, הנוגע לעצם החיוב בהוצאות לטובת המשיבים, וזאת ללא קשר לזהות הגורם שנפסק שיידרש לשאת בהן (המפרק או קופת הפירוק), הוא שינוי הנסיבות שנוצר בשל קבלת הערעורים לבית המשפט העליון. בעקבות קבלת ערעורים אלו, צפוי בית משפט קמא להידרש מחדש לשאלה אם יש לדון בבקשה 22 לגופה (ראו החלטתו של בית משפט קמא מיום 21.2.2022). ממילא, במסגרת דיון זה יוכל בית משפט קמא לתת דעתו מחדש גם לשאלת החיוב בהוצאות המשיבים, ככל שיסבור שיש מקום לעשות כן בעת הזו. לפיכך, בשלב הנוכחי, יש מקום לביטול החיוב בהוצאות שהוטל בשעתו על סמך הנחה שאינה עומדת עוד (היעדר תכלית לבקשה 22 בשל דחיית עיקר תביעות החוב), וטוב היו המשיבים עושים אם היו נותנים הסכמתם לקבלת בקשת רשות הערעור כהצעת הכנ"ר, למצער לאחר קבלת הערעורים לבית המשפט העליון, כבר מטעם זה.

13.טעם שני ועצמאי לקבלת הערעור, החל ביחס לחיוב האישי כנגד המבקש בלבד, הוא שמלכתחילה לא היה מקום לחייב את המפרק באופן אישי בהוצאות המשיבים. אבהיר. לא אחת נקבע כי בעל התפקיד בהליכי פירוק משמש כ"ידו הארוכה של בית המשפט". מתוקף מינוי זה, ולצורך ביצועו הקנה המחוקק למפרק סמכויות רבות, לרבות סמכויות חקירה וסמכויות מעין שיפוטיות (ראו: ע"א 608/15 עופר נ' דוד גולן, הנאמן על נכסי שריה עופר ז"ל, פסקה 6 (25.2.2016) (להלן: עניין עופר); ע"א 4189/20 ארז נ' כהן, פסקה 9 (30.3.2022) (להלן: עניין ארז)). ברם, בפרפרזה על אמרת הכנף (catch phrase) הידועה מסרטי "ספיידרמן", יחד עם סמכויותיו הרחבות של בעל התפקיד, חלה עליו אחריות גדולה. אחריות זו מתבטאת, בין היתר, בחובות אמון בהן הוא חב כלפי החברה, הנושים, בעלי המניות ואף צדדים שלישיים (ראו: רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס הנכסים נ' רות, פסקה 19 (27.8.2013) (להלן: עניין גרנות); עניין ארז, שם). למרות זאת, בשים לב למעמדו המיוחד, ועל רקע שיקולי מדיניות נוספים המצדיקים את צמצום האפשרות להטיל על בעל תפקיד אחריות אישית, נקבע לא אחת בפסיקה כי הטלת אחריות אישית על בעל התפקיד תיעשה אך במקרים חריגים (ראו: עניין עופר, בפסקה 7; רע"א 120/22 רביצקי נ' מיכאל, פסקה 16 (26.5.2022); להרחבה על אודות שיקולי המדיניות המצדיקים את צמצום האפשרות להטלת האחריות על בעל תפקיד ראו גם: ע"א 4042/08 סגל נ' גרינברג, פסקה 10 (22.4.2009); עניין גרנות, שם). בהשוואה למקרה שלפנינו, סברתי כי הוא אינו אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים הטלת הוצאות אישיות על בעל תפקיד בהליכי פירוק.

14.החלטתו של בית משפט קמא להטיל הוצאות אישיות על המפרק נשענה על שני אדנים מרכזיים: האחד – פעילותו בניגוד עניינים; השני – עיתוי הגשת בקשה 22. כפי שיפורט להלן, אני סבור כי אין בהיבטים אלו, או בליקויים הנוספים שתוארו במסגרת ההחלטה, כדי להצדיק הטלת הוצאות אישיות על המפרק.

