רע"א 6514/10 פלוני נ. ד"ר אהוד רוזנר

1.

לפניי שתי בקשות לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת א' דודקביץ ) בשאלת החבות בתביעה נזיקית.

המבקש 1 ברע"א 6514/10 (הוא המשיב 1 ברע"א 7244/10, ולהלן: המבקש ) נפגע בתאונת דרכים בעת שנהג על אופנוע והתנגש במכונית שהייתה נהוגה בידי המשיב 1 ברע"א 6514/10 (הוא המבקש 1 ברע"א 7244/10, ולהלן: הנהג ). האופנוע לא היה מבוטח בביטוח חובה בעת התאונה, ועל-כן המבקש הגיש את תביעתו לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. המשיבה 2 ברע"א 6514/10 (היא המבקשת 2 ברע"א 7244/10) היא מבטחת רכבו של הנהג (להלן: המבטחת ).

2.

בית המשפט המחוזי פיצל את הדיון בתביעה כך ששאלת החבות נדונה בנפרד משאלת גובה הפיצויים. בהחלטה נשוא בקשות אלה קבע בית המשפט המחוזי כי התאונה אירעה עת נסעו הנהג והמבקש האחד מול השני, כאשר הנהג מגיע מכיוון מזרח ואילו המבקש מגיע מכיוון מערב. בהגיעם לצומת פנה הנהג שמאלה והמבקש המשיך בנסיעתו אל תוך הצומת, כך שכלי הרכב התנגשו זה בזה. בית המשפט המחוזי קבע כי הנהג התרשל בכך שלא בדק היטב אם מגיע רכב מן הנתיב הנגדי מיד לפני שפנה שמאלה (אף כי נקבע שהנהג בדק את הנתיב הנגדי מעט קודם לכן). מנגד, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש נושא באשם תורם בשיעור של 65%, וזאת כיוון שהוא נסע במהירות מופרזת וללא אורות.

3.

המבקש והוריו (להלן ביחד: המבקשים ) מזה, והנהג והמבטחת, מזה, מבקשים כי תינתן להם רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים סבורים כי מתן רשות ערעור בשלב זה נחוץ לשם עשיית צדק ומניעת עיוות דין, שכן שיעור האשם התורם, כפי שנקבע, מוביל לכך שתביעתם צפויה "להיבלע" בתשלומי המוסד לביטוח לאומי. לעמדתם, היה מקום לקבוע שיעור אשם תורם נמוך יותר. הנהג והמבטחת, מנגד, סבורים כי היה מקום לדחות את התביעה את הסף. לפי הפרשנות המוצעת על-ידם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לנפגע שנהג ללא רישיון לא עומדת עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנהג והמבטחת מוסיפים וטוענים כי היה מקום לדחות את התביעה אף לגופה, אם לאור הדוקטרינות המשפטיות של "הסתכנות מרצון" ו"מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה", ואם משום שלעמדתם הנהג כלל לא התרשל, או שאשמו התורם של המבקש עולה כדי 100%. הנהג והמבטחת מציינים עוד כי עקב הגשת בקשת המבקשים, לא היה באפשרותם להמתין למתן פסק-דין סופי לשם העלאת טענותיהם.

4.

דין שתי הבקשות להידחות, למעט לעניין אחד שיפורט להלן. כידוע, ההכרעה בשאלת מתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" תיקבע בהתאם "למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש , תק-על 2007(2) 4715 (2007)). לפי אמת מידה זו, רשות ערעור תינתן בדרך-כלל במקרים שבהם אם לא תינתן הכרעה בתוך פרק זמן קצר, יקשה להשיב את המצב לקדמותו מבחינת זכויות הצדדים מאוחר יותר; או במקרים שבהם מתן רשות ערעור עוד טרם פסק-הדין הסופי מוצדק מבחינת היעילות הדיונית ועשוי לחסוך זמן שיפוטי יקר. במרביתם של המקרים, אין זכויותיהם של הצדדים או יעילות הדיון נפגעים כתוצאה מדחיית ההכרעה במכלול השגותיהם של הצדדים עד לאחר מתן פסק-דין סופי. כך הוא הדבר באשר לערעור על החלטות ביניים ככלל, וכך הוא הדבר, וביתר שאת, לגבי מתן רשות לערער על החלטה בשאלת האחריות, שנדונה בנפרד משאלת גובה הפיצויים. ההלכה היא כי במקרים כגון אלה יש להמתין עד למתן פסק-הדין הסופי, שלאחריו ניתן יהיה להגיש ערעור בזכות על כלל הכרעותיה של הערכאה הדיונית, לרבות ההכרעה בשאלת האחריות. רשות לערער בטרם ניתן פסק-דין סופי תינתן רק במקרים שבהם ישנם טעמים מיוחדים המצדיקים זאת (ראו למשל רע"א 373/97 שקולניק נ' שפיגל (לא פורסם, 20.2.1997); רע"א 4453/00

ציון חברה לביטוח בע"מ

נ' שטיין (לא פורסם, 13.7.2000); רע"א 7040/00 משרד הבריאות נ'

אדנה (לא פורסם, 15.10.2000); רע"א 6978/06 שירותי בריאות כללית נ' אביטן (לא פורסם, 17.9.2006); רע"א 5712/08 שירותי בריאות כללית נ' פלוני (לא פורסם, 7.9.2008))

במקרה זה לא נמצא טעם מיוחד שיצדיק להקדים את הדיון בטענות הצדדים לשלב זה. משכך, אין מקום לסטות מן הכלל הרגיל, שלפיו תידחה ההכרעה בהשגות הצדדים על החלטה בשאלת החבות עד למתן פסק-דין סופי.

עוד ראוי להעיר כי לאחר שהוגשו הבקשות שלפניי, ניתן פסק-הדין בע"א 2591/09 אלנסארה נ' שליסל (טרם פורסם, 22.2.2011), שם נדונה בהרחבה הטענה כי לא עומדת למי שנהג ללא רישיון עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין – ונקבע כי יש לדחותה. משכך מתייתר הדיון בטענה זו כאן.

6.

בינתיים הוגשה בקשה לתוספת ראייה והיא מתייחסת לעדות של בוחן התנועה של משטרת ישראל שהתייחס למהירות נסיעתו של המבקש 1 בתיק 7244/10. המשיבים 2-1 התבקשו ליתן תגובה בעניין זה. לאחר ששקלתי את כל נסיבות העניין ואת עמדות הצדדים מצאתי להורות על קבלת הראייה הנוספת, באופן שהמבקש 1 בתיק 7244/10 יוכל לזמן את בוחן התנועה למתן עדות משלימה, שבה יוברר אם הוא אכן שינה את עמדתו ביחס למהירות הנסיעה, לאור ידע חדש שרכש. לצורך כך מוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיקבל את הראייה ובמידת הצורך יקיים דיון נוסף שבסופו ייתן החלטה חדשה בשאלת החבות.

אשר-על-כן, הבקשות נדחות למעט לעניין הבקשה להוספת ראייה. אין צו להוצאות.