ע"א 4275/17 אוהד סבן ו-59 אחרים נ. מנסור ומלכה שאוליאן

1.

הבקשה שלפניי, לצירופה של רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ) כמשיבה לערעור, הועברה לטיפולי בשל חילופים בלשכת הרשמים.

2.

המשיבים מתגוררים מזה שנים במבנה במקרקעין (להלן: המקרקעין ) המצויים בבעלות רשות הפיתוח ומנוהלים על-ידי רמ"י מכוח סמכותה על-פי חוק רשות מקרקעי ישראל, התש"ך-1960, ואף הוכרו כבעלי זכות דיירות מוגנת במבנה שבמקרקעין (ת"א (י-ם) 35913-03-10 מדינת ישראל נ' שאוליאן (23.3.2017)).

3.

במהלך השנים נהגו המשיבים לחצות חלקה סמוכה למקרקעין המסומנת 280 (להלן: חלקה 280 ) לצורך יציאה לרחוב. במהלך שנת 2010 נרכשה חלקה 280 על-ידי המערערים. בית המשפט המחוזי קיבל תביעה שהגישו המשיבים למתן סעד הצהרתי בדבר קיומה של זיקת הנאה שעניינה זכות מעבר בחלקה 280, וקבע כי זו תירשם לטובת המקרקעין. רמ"י

לא צורפה כנתבעת להליך בבית המשפט המחוזי.

4.

ביום 7.9.2017 הגישו המערערים בקשה לצירופה של רמ"י לערעור, בהסכמתה של האחרונה. לטענתם, החובה לצרף את רמ"י כצד להליך היתה מוטלת על המשיבים עוד במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, ומכל מקום די בהיותה של רשות הפיתוח בעלת המקרקעין כדי להצדיק את צירופה של

רמ"י כעת.

5.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובתם מיום 17.9.2017 טוענים המשיבים כי רמ"י

היתה מודעת להליך בבית המשפט המחוזי, וחרף האמור לא היא ולא המערערים ביקשו להורות על צירופה, ועל כן אין מקום להורות כך כעת. עוד נטען, כי לרמ"י קיים אינטרס למנוע מהמשיבים אפשרות גישה למבנה דרך חלקה 280, וזאת לצורך סילוקם מהמבנה.

6.

בתגובתה מיום 7.12.2017 הסכימה רמ"י לצירופה כמשיבה בערעור. רמ"י

טענה כי היא לא ראתה לנכון לקחת חלק בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי מאחר שלא היה לה אינטרס במחלוקת שבין המערערים למשיבים ביחס לקיומה של זיקת הנאה במקרקעין לטובת המשיבים, אולם בסופו של יום בפסק הדין נקבע כי זיקת ההנאה תירשם לטובת המקרקעין. לטענת רמ"י רישום זיקת ההנאה לטובת המקרקעין כפוף לקבלת הסכמתה.

7.

כידוע, בפסיקה נקבע מבחן משולש לצירופו של צד להליך לפי תקנה 425 ל תקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד-1984 ולפיו יש לבחון האם בעל הדין המבקש את הצירוף או מי שצירופו מבוקש עלולים להיפגע ישירות מתוצאת ההכרעה בערעור אם אותו בעל דין לא יצורף להליך; האם ראוי שההכרעה תכבול במעשה בית-דין את מי שצירופו מבוקש; והאם שיקולים של יעילות וסדר דיוני תומכים בצירופו להליך. הנטל להוכחת תנאים אלו מוטל על מבקש הצירוף (ראו: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה (5) 457, 464 (1991) ). כמו כן, מקום בו בעל דין לא ראה לנכון להצטרף להליך בערכאה הדיונית, על אף שידע אודותיו, נדרש הוא להסביר את אופן התנהלותו שעה שהוא עותר לצרפו כמשיב לראשונה בשלב הערעור (ראו למשל: עע"מ 1413/16 רוזנבערג נ' רשם העמותות, פיסקה 6 (26.6.2016), וההפניות שם).

8.

בבקשה שלפניי עולים שיקולים המושכים לכיוונים מנוגדים. אין חולק כי רמ"י

הייתה מודעת להליך בבית המשפט המחוזי, אולם בחרה שלא לבקש להצטרף אליו. טענתה כי סברה שעניינו של ההליך ברישום זיקת הנאה לטובת המשיבים אין לה על מה שתסמוך שכן בכתב התביעה התבקש סעד של רישום זיקת הנאה לטובת המקרקעין עצמם. לחובה יש לזקוף גם את העובדה שהבקשה דנן לא הוגשה מיד עם הגשת הודעת הערעור. מנגד, רשות הפיתוח היא הבעלים של המקרקעין ולסעד הניתן עשוי להיות השפעה ישירה על זכויותיה. משום כך, רמ"י היא בעל דין רלוונטי להליך וצירופה היה צריך להיעשות עוד על-ידי המשיבים עצמם בעת הגשת התובענה.

9.

במכלול הדברים, מצאתי כי משקלם של הנימוקים התומכים בצירוף רמ"י כצד להליך גובר על האחרים, ועל כן אני מורה על צירופה להליך.

10.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: רמ"י

תגיש סיכומים מטעמה עד ליום 9.12.2018, בהיקף של עד 4 עמודים. המשיבים יהיו רשאים להגיש סיכומים מעודכנים מטעמם עד ליום 1.1.2019, בהיקף של עד 12 עמודים. המערערים יהיו רשאים להגיש סיכומי תשובה מעודכנים עד ליום 10.1.2019, בהיקף של עד 3 עמודים.

11.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

החלטתי זו תתויק גם בתיקי השופטים.