ע"א 856/12 צרפתי שמעון בעמ נ. פרחי ביקל בעמ

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט פרופ' ע' גרוסקופף ) בבקשה להבהרת פסק דין, בה"פ 8600-12-09 ובה"פ 29836-01-10, שניתנה ביום 26.12.2011 (להלן:

ההחלטה ), בה נקבע כי על הסכום (8.6 מיליון ש"ח) שנפסק כי על המבקשת לשלם למשיבה בפסק הדין מיום 30.11.2011 ייווסף רכיב של מע"מ.

1.

ביום 30.11.2011 נתן כבוד השופט גרוסקופף פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: פסק הדין ו- חוק בתי המשפט ), בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה סך של 8.6 מיליון ש"ח. ביום 25.12.2011 הגישה המשיבה "בקשה בהולה להבהרת פסק דין מיום 30.11.2011" (להלן: בקשת

ההבהרה ) בה עתרה לקבוע כי על הסך הנ"ל שנפסק ייווסף רכיב המע"מ. ביום 26.12.2011 נעתר כבוד השופט גרוסקופף לבקשת ההבהרה (להלן: החלטת ההבהרה ). כנטען, עוד באותו יום הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי "בקשה לביטול החלטה מיום 26.12.11 שניתנה במעמד צד אחד בחוסר סמכות ובניגוד לסעיף 81 לחוק בתי המשפט ובקשה לעכב את ביצוע התשלום לפי ההחלטה עד להכרעה בבקשה זו". בהחלטתו מיום 19.1.2012 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לביטול החלטת ההבהרה בנימוק כי במקרה דנן מדובר בהשמטה מקרית וכן כי אמנם בקשת ההבהרה הוגשה מספר ימים לאחר 21 ימים המנויים בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, אולם ההלכה הפסוקה מאפשרת לבית המשפט לתת ארכה להגשת הבקשה גם לאחר חלוף המועד. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט, לא היה טעם בקבלת התייחסותה של המבקשת לבקשת ההבהרה, ובמיוחד לאור העובדה כי פסק הדין ניתן על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקות, כך שהמידע הדרוש לצורך החלטה בבקשת ההבהרה ממילא לא היה ברשות הצדדים. על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת ההבהרה הוגש ערעור מטעם המבקשת לבית משפט זה ובד בבד עמו גם בקשה לעיכוב ביצוע תשלום רכיב המע"מ שנקבע בהחלטה ואשר עומד על סך של 1.375 מיליון ש"ח.

2.

בערעור נטען כי לבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות לתקן את פסק הדין שכן מאז ניתן פסק הדין ועד להגשת בקשת ההבהרה חלפו למעלה מ-21 הימים הקבועים בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. כמו כן טוענת המבקשת בערעור כי לכל הפחות היה על בית המשפט המחוזי לבקש תגובתה לבקשה. משכך טוענת המבקשת בבקשה דנן כי סיכויי הערעור גבוהים. באשר ל"מאזן הנוחות"; טוענת המבקשת כי אם תזכה בערעורה קיים החשש שלא תוכל להיפרע חזרה מהמשיבה וכן כי השבת הכספים תהיה כרוכה בקשיים רבים בהתייחס להתנהלות אל מול רשויות המס. מכל הטעמים לעיל מתבקש בית משפט זה לעכב ביצוע החלטת ההבהרה תוך שהמבקשת מטעימה כי היא תשלם את הסך של 8.6 מיליון ש"ח שנפסקו בפסק הדין ללא כל עיכוב נוסף.

3.

ביום 29.1.2012 הוריתי למשיבה להגיש תגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע החלטת ההבהרה. בתגובתה מפנה המשיבה להלכות לפיהן רשאי בית המשפט לתקן ביוזמתו את פסק הדין גם בחלוף 21 הימים המנויים בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט. המשיבה אוחזת בנימוקי החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור אינם טובים על רקע האמור. כן מוסיפה המשיבה כי בהחלטת ההבהרה חויבה המבקשת בחיוב כספי בלבד אשר אין נוטים לעכבו אך בשל הגשת ערעור וכי המבקשת לא ביססה את טענתה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן אין ספק כי אם תזכה בערעור תשיב לה רשות המיסים את הכספים הנדרשים עקב השבת הסכום שנקבע בהחלטת ההבהרה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.

