ע"א 4237/97 ולדימיר קפלון נ. ולדימיר קרביצקי

1.ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבת-ים (כב' השופטת ז. אגי) מיום 29.6.97, בה נדחתה בקשת המערער לפסילה מלישב בדין.

2.בין המערער לבין המשיב נחתם הסכם, שעיקרו - על פי הנטען - מתן שירותי יעוץ והליכי מסחר בחנות לממכר רהיטים. המשיב הגיש לבית משפט השלום בבת-ים תובענה בה עתר למתן חשבונות ולגילוי מסמכים על יסוד הפרת ההסכם. המערער הגיש כתב הגנה. כן הגיש הוא כתב תביעה שכנגד, ובו טען להפרת ההסכם דווקא על ידי המשיב. כן נתבעה השבת סכומים שהעביר המערער, לטענתו, למשיב - מכוח ההסכם. לחילופין נתבקש ביטול ההסכם.

3.ביום 29.6.97 נערכה בפני בית המשפט ישיבת "קדם משפט". לטענת המערער, בית המשפט עשה מאמץ להביא את הצדדים לידי פשרה. במהלך נסיונות אלה, טען המערער, הטיל בית המשפט ספיקות בגירסתו - כפי שהיא מובאת בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד. המערער מוסיף, כי נכון היה הוא להתפשר. דא עקא, טען המערער, כי במענה להצעת הפשרה ציינה השופטת, כי ההצעה אינה הצעת פשרה ראויה, שכן התביעה שכנגד (שהוגשה על ידי המערער) הוגשה אך ורק כמשקל נגד לתביעה העיקרית - ובכדי לשפר את סיכוייו של המערער במסגרת משא ומתן לקראת פשרה. לפיכך, טען המערער, גיבש בית המשפט דעה קדומה ומשוא פנים באשר לסיכויי התביעה שכנגד לגופו של עניין, ולפיכך נתבקשה פסילתה של כב' השופטת.

4.בהחלטתה מיום 29.6.97 נדחתה הבקשה לפסילה. בית המשפט ציין, כי נדרש הוא לבירור מעמיק של טענות המערער, שכן המשיב הגיש כתב תביעה מתוקן ואילו המערער בחר שלא להגיש מטעמו כתב הגנה מתוקן. בית המשפט ציין, כי במהלך הנסיונות להביא את הצדדים לפשרה הביע אף המערער דעתו כי יש צורך בפתרון של פשרה - תוך מחיקת התובענות הדדית וללא צו להוצאות. בנסיבות אלה, ציין בית המשפט, הובעה הדעה, לפיה לא אחת מוגשות תובענות שכנגד כמשקל נגד לתביעה העיקרית. לא היה בדברים אלה, אליבא דבית המשפט, כדי להביע עמדה לגופו של עניין ולמידת ההצלחה וסיכויי התביעה שכנגד. היה בהם אך משום אמירה כללית ובלתי מחייבת. בית המשפט אף הוסיף, כי אפילו היה נוקט עמדה לעניין סיכויי ההצלחה - לא היה בכך כדי להביא לפסילתו, שכן הדברים נאמרים בשלב מקדמי ובטרם נבחנו הראיות.

5.על החלטה זו מונח בפני ערעורו של המערער. בטיעוניו חוזר המערער על טענתו לפיה בקביעתו של בית המשפט לעניין היות התביעה שכנגד - "משקל שכנגד" (ותו לא) - קבע בית המשפט עמדה באשר לסיכוייה של התביעה שכנגד ומשכך הם פני הדברים, קם לו חשש ממשי למשוא פנים - חשש, שמן הדין כי יוביל לפסילתו של בית המשפט מלישב בעניינו. המערער מדגיש, כי הדברים שאמר בית המשפט לעניין זה לא היוו חלק מן המשא ומתן לקראת הפשרה ולא נאמרו כלאחר יד ובצורה בלתי מחייבת - אלא תוך חריצת עמדה לגופו של עניין.

6.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. אכן, דבר שבשיגרה הוא כי שופט מנסה להביא את הצדדים לעמק השווה תוך פשרה בתיק הנדון. בנסיונות כאמור מצד בית המשפט - לכשעצמם - אין משום עילה לפסילתו של השופט (ראה: רע"א 287/88 מנוף סיגנל נ' סמיר עבדל ראזק , פ"ד מד(3) 750, 761; ע"א 5054/96 דחלה נ' קרן קיימת לישראל

(טרם פורסם)). לא מצאתי בדברי בית המשפט - עד כמה שאכן נאמרו כפי שהמערער מביא אותם (ולעניין זה לא צירף המערער תצהיר כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי) משום חשש ממשי למשוא פנים. אין בדברים משום חריצת דין והשוואת ההליך כולו (שכאמור, נמצא אך בתחילתו) ל"משחק מכור" (ראה: בג"ץ 2148/94 גלברט נ' וועדת החקירה , פ"ד מח(3) 573, 606). לפיכך, דין הערעור להידחות.

המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.