פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
ע"א
4308/00
בפני:
כבוד הנשיא א' ברק
כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופט ת' אור
המערער
:
דוד
עספור
נגד
המשיב
ים
:
1. אדוארד ג'ובראן ח'ורי
2.
מיכאיל אדואר ח'ורי - משיב פורמלי
3.
וסאם אדואר ח'ורי - משיב פורמלי
ערעור
על החלטת בית המשפט המחוזי
בנצרת
מיום 4.5.00 בבש"א 1682/00
שניתנה
על ידי כבוד השופט א' אברהם
בשם
המערער
:
עו"ד נביל ח. איברהים
בשם
המשיבים
:
עו"ד אברהם זר
פסק ד
ין
המשנה לנשיא ש' לוין:
1. בעלי הדין הסמיכו את בית המשפט המחוזי בנצרת
לתת פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],
התשמ"ד1984-. הסכמת בעלי הדין ניתנה בגדר תובענה על סכום של 1,923,662.-
ש"ח שהמערער הגיש נגד המשיבים. מכוח ההסמכה האמורה פסק בית המשפט למערער ביום
20.3.00 סכום של 170,000 ש"ח, בתוספת "הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד
בסך 15,000 ש"ח". לפי בקשת המערער קבע המזכיר הראשי את ההוצאות בסכום של
62,167.71 ש"ח. המשיבים השיגו על החלטת המזכיר הראשי לפני הרשם וזה העביר את
הענין לשופט המלומד; בהחלטתו מיום 4.5.00 כתב השופט שהסכום של 15,000.- הנזכר בפסק
דינו הוא סכום כולל, שנקבע לאחר שיקול כל הנסיבות ולפיכך לא היה מקום לקביעת
ההוצאות. הערעור שלפנינו סב על החלטה
זו.
2.אין ספק בדבר שהשופט המלומד טעה בפסק דינו כאשר לא קבע את סכום שכר הטרחה וההוצאות במפורש בסכום כולל (ראה: ע"א 32/90 פ"ד מ"ו(5) 866); ואין ספק שזו היתה כוונתו לעשות. ברור שמדובר בטעות שהרי מתדיין שזכה רק בפחות מעשרה אחוזים מסכום תביעתו אינו אמור לזכות ב"הוצאות" על מלוא סכום תביעתו. עם זאת שאלה היא אם מדובר בטעות הבאה בגדרו של סעיף 81(א) לחוק; סבור אני שאמנם כך הוא; השווה: ע"א 376/81 פ"ד לט(2) 589. עוד סבור אני שרשאי היה השופט המלומד לתקן את פסק הדין ביזמת עצמו, אף על פי שהוא לא נתבקש לעשות כן, וכי בפועל יש לראות את החלטתו מיום 4.5.00 כתיקון של פסק דין.
3.המשיבים טענו לפנינו כי דינו של הערעור להידחות משום ששומה היה על המערער להשיג על ההחלטה מיום 5.4.00 בגדרו של ערעור על פסק הדין, כאמור בסעיף 81(ד) לחוק, דבר שלא עשו. סבור אני שדין הטענה להידחות.
יש לקרוא את סעיף 81(ד) לחוק ביחד עם סעיף 81(ג) לחוק. וכך נאמר בשתי פסקאות אלה של סעיף 81:
"(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו לענין ערעור את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.
(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת".
4.שתי הפסקאות האמורות מעוררות קשיי פרשנות קשים. מחד קיים צורך לשלב את הערעור על החלטת התיקון עם הערעור על פסק הדין ומאידך מונים את תחילת המועד לערעור על פסק הדין ממועד החלטת התיקון. אכן אם "פסק הדין" תוקן בהחלטה המתקנת, אין פסק הדין המקורי קיים כבר ואין טעם לערער עליו - ונראה לי כי לכך היתה הכוונה: יש לערער על פסק הדין המתוקן ובגדרו לתקוף את ההחלטה המתקנת, כשמועד הערעור מתחיל מיום ההחלטה המתקנת - שהוא כרגיל גם יום פסק הדין המתוקן. חלקן של הבעיות שהפסקאות האמורות מעוררות נדונו בד"נ 29/83 (ב"ש 611/85, 758/85) פ"ד לט(4) 433, שם נדונה גם השאלה כיצד יש להתייחס לבקשה להארכת המועד להגשת בקשת התיקון; ככל שפסק הדין מתייחס לנסיבות שלפנינו יש לציין שנפסק שם שאין דינו של ה"טעם המיוחד" המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשת התיקון כדין "טעם מיוחד" בעניינים אחרים וכי בית המשפט רשאי להאריך את המועד אם נוכח לדעת שלא נגרם למשיב עיוות דין עקב התיקון וכי למבקש הסבר סביר לבקשת ההארכה.
במקרה שלפנינו אמנם הוגש ערעור על החלטת התיקון מיום 4.5.00 אך ברור שהכוונה היתה לערעור על פסק הדין המתקן - שהחלטת התיקון ופסק הדין המתקן חד הם; לפיכך רשאי המערער בגדר ערעורו להשיג הן על פסק הדין המתקן והן על החלטת התיקון.
5.המכשול האמיתי היחיד העומד איפוא לפני המערער הוא שהחלטת התיקון ניתנה לאחר שחלף המועד של עשרים ואחד הימים שנקבע בסעיף 81(א) לחוק. בנסיבות הענין - כך נראה לי - גם ענין זה לא יעמוד בעוכרי המשיבים, והוא - נוכח המבחן המקל לגבי הארכת המועד שנקבע בד"נ 29/83 הנ"ל. יש להדגיש כי במקרה האמור תוקן פסק הדין ללא בקשה וביזמת בית המשפט ומכללא יש לראות בהחלטתו - החלטה להארכת המועד. אכן, למקרא פסק הדין המקורי יכולים היו המשיבים לחשוב (אמנם בטעות) שהסכום של 15,000 ש"ח כולל גם את סכום ההוצאות, והעיקר הוא - שנחה דעתנו שעקב הארכת המועד לא נגרם למערער עיוות דין.
מטעמים אלה הייתי דוחה את הערעור אך הייתי נמנע מלעשות צו להוצאות.
המשנה לנשיא
הנשיא א' ברק:
אני מסכים.
ה נ ש י א
השופט ת' אור:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא השופט ש' לוין.
ניתן היום, א' אייר תשס"א (24.4.2001).
ה נ ש י א המשנה
לנשיא ש ו פ ט