פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
4087/15 - ג'
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
דינה אלפסי
נ ג ד
המשיבים:
1. שלומית קרייג
2. מיכל רז
3. נעמי תנאי
4. סילביה טנהאוזר
5. אלן גריף
בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית
המשפט המחוזי מיום 11.5.2015 בפש"ר 52476-07-14 שניתנה על ידי כבוד השופט
ח' שרעבי
בשם המבקשת:
עו"ד רפי לוי
בשם המשיבה 1:
עו"ד מתן פלטנר
בשם המשיבות 2-5:
עו"ד מירי גולדשטיין
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ח' שרעבי ) בתיק פש"ר 52476-07-14 מיום 11.5.2015, במסגרתה נדחתה התנגדות המבקשת להתראה מתוקנת לפשיטת רגל על סך 467,000 ש"ח מטעם המשיבות. כן הבקשה עניינה עיכוב הדיון ו/או דחיית הבקשה לבית המשפט המחוזי של המשיבות למתן צו כינוס נגד המבקשת שנקבעה ליום 16.7.2015 במסגרת תיק פש"ר 46280-05-15, וזאת עד להכרעה בערעור.
רקע והליכים
2.
עניינו של תיק זה בכספים, שהתקבלו בידי המערערת ואחיה ז"ל מתוקף פסק דין של בית המשפט הפדראלי המחוזי למחוז ניו יורק – מזרח, במסגרת תביעה ייצוגית נגד בנקים שוויצרים. מטרתן של התביעות היתה השבת כספי "חשבונות רדומים" של נספים בשואה, שהחזיקו בחשבונות אלו בשנים 1945-1933. במסגרת פסק הדין האמור, נקבע כי יוקם בארצות הברית בית משפט לבוררות שיטפל בתביעות צאצאי הנספים ( Claims Resolution Tribunal ; להלן: CRT ). המבקשת ואחיה הגישו טפסי תביעה ל- CRT וניתן פסק דין לזכותם לאחר שהצליחו לבסס קשר משפחתי לנספה שואה.
3.
המשיבות הגישו תביעה לבית משפט השלום בחיפה נגד המבקשת ואחיה שעניינה טענת השמטתן מטפסי התביעה ל- CRT
ודרישתן לקבל גם חלק מכספי הזכייה. בפסק דינו, בית משפט השלום קיבל בחלקה את תביעתן של משיבות 4-1 וחייב את המבקשת ואת אחיה להשיב להן סך מסוים מכספי הזכייה. הן המבקשת והן המשיבות הגישו ערעורים על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיבות ודחה את ערעור המבקשת. בית המשפט מצא כי המבקשת ואחיה נמנעו מלציין שמות יורשים נוספים על אף שהתבקשו לכך במסגרת טפסי התביעה ל- CRT , ועל כן פסק לטובת המשיבות.
4.
המבקשת הגישה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבית משפט זה ביום 11.6.2015, ובו טענה כי בהחלטת בית המשפט המחוזי נפגעו כללי הצדק הטבעי, נפגעה זכות הטיעון והבאת הראיות שלה, וכן נפגעה זכותה לקיום משפט הוגן. כן המבקשת טענה בערעורה להיעדר סמכות לדון ב"טענת פרעתי", זולת הפניית המשיבות ללשכת ההוצאה לפועל. עוד נטען לעניין היעדר משקל ראוי לתביעה שכנגד הקיימת בתיק, וכן להיעדר הנמקה בעניין פגמים פרוצדוראליים. בבקשתה, המבקשת סבורה כי סיכויי הערעור טובים ביותר, וכי הנזק שייגרם לה אם לא תתקבל הבקשה הוא אדיר ובלתי הפיך.
5.
