פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
2591/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. אנואר אלנסארה
2. הדר חברה לביטוח
נ ג ד
המשיבים:
1. אברהם שליסל
2. ירדן שליסל
בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשים:
עו"ד משה עבדי
בשם המשיבים:
עו"ד אלעד זרנקין
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיאה גילאור) מיום 19.2.09 בת"א 122/05.
ב.
ביום 12.9.03 רכב משיב 1 (להלן המשיב ) על אופנועו בדרכו חזרה מהעבודה. במהלך הנסיעה פגע בו מבקש 1 (להלן המבקש ) במכונית בשעה שביקש להשלים פניית פרסה במקום בו מצוי קו הפרדה רצוף. המשיבים הגישו תביעה נזיקית נגד המבקשים לפיצוי המשיב על נזקיו בעקבות התאונה וכן לפיצוי המשיבה, רעייתו של המשיב, עקב ההפסדים הממוניים שנגרמו לה בשל התאונה.
בראשית פסק הדין התייחס בית המשפט לשתי טענות מקדמיות של המבקשים: הראשונה כי למשיבים אין עילת תביעה על-פי פקודת הנזיקין מאחר שזו התייתרה לאור סעיפים 7 (5) ו 8 (ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן חוק הפלת"ד ). נטען, כי מאחר שלמשיב לא היה כיסוי ביטוחי כנדרש, נשללה זכאותו לתביעה מכוח חוק הפלת"ד, ומימלא אין בידו זכות תביעה מכוח פקודת הנזיקין מחמת עקרון ייחוד העילה. בית המשפט דחה טענה זו וקבע, כי למשוללי זכאות תביעה מכוח הפלת"ד נותרת זכאות תביעה לפי פקודת הנזיקין (בקביעה זו הסתמך בין היתר על ע"א 5773/ 95 נבולסי ואח' נ' אבומנה ואח' , פ"ד נג (5) 542; ד"נ 30/83 כהנקא נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לח (4) 543; וכן דברי ההסבר להצעת חוק
הפלת"ד). שנית, בית המשפט התייחס לטענת המבקשים, כי למשיב רשלנות תורמת בתאונה. בעניין זה הסתמך בית המשפט על ממצאי פסק הדין הפלילי בעניינו של המבקש (תיק ת"ד 2560/03), וקבע כי התאונה נגרמה בשל אשמתו של המבקש בלבד. בסופו של יום, חישב בית המשפט את הוצאותיו והפסדיו של המשיב שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה, ופסק למשיבים פיצויים בסך 1,700,000 ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות משפט לטובתם.
ג.
מבקשת 2 (להלן המבקשת ) הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אולם זו נדחתה ביום 22.3.09. בנימוקי הבקשה נטען, כי סיכויי הערעור "יותר מטובים". כן נטען, כי לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב אם יינתן בערעור פסק דין נגדו. בשאלת סיכויי הצלחתו של הערעור נטען, כי מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס על אומדנות והערכות, קיימת אפשרות ממשית שערכאת הערעור תתערב בממצאים שהועלו בבית המשפט קמא. המבקשת הצביעה בין היתר על שתי סוגיות שבמוקד הערעור: בחינת שיעור נכותו התפקודית של המשיב וגובה שכרו הפוטנציאלי. בתמצית
נטען , כי נכותו התפקודית של המשיב קטנה מהשיעור אותו קבע בית המשפט (70%) שכן יכול הוא כנטען לחזור לעבודתו המקורית כ"שף"; כי קביעת בית המשפט שלמשיב קשיי עמידה והליכה איננה מדויקת; כי לא הוצגו ראיות בקשר להכנסות המשיב מהעסק העצמאי אותו פתח לאחר התאונה; לבסוף נטען, כי קביעת בית המשפט בדבר פוטנציאל ההתקדמות של המשיב בעבודתו סותרת ראיות שהמציאו המבקשים, המוכיחות את דעיכת הקריירה שלו עובר לתאונה. כן מצביעה המבקשת על מספר קביעות של בית המשפט שהיא מערערת עליהן, וביניהן פיצוי המשיב בעבור רכישת אביזרים להם הוא זכאי מן הביטוח הלאומי ומקופת החולים; פיצוי בעבור רכישת "תותבות ממוחשבות" שעלותן יקרה מהרגיל; וכן קביעת בית המשפט כי אין להגביל את סכום הפיצוי המגיע למשיב בגין ראש הנזק של כאב וסבל, חרף התקרה הקבועה בחוק פלת"ד.
