פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
ע"א
3978/99 - ג'
בפני:
כבוד הרשם אמיר זולטי
המערערים
:
1.
אוליצקי כריה (1990) בע"מ
2.
אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ
נגד
המשיבים
:
1.
מנורה איזו אהרון בע"מ
2.
אוליצקי הנדסה אזרחית בע"מ
3.
אילן אוליצקי
בקשה למחיקת ערעור
החלטה
בפני בקשה למחיקת הערעור על הסף, מן הטעם שהוגש לאחר חלוף המועד הקבוע בדין להגשתו.
1.פסק הדין נשוא הערעור ניתן, בהיעדר הצדדים, ביום 27.4.99. הודעה טלפונית על מתן פסק הדין נמסרה למשרדי באי כוחם של הצדדים ביום 28.4.99. ערעורן של המשיבות הוגש ביום 15.6.99. ביום 28.6.99 פנו המשיבות (המערערות) לבית משפט זה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 8.7.99 דחה בית המשפט העליון (כב' השופטת שטרסברג-כהן) בקשה זו לאחר שעיין בהודעות הצדדים ובתגובותיהם. ביום 6.9.99 הגישה המבקשת "בקשה דחופה ביותר להורות על בזיון בית המשפט ועל ביצוע החלטה." בקשה זו נדחתה (אף היא על ידי כב' השופטת שטרסברג-כהן) ביום 22.9.99. ביום 27.12.99 ניתן צו לסיכומים בתיק וביום 30.1.00 הוגשה הבקשה בפני.
2.בבקשה טוענת המבקשת (המשיבה בערעור), כי מניין הימים להגשת הערעור הוא החל ממועד ההודעה על מתן פסק הדין וכי לפיכך הוגשה הודעת הערעור באיחור. המשיבות (המערערות) טוענות, כי דבר מתן פסק הדין הודע למזכירתה של עורכת דינן (עורכת הדין עצמה שהתה אותה עת בחופשת הריון) ב- 28.4.99. המזכירה הודיעה תחילה כי עורך דין מן המשרד, שהיה אמור להופיע למחרת בבית המשפט המחוזי ייטול עמו את פסק הדין. אולם משבוטלה ההופעה התקשרה המזכירה, למחרת היום, וביקשה כי פסק הדין יישלח למשרד עורכי הדין (נתבקשה שליחת פסק הדין בפקסימיליה, אולם עקב אורכו נשלח פסק הדין בדואר). פסק הדין הגיע למשרד עורכי הדין ביום 4.5.99 ותוך 45 יום ממועד זה הוגש הערעור. המשיבות מוסיפות וטוענות, כי המצאת פסק הדין באופן זה באה בגדרה של תקנה 402 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן: "התקנות") ולפיכך, מתחיל מניין הימים ממועד ההמצאה ולא ממועד מתן פסק הדין. עוד טוענות המשיבות, כי המבקשת לא העלתה את טענת האיחור משך כחצי שנה, במהלכה התקיימו הליכי ביניים שונים במסגרת הערעור.
3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. תקנה 402 לתקנות, שעניינה במניין הימים להגשת ערעור קובעת:
"מנין הימים שנקבעו בסימן זה יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפניו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה . "
כאמור לעיל, לא ניתן פסק הדין בפני הצדדים, הודע להם על עצם נתינתו, אך הם לא זומנו לאולם בית המשפט להקראה. אי לכך חלה על עניינו הסיפא לתקנה. אין בפנינו טענה, כי עובר למועד בו הומצא פסק הדין למשיבות בדואר הובא תוכנו לידיעתן באופן אחר. כך שבעניינו אין תחולה לפסיקתו של בית משפט זה (לרבות הפסיקה עליה מסתמכת המבקשת, וראו, לדוגמא: ע"א 27/99 מרקוביץ נ' פילו , טרם פורסם, רע"א 1113/97 אסמעאיל
נ' סלימאן , לא פורסם) לעניין מקרים בהם מקדימה "הידיעה" את "ההמצאה". באי כוחן של המשיבות פעלו כפי שסביר וראוי היה לנקוט. פסק הדין הגיע לידיהם, לבקשתם, ימים ספורים לאחר שניתן ( ואף זאת בשונה מן המקרים שנדונו בפסיקה אליה הפנתה המבקשת) והודעת הערעור הוגשה תוך 45 ימים ממועד המצאתו.
אשר על כן הבקשה למחיקת הערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות בקשה זו בסך 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, ט"ו באדר א' תש"ס (21.2.00).
אמיר
זולטי, רשם
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
99039780.
O06