ע"א 4269/15 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט י' קינר ) בת"א 4945-07-10 מיום 27.5.2015, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבה 1 סך של 3,084,269 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.7.2010, בתוספת 80,000 ש"ח בגין שכר טרחת עורכי דין, ובתוספת 227,342 ש"ח הצמדות מתאריכים שונים.

רקע והליכים

2.

המשיבים 3-1 הגישו נגד המבקש ומשיבים 5-4 תביעה כספית על סך 5 מיליון ש"ח. בתביעה נטען כי המשיבה 1, שכיום היא בשליטתם של משיבים 3-2 ובניהולם ובעבר גם המבקש נטל חלק בניהולה, הוקמה בשנת 1988 ושימשה עד ליום 9.9.2009 "מסגרת משפטית משותפת" לשני עסקים: עסק בניהולו של המבקש ברמלה למסחר במשאיות משומשות וחלקי חילוף של משאיות וציוד כבד, ועסק בתל אביב בניהולם של המשיבים 3-2 ליבוא ומסחר בחלקי חילוף חדשים לכלי רכב. העסק ברמלה נמצא על שטח שבבעלות חברת "אגרא מחסני ערובה בע"מ", הנמצאת בשליטת של המשיבים 3-2, המבקש, ודודתם. בתביעתם טענו המשיבים 3-1 כי במהלך השנים נטלו המבקש והמשיבה 4 כספים מהמשיבה 1, לקחו הלוואות והותירו אחריהם חובות שהמשיבים 3-1 נאלצים לשלם. לטענת המשיבים 3-1, הכספים אותם לקחו המבקש ומשיבה 4 הועברו למשיבה 5. המשיבים 3-1 ביססו את תביעתם על הסכמה ביניהם לבין המבקש לפיה חרף קיום המסגרת המשותפת, שני העסקים מתנהלים בנפרד וכל צד אחראי רק לחובות עסקו. המבקש הגיש תביעה-שכנגד נגד המשיבים 3-1 בטענה שגזלו מניותיו בתובעת שלא כדין. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש חב כלפי המשיבה 1 את הסכומים המפורטים בפסקה 1 לעיל, ודחה את התביעה נגד המשיבות 5-4. כן נדחתה התביעה שכנגד.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה ביום 18.6.2015, ובו טען כי בית המשפט המחוזי טעה במספר סוגיות, ובעיקר בעילה לפיה הוא חייב בשליש מחובות החברה הקשורים בסניף ברמלה. בבקשתו, המבקש סבור כי סיכויו בערעור טובים מאוד, שכן לעמדתו בית המשפט המחוזי שגה בחיובו, הן במישור המשפטי והן בניתוח הטענות והראיות שהובאו לפניו. המבקש המשיך ועמד על הנזק והפגיעה שעלולים להיגרם לו מאי מתן עיכוב ביצוע, וטען כי ייגרם לו נזק חמור ביותר, לרבות נזק שלא ניתן להשבה אפילו אם המשיבה היתה סולבנטית, ומנגד, לגישתו, למשיבה לא ייגרם נזק או ייגרם נזק פחות משמעותי, מכך שפסק הדין יעוכב לתקופת הערעור.

4.

המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים ), לעומת זאת, טענו כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע. לגישתם, לא מתקיימים החריגים בהם יעוכב ביצוע פסק דין כספי, אלא להפך – אם יעוכב הביצוע, צפוי העיכוב לסכל את פסק הדין. המשיבים סבורים כי סיכויי הערעור קלושים, וזאת במיוחד לנוכח הערעור-שכנגד שהגישו אשר עותר לחייב את המבקש במלוא סכום התביעה. המשיבים טוענים כי ערעורו של המבקש מופנה בעיקר לממצאים עובדתיים, בעוד שערעורם-שכנגד מופנה למסקנות משפטיות, ועל סיכויי ערעורו נמוך יותר לעומת סיכויי ערעורם-שכנגד. באשר למאזן הנוחות, המשיבים עומדים על כך שהמשיבה 1 היא חברה איתנה ואחראית, וכי תוכל להשיב למבקש את הכספים שגבתה ממנו או מנכסיו ככל שיתקבל ערעורו. המשיבים דוחים את טענות המבקש בדבר הנזק הבלתי הפיך הצפוי לו כביכול מביצוע פסק הדין, ועומדים על מצבו הכלכלי האיתן של המבקש. המשיבים מוסיפים ועומדים מנגד על הנזקים הצפויים להם אם יידחו ביצועו של פסק הדין ועל האינטרס הלגיטימי שלהם בביצועו בהקדם האפשרי. לטענתם, המבקש מבריח את רכושו ומסתיר את היקף הכנסותיו האמיתי, תוך שימוש במניפולציות ובמצגי שווא, כך שלדבריהם הם חוששים כי לא יהיה להם ממי או ממה להיפרע.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6.

הכלל הרחב קובע, כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים" ורק במקרים חריגים יעוכב ביצועו של פסק הדין. על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: מבחן סיכויי הערעור ומבחן מאזן הנוחות. במסגרת מבחן מאזן הנוחות, נדרש מבקש עיכוב ביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (ראו: ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו , פ"ד נ (1) 668, 672 (1996); ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה , פ"ד נ (5) 403 (1997); ע"א 8947/07

מיש-קן במושבה בע"מ נ' לינדאור (18.2.2008)).

7.

כידוע, כלל הוא, כי פסק דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק דין לתשלום כסף הינו בדרך כלל הפיך על דרך ההשבה (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 181 (2002)). כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן המפסיד בערעור את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו אם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת (ראו: ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק , פ"ד לח (4) 5 (1984); בש"א 4097/05 בנק הפועלים בע"מ - אגף משכן נ' זיתוני (2.6.2005); ע"א 5511/06 אמינוף נ' א. לוי השקעות ובנין בע"מ (30.8.2006); ע"א 2074/07 גורן נ' זהבי

(6.3.2007)).

8.

סבורני כי המקרה שלפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש לעכב את ביצועו של פסק דין כספי. השאלה המרכזית בענייננו היא אפוא יכולתו של הזוכה להשיב את סכום פסק הדין כלל שמבקש עיכוב הביצוע יזכה בערעורו. לאחר עיון בחומר שהובא לפניי, הגעתי למסקנה כי לא הוכחה הטענה כי מצבם הכלכלי של המשיבים יקשה באופן ניכר על השבת סכום פסק הדין אם יזכה המבקש בערעורו. הנזקים להם טוען המבקש, ובגינם מבקש את עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אינם וודאיים כלל ועיקר. דומה כי תשלום הסכום הכספי שנפסק למבקש לא ימוטט אותו כלכלית, וכי מכל מקום יהיה ניתן להשיב את הסכום ככל שהמבקש יזכה בערעורו. יתר על כן, התרשמותי היא כי סיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, אינם גבוהים במיוחד, באשר הכרעת בית המשפט המחוזי התבססה בין השאר על קביעותיו העובדתיות שהוסקו מהנתונים שהיו בידיו, וכן לנוכח קיומו של הערעור-שכנגד.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.