ג.
בדחותו את הבקשה ציין בית המשפט המחוזי, כי הוא
מתקשה להעריך את סיכויי הערעור בהיותו מי שנתן את פסק הדין; אך כן הוסיף, כי נראה שסיכויי הערעור נמוכים, שכן בפסק הדין ישנה התייחסות למרבית הטענות שהעלו המבקשים. כן נקבע, כי
למבקשים מקור אפשרי (תגמולי הביטוח הלאומי) שממנו יוכלו לגבות בחזרה את כספי הפיצויים, בהנחה כי יזכו בערעור.
ד.
בבקשה הנוכחית חוזרים המבקשים על טענותיהם בבקשתם המקורית. בנוסף, קובלים המבקשים על דחיית הבקשה על ידי בית המשפט המחוזי. נטען, כי בהחלטה לעיכוב ביצוע פסק דין, על בית המשפט לשקול האם קיימת אפשרות מבחינה משפטית שערכאת הערעור תתערב בפסק הדין של בית משפט קמא. כך נטען, כי מאחר שפסק הדין קמא מבוסס על אומדנות והערכות, קיימים סיכויים טובים שערכאת הערעור תתערב בממצאים הללו. כן נטען, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, אין למבקשים כל מקור להיפרע הימנו שכן יהיו מנועים מהטלת עיקול על כספי גמלת הביטוח הלאומי, נוכח סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995.
ה.
המשיבים, מנגד, תומכים בהחלטת בית המשפט המחוזי, ומביעים התנגדות לעיכוב הביצוע. צויין, כי ההלכה הרווחת בנושאים כגון דא מורה שהתובע זכאי לקבל מיידית את הפיצוי שנפסק לזכותו, אלא אם יוכיח הצד שכנגד כי ראוי לסטות מעקרון זה. במקרה דנן, כך נטען, לא עמדו המבקשים בנטל ולא הוכיחו כי סיכויי הערעור טובים או כי יקשה עליהם להשיב את המצב לקדמותו.
ו.
לאחר העיון נראה לי כי יש להיעתר לבקשה חלקית, כפי שיפורט. ער אני כמובן לגישה השיפוטית, שאני שותף לה, כי ככלל על זוכה במשפט ליהנות מפירות זכייתו, כפי שתומצתה למשל בע"א 4196/06 המגן נ' סאלם (לא פורסם, השופטת פרוקצ'יה). עם זאת, לא אוכל לומר כי הערעור בחלקו אינו מעורר שאלות שניתן להידרש אליהן, בלא שאטע כל מסמרות. בנוסף, לגבי סכום הסדרי גודל ניכרים עלול להתעורר, לגבי אדם ממוצע, קושי בהשבה (ע"א 9195/07 כלל חברה לביטוח נ' ראובן בן שושן (לא פורסם)). אין גם חלילה לעת הזאת חשש לפרנסת המשיב. אשר על כן, מתוך הסכום של 1,210,000 ₪ העומד לתשלום (איני נכנס לעת הזאת לפירות המתווספים בשל אי תשלום) ישולמו למשיב לאלתר 410,000 ₪. 400 אלף ₪ נוספים ישולמו אף הם לאלתר, אך לא יועברו לעת הזאת למשיב, אלא יוחזקו בנאמנות בידי בא כוחו של המשיב עו"ד זרנקין. יתרת הסכום בסך 400,000 ₪ תעוכב בידי המבקשת.
אין צו להוצאות בבקשה זו.
ניתנה
היום, ו' בניסן תשס"ט (31.3.09).
ש ו פ ט