ע"א 4196/06 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. סלימאן סאלם

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ת.א. 754/99, כב' השופט בנימין ארבל), במסגרתו חויבו המבקשות לשלם למשיב פיצויים בסך של 2,528,098 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל בסך של 2,209,618 ₪. עיקר טענותיהן של המבקשות בערעור הוא כי בית המשפט העריך בחסר את תשלומי המל"ל המגיעים למשיב, וכפועל יוצא על המבקשות להעביר למשיב סכומים גבוהים מהמגיע לו.

2.המשיב, יליד 1.4.1972, עבר כנהג משאית בשירות חברה שבשליטת אביו. ביום 27.12.1998 ניסה התובע לרתום משאית, בה נהג, לעגלה נגררת. אגב ביצוע פעולה זו, התדרדרה המשאית לאחור ופניו של המשיב נמחצו בין המשאית לבין הנגרר. הן המשאית, הן הנגרר בוטחו על ידי המבקשות על פי פוליסת ביטוח שהוצעה על שם אביו של המשיב. בפועל שימשו שני הכלים את החברה, בה הועסק המשיב. עקב התאונה נגרמו לתובע נזקי גוף קשים ביותר, שהינם תוצאת הימחצות פניו בין שני הכלים. התובע אושפז תחילה בבית החולים האיטלקי בנצרת ומשם הועבר, כעבור יומיים, למחלקת פה ולסת בבית החולים רמב"ם בחיפה, לשם ביצוע ניתוחים לאיחוי ושחזור עצמות הפנים. סדרה נוספת של ניתוחים עבר המשיב בבית החולים "תל השומר".

בהסכמת הצדדים, מונו מומחים רפואיים בתחום רפואת הפה והלסת ובתחום רפואת העיניים על מנת לאמוד את נכותו של המשיב. על בסיס חוות דעתם של מומחים אלו קבע בית המשפט קמא, בפסק הדין שניתן ביום 27.3.2006, את שיעור נכותו של המשיב ל-69.05%. בסיכומו של פסק הדין, תוך שקלול מכלול ראשי הנזק שהוכרו, קבע בית המשפט קמא את סך הפיצויים המגיעים למשיב לסכום של 2,496,496 ₪. עוד נקבע כי מסכום פיצוי זה יש לנכות את תשלומי המוסד לביטוח לאומי המגיעים למשיב עקב נכותו, אשר הוונו על פי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר לסך של 2,209,618 ₪. לאור בקשות לתיקון טעויות סופר שנפלו בפסק הדין, תוקן סכום הפיצוי הכולל שנקבע למשיב והועמד על 2,528,098 ₪.

3.במסגרת הערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, קובלות המבקשות כי תשלומי המוסד לביטוח לאומי המגיעים למשיב נקבעו בחסר, וזאת בשל שימוש בחוות דעת אקטוארית לא עדכנית. על פי טענת המבקשות, היה על בית המשפט להסתמך על חוות דעת אקטוארית עדכנית (מיום 5.1.2006), שהוגשה מטעמן ביום 10.1.2006 בשלב הסיכומים. במסגרת על פי חוות דעת זו, הועמד הסכום המגיע למשיב מן המוסד לביטוח לאומי על 2,532,581 ₪. ופועל יוצא מכך הוא כי סכום היתרה שנותרה לתשלום קטן בהרבה מהסכום המגיע על פי פסק הדין. בית המשפט דחה טענה זו של המבקשות, תוך שהוא קובע כי לא ניתן היה להשתמש בחוות הדעת העדכנית שהוגשה, שכן זו הוגשה בשלב מאוחר של המשפט וללא הסכמתו של הצד השני.

4.לאור החלטתו האמורה של בית המשפט קמא, עתרו המבקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין, עד להכרעה בערעור שהוגש לבית משפט זה. עיקר בקשתן נסמך על הטענה כי סיכויי ערעורן טובים וכי מבחינת מאזן הנוחות אם יזכו בערעור, יתקשו לגבות את סכום הזכייה, שכן מצבו של המשיב לא יאפשר לו להשיב את סכום הפיצויים ששולם לו. בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקשות וקבע, כי לאור העובדה שהבקשה שוטחת טענות עובדתיות, היעדרו של תצהיר המבסס טענות אלה מקשה על קבלתה. מכל מקום נקבע, כי אין מקרה זה מלמד על טעם מיוחד בשלו יחרוג בית המשפט מן הכלל לפיו פסקי דין הפוסקים חיוב כספי יבוצעו לאלתר.

5.בבקשת עיכוב ביצוע פסק הדין בבית משפט זה חוזרים המבקשים על טענותיהם.

המשיב טוען מצידו כי לאחר עשיית החישובים הנדרשים, מדובר בפסק דין שמשמעותו הכספית היא כ-86,000 ₪. לגישתו, אין חשש ממשי כי המשיב לא יוכל להחזיר סכום זה באם הערעור יתקבל, לאור העובדה כי הוא מקבל מן המוסד לביטוח לאומי קיצבה חודשית בסך של 6,800, אשר תשולם לו במהלך שלושים השנים הבאות.

6.דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי מקום בו זכה בעל דין בהליך משפטי, ייהנה הוא מפירות זכייתו, ובמיוחד כך כאשר מדובר בפסק דין לתשלום כסף, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. על המבקש לחרוג מן הכלל האמור להוכיח כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: סיכויי ערעורו טובים, ומאזן הנוחות נוטה לטובתו, ובכלל זה, כי עלול להיות קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו באם יזכה בערעור לאחר ביצוע פסק הדין (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ , פ"ד מא(1) 713). וכך משזכה בעל דין בפסק דין כספי, לא תעוכב דרך כלל זכייתו, אלא אם יוכח, בין היתר, כי ייווצר קושי ממשי לגבות בחזרה כספים ששולמו באם הערעור יתקבל (ע"א 4079/05 הועדה המקומית לתכנון ובניה-שומרון נ' מעונה חברה לבנין בע"מ ואח' , תק-על 2005(3) 2697; ע"א 1819/03

ש.ר.ב (בי"ח מעיני הישועה) נ' אבישג אברהם , תק-על 2004(4) 404; ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 182; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 623).

7.בענייננו, גם אם אצא מתוך הנחה כי סיכויי הערעור אינם זניחים, עדיין לא שוכנעתי בטענת המבקשות כי מאזן הנוחות פועל לטובתן, וכי קיים חשש אמיתי כי יתקשו לגבות את השבת הכספים ששלמו ביתר למשיב באם יזכו בערעורן. זאת, בעיקר נוכח שיעורו של הסכום הכספי העומד במחלוקת שאינו גבוה במיוחד, וכן לאור קיצבתו החודשית של המשיב שקיומה עשוי לאפשר השבה, במידת הנדרש. נוכח דברים אלה, אינני מוצאת מקום לחרוג מן העקרון המקובל לפיו יש להתיר לזוכה ליהנות מפירות זכייתו בלא עיכוב.

הבקשה נדחית. המבקשות תשלמנה למשיב את הוצאות הבקשה בסך 7,000 ש"ח.