ע"א 4111/97 שם טוב יעקב נ. באבזדה מורטזה(מרדכי)

בפני בקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת אי הפקדת ערבון במועד.

הודעה על קביעת ערבון נמסרה למערער ביום 1.9.97. דא עקא, הערבון לא הופקד, לפיכך הודע למערער ביום 30.11.97, כי עליו לנמק בתוך חמשה ימים מדוע לא יידחה הערעור לפי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-. (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). המערער לא סיפק את הטעם, אך ב15.12.97- הפקיד את הערבון.

המשיבים הגישו (ביום 6.1.98) את הבקשה לדחיית הערעור על הסף מחמת אי הפקדת ערבון במועד. המערער, שאינו מיוצג, הגיש בקשה להארכת מועד.

בתצהיר המצורף לתגובתו הוא טוען, כי הודעת בית המשפט מיום 30.11.97 לא הגיעה אליו, כי אם לבא כחו, שלטענתו הפסיק ליצגו קודם לכן. לתצהיר צורף מכתבו של עורך הדין המודיע על הפסקת היצוג. לטענת המערער, בא כחו לשעבר מסר לו כי היה בשירות מילואים בין התאריכים 3-8/12/97, ושלח את ההודעה על הפקדת ערבון למערער עם שובו. לפיכך שילם המערער את האגרה רק ביום 15.12.98.

כדי להאריך את המועד להפקדת ערבון דרוש טעם מיוחד. במקרה זה מדובר באיחור קצר, המנומק בכך שההודעה על הפקדת הערבון נשלחה לבא כוחו של המערער, בשעה שבא כוחו של המערער הפסיק לייצגו. בשל שהותו של בא-כח המערער במילואים, הועברו אל המערער ההודעה על הפקדת ערבון באיחור.

אמנם, איחור קצר, כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד אך במקרה זה נימוק זה מצטרף לטעם העיקרי והוא שאכן ההודעה על הפקדת הערבון נשלחה לבא-כח המערער על אף שכתב הערעור שהוגש נושא את כתובתו של המערער, כאשר שמו של בא-כח המערער מחוק.

מכאן שמדובר באיחור שנבע מכך שבית המשפט שלח את ההודעה, שלא על פי האמור בכתב הערעור. בנסיבות אלו ניתן לראות טעם מיוחד להארכת המועד, בעיקר לאור העובדה שהמערער הפקיד את הערבון מיד עם קבלת ההודעה.

לפיכך נדחית הבקשה לדחיית הערעור על הסף. עם זאת, אני קובעת כי המערער ישלם הוצאות המשיבים בהליך זה בסך 1,500 ש"ח.