כלל ידוע היטב הוא כי ביצוע פסק הדין לא יעוכב אך בשל הגשת ערעור (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; כן ראו: ע"א רע"א 8497/11 חב' בן יחזקאל אמנון (1991) בע"מ נ' ברגר (לא פורסם, 26.1.2012), פסקה 7). פסק דינה של הערכאה הדיונית יעוכב כאשר סיכויי הערעור טובים וכאשר קיים חשש כי באם לא יעוכב פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל, דהיינו כאשר "מאזן הנוחות" נוטה לטובת המבקש [ראו למשל: החלטתה של השופטת א'

פרוקצ'יה בע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 181 (2002)]. זאת ועוד, בין השיקול של סיכויי הערעור לשיקול של מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות" ולפיהם ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו למשל: ע"א 279/12 מ.ד. נופי ים השקעות בע"מ נ' עו"ד פיני יניב בתפקידו ככונס נכסים (לא פורסם, 7.2.2012), פסקה 8).

6.

מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נדמה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים; אכן, יתכן כי מוטב היה אילו נתן בית המשפט המחוזי הנכבד את החלטתו לאחר ששמע את טיעוניה של המבקשת כנגד תיקון פסק הדין. זוהי דרך המלך. ואולם, לפי נוסחו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, "רשאי" בית המשפט לשמוע את טענות הצדדים ואינו "חייב" לעשות כן. זאת ועוד, על אף שהבקשה להבהרת פסק הדין הוגשה בחלוף 21 הימים הקבועים בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט וככלל אין לתקן פסק דין בחלוף המועד האמור אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים (ראו למשל: רע"א 5210/08 רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין

(לא פורסם, 3.2.2011), פסקה 3); הרי שמבחן "הטעם המיוחד" לעניין סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט הוא מקל ביחס להארכת מועדים סטטוטוריים אחרים [ראו למשל: ע"א 4308/00 עספור נ' ח'ורי , פ"ד נה(3) 865, 868 (2001)] ובית המשפט אף רשאי להאריך את המועד ביוזמתו מבלי שהתבקשה ארכה כאשר לעיתים ניתן לראות בהחלטת התיקון משום היעתרות להארכת מועד ( שם ).

לטעמי, ברגיל תיקון פסק דין באופן שיתווסף רכיב של מע"מ אינו עולה כדי תיקון טכני או השמטה במובנו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (ראו והשוו: החלטת הנשיא א' ברק

ברע"א 3875/96 א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' ש. בן אברהם מהנדסים בע"מ

(לא פורסם, 17.11.1997); כן השוו: רע"א 9765/11 י.א. גלבוע חברה לבניין בע"מ נ' ביין (לא פורסם, 9.2.2012), פסקה 7; עוד השוו: ע"א 1113/09 כהן נ' המשביר לצרכן החדש בע"מ (לא פורסם, 27.1.2011), פסקה 7). ואולם, בנסיבות העניין דומני כי יש לראות את נימוקי החלטת ההבהרה כחלק ממערך שיקוליו של בית המשפט בפסק דין שניתן על דרך הפשרה וללא הנמקה על יסוד סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אשר כידוע נכונותה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא אינה גדולה [ראו למשל: ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונל דה טרה סנטה , פ"ד נג(1) 337, 345-344 (1999)].

7.

זאת ועוד, כאשר עסקינן בחיוב כספי, כמו במקרה דנן, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק דינה של הערכאה הדיונית אלא אם כן, למשל, תוכח הכבדה משמעותית על השבת הכספים ככל שיתקבל הערעור [ראו למשל: החלטתו של השופט מ' בייסקי בבש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי

המאוחד בע"מ , פ"ד מג(2) 172, 174 (1989)].

הכבדה כאמור לא בוססה בראיות של ממש על ידי המבקשת. כמו כן, סבורני כי גם אם יתכנו קשיים בהתנהלות אל מול רשויות המס ככל שיתקבל ערעורה של המבקשת, אין לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך ומשכך לא ניתן לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

9.

מובן כי בנסיבות העניין עיכוב הביצוע הארעי עליו הוריתי בהחלטתי מיום 29.1.2012 בטל.