המשיבות, לעומת זאת, טענו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. המשיבות עומדות על כך שהמבקשת ואחיה הסתירו בטפסי התביעה ל- CRT , במודע ובמתכוון, את דבר קיומן של המשיבות, קרובת משפחתם. בדרך זו של הדרת המשיבות, לדבריהן, זכו המבקשת ואחיה, במרמה ותוך עשיית עושר ולא במשפט, במלוא כספי החשבונות כולל חלקן שלהן. כן מציינות המשיבות כי ההליך המשפטי בין הצדדים התגלגל כבר בין שלוש ערכאות כשבכולן נפסק לטובתן. המשיבות סבורות כי לערעור אין סיכוי בכלל והוא נועד רק לדחות את ההליכים ככל הניתן על מנת להשלים את הברחת הנכסים ולקבע את קיפוחן. עוד לעמדתן, המבקשת לא העלתה כל טיעון אשר מוכיח ולו לכאורה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם תידחה בקשתה.
דיון והכרעה
6.
לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
7.
הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" ורק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין. כך, למשל, יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי אם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו: ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403 (1997)).
8.
כידוע, כלל הוא, כי פסק דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו: ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984)).
9.
במסגרת ההחלטה בבקשה אם לעכב ביצועו של פסק דין שוקל בית המשפט שני שיקולים מרכזיים: סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות (ראו למשל: בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב , פ"ד מג(1) 334 (1989)). באשר לסיכויי ההצלחה בערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אני סבור כי קיימים קשיים בטענות אותן מעלה המבקשת בערעור. המבקשת מעלה את טענותיה שעיקרם באותו עניין כבר בפעם הרביעית בפני בית משפט זה לאחר שנדונו כבר בשלוש ערכאות שונות. אוסיף, כי אף הטענה בדבר הפגמים שנפלו בהתראת פשיטת הרגל, אינה מגדילה את סיכויי הערעור, התראת פשיטת רגל נחשבת ל"הליך" ומשכך חל לגביה סעיף 238 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, הקובע כי הליך בפשיטת רגל לא ייפסל מחמת פגם שבצורה או שימוש בו, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הם גרמו לעוות דין ממשי אשר אינו ניתן לתיקון בהוראת בית המשפט. בנסיבות אלו, אף מבלי להידרש לפרטי הערעור גופו, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור על פניו גבוהים הם במידה המצדיקה את מתן עיכוב הביצוע.
10.
בבחינת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון האם במידה ויזכה המערער בערעור לאחר שיבוצע פסק הדין של בית המשפט קמא, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו, או האם ביצועו של פסק הדין יגרום למערער נזק
שאינו בר תיקון. על בית המשפט גם לבחון את התוצאות שתגרמנה לכל אחד מהם כתוצאה מהחלטותיו האפשריות. כאשר נזקו הצפוי של האחד גדול, ואילו לצד השני צפויה רק השהיה מוגבלת במימוש טובת הנאה או נזק שניתן לפצות עליו, תגבר הנטייה שלא ליצור עובדות מוגמרות (ראה למשל: ב"ש 978/84 שכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 572 (1984)). בענייננו לא הוכח כי אי עיכוב הביצוע יגרום למבקשת נזק שאינו הפיך. ההפך הוא הנכון. עיקרם של דברים הוא כספי הזכייה מחשבונותיו הרדומים של בן המשפחה אשר נספה בשואה. תביעות כספיות, כאמור, הן ככלל הפיכות אלא אם בוסס אחרת, ולא נעשה כך בענייננו.
11.
גם אין בידי לקבל את בקשתה השנייה של המבקשת – לעיכוב הדיון ו/או דחיית הבקשה לבית המשפט המחוזי של המשיבות למתן צו כינוס נגדה. לפי סעיף 1 לצו בתי המשפט (החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, החלטות בדבר קביעה ושינוי של מועדי דיון ומועדים להגשת בקשות הן מסוג ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור. מכאן, קל וחומר, שלא תינתן בהן רשות לערער עליהן במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע.
אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
המבקשת תישא בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, י"ג
בתמוז התשע"ה (30.6.2015).
ש ו פ ט