ביחס לניגוד העניינים בו היה מצוי המפרק, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי מינויו של המבקש למפרק נעשה בשים לב לחשש מניגוד העניינים ובהסכמת הכנ"ר (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 17.2.2019; וכן פסקה 15 לעמדת הכנ"ר). לאור זאת, ובהתחשב בכך שישנם מצבים בהם ניתן להשלים עם ניגוד עניינים מסוים של בעל התפקיד (רע"א 5347/18 ש.א עובדיה בע"מ נ' עו"ד גולדבלט – לוי, פסקה 8 (16.9.2018); רע"א 8702/19 זועבי נ' זהר אלר חברה לנאמנויות בע"מ, פסקה 11 (13.2.2020); רע"א 8315/20 נעאמנה נ' עו"ד בן ארצי, פסקה 10 (21.1.2021)), ובכך שבעת הגשת בקשה 22 האינטרס של קדרון היה זהה לזה של יתר הנושים, איני סבור כי בעניין זה, שהיה ידוע לכל, ולא חרג מהמקובל בעת המינוי (המצב כיום לאור חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), שונה. ראו: סעיף 33(ד) לחוק וכן פסקאות 16-15 לעמדת הכנ"ר), נפל בהתנהלות המבקש פגם המצדיק הטלת הוצאות אישיות עליו.

ביחס לאדן השני, אבהיר כי את עיתוי הגשת בקשה 22 יש לבחון על פי מצב הדברים שהיה בנקודת הזמן בה הוגשה. בשלב זה, בטרם נדחו תביעות החוב של קדרון, היה על המפרק לפעול על מנת להשיא את נכסי קופת הפירוק (השוו: ע"א 6166/07 צחי פלדמן, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים על זכויות צמרות נ' א.י.ע. יובלים השקעות בע"מ, פסקה 36 (10.1.2010); ע"א 1164/10 עזבון המנוח יצחק מן ז"ל נ' יצחק גולדנצוייג מפרק א.ב.ס הולדינגס בע"מ, פסקה 13 (30.5.2011)), וכך אני סבור שהוא עשה. במקרים מעין אלו, יש להיזהר מביסוס המסקנה המשפטית על "חוכמה שבדיעבד", לפיה משהתברר בהמשך ההליך כי הגשת הבקשה הייתה לא נחוצה, ניתן להסיק כי הבקשה הוגשה בטרם עת (השוו: ע"א 8131/20 שחף נ' א.י. אלקטרוניקה בע"מ, פסקה 7 (14.2.2023)).

נוכח האמור לעיל, סבורני כי לא היה מקום מלכתחילה להטיל על המפרק הוצאות אישיות ביחס לבקשה 22. כך, גם אם מביאים בחשבון היבטים אחרים אותם זיהה בית משפט קמא כפגמים כהתנהלות המפרק, בקשר להגשת בקשה 22 ושלא בקשר אליה.

15.סוף דבר: דין הערעור להתקבל במובן זה שחיובי ההוצאות שהטיל בית משפט קמא על המפרק ועל קופת הפירוק מבוטלים, וטיעוני הצדדים לעניין ההוצאות ייבחנו על ידי בית משפט קמא עם סיום בירורה הצפוי של הבקשה שעתידה להמשיך את הדיון בבקשה 22. בנוסף מובהר כי מלכתחילה לא היה מקום במקרה זה לחייב את המפרק בהוצאות המשיבים באופן אישי. המשיבים ישיבו איפוא את הסכומים ששולמו להם בגין חיובי ההוצאות האמורים, בתוספת ריבית והצמדה כדין מהמועדים בהם בוצעו תשלומים אלו, וזאת בתוך 30 ימים. המשיבים יישאו בהוצאות המפרק ביחס לבקשת רשות הערעור בסכום של 15,000 ש"ח – 2,500 ש"ח על ידי בעל השליטה, ו- 12,500 ש"ח על ידי המשיבים 